(על נידוני מוסקבה)
שתי אמהות, אמהות יהודיות. האחת גבוהה, זקופת-גו היא הדוברת. קולה ברור וצלול. השניה נמוכה ממנה, קצת מאופקת, ממעטת בדיבור.
יגון עמוק ניבט מתך עיניהן העצובות. אחיות הן לצרה, שותפות בצער.
בניהן, מרק נאשפיץ, בן 27, ובוריס ציטליאונוק בן 31, מן הפעילים היהודיים במוסקבה הם. עבר "פלילי" להם. לפני שנתיים וחצי נידון מרק לשנה של עבודת פרץ בעוון "השתמטות משרות בצבא כקצין בעתודות". בוריס עשה כמה פעמים תקופות קצרות במעצר על "חטא" של "פעילות ציונית". באחרונה נעצרו שניהם שוב.
נפגשתי עם אמהותיהם, איטה נאשפיץ ובתיה ציטליאונוק במשרדה של "הועידה למען יהדות ברית-המועצות" בניו-יורק.
"יצאתי ממוסקבה לפני שמונה חדשים", מספרת גברת נאשפיץ. "אמרו לי שמרק יורשה לבוא אחרי – אך לא ניתן לו לצאת".
בחודש דצמבר הודיע לה בנה כי הוא נקרא לבולשת. נאמר לו כי תינתן לו רשות לצאת אם ישתף פעולה עמה נגד הפעילים היהודיים. גם איימו עליו שאם לא יעשה כן יעמידו אותו למשפט על תיווך בהברחת הון יהודי לישראל. הוא דחה, כמובן, את ה"הצעה".
אומרת גברת ציטליאנוק: "עזבתי את רוסיה עם בעלי ובננו הצעיר לפני ארבע שנים. בוריס, הבן הגדול, נשאר. הוא לא קיבל היתר יציאה".
ב-24 לפברואר של שנה זו ניסו שבעה "אקטיביסטים" לערוך הפגנה לפני הספריה על שם לנין במוסקבה. הם בחרו ביום זה, כי בו הספריה סגורה – אין נכנס ואין יוצא – ולא יוכלו להאשים אותם בהפרעה לסדר הציבורי.
עם השבעה נמנו מרק ובוריס. הם הכינו כרזה: "אנחנו רוצים היתרי יציאה". רק הגיעו למקום, עוד לא הספיקו לפרוס את הכרזה, והם נעצרו על ידי סוכני הבולשת.
חמישה מן העצורים שוחררו כעבור עשרה-חמישה-עשר ימים. לא כן מרק ובוריס. הם נאשמו בהפרעה לסדר הציבורי. העונש המכסימלי על עבירה זו הוא שלוש שנים מחנה עבודה. שנה של עבודת-פרך או קנס של מאה רובלים.
כדי להקדים מחאה לגזירת המשפט, יוצאות שתי האמהות מישראל לרחבי העולם לעורר את דעת הקהל.
בלונדון הן באות במגע עם אנשים רמי-מעלה ומבקשות את התערבותם למען בניהן. שלושה ימים ערכו שביתת-רעב לפני השגרירות הסובייטית.
"שלושה ימים, יום ולילה, ישבנו לפני בניין השגרירות, ירדו גשמים, ירד שלג – ואנחנו לא זזנו ממקומנו". מספרת גברת נאשפיץ. "באו יהודים ועמדו לידנו, שמרו עלינו יום ולילה, הביאו לנו שמיכות, כרים".
ב-31 למרס הן יוצאות מלונדון לניו-יורק. בלילה הן מגיעות. כאן מחנה להן הבשורה הרעה. באותו יום התקיים משפט סגור נגד בניהן והם נידונו לחמש שנות גולה.
"עוד מעט ויגלו אותם לסיביר", נאנחה גברת נאשפיץ. "כיצד יכלו לדון אותם לחמש שנים? למה לגלות אותם לסיביר – ישלחו אותם הביתה, לאמהותיהם".
שבוע לפני יום האחווה עם יהדות ברית-המועצות, במוצאי-שבת, קיימו שתי הנשים משמר לילה לפני בניין השגרירות הסובייטין אשר בגלן קוב בלונג איילנד. למחרת יצאו לבניין או"ם בניו-יורק ובמשך שלושה ימים ערכו שביתת רעב ליד "קיר ישעיהו הנביא".
גם בארה"ב נפגשו עם אישים שונים לבקש את התערבותם.
"בני, זה הכל שיש לי בעולם", אומרת גב' נאשפיץ והיא עוצרת בקושי את הדמעות שבעיניה. "אין לי עוד מלבדו".
"הננו פונות לכל אחד, הננו פונות במיוחד לאמהות: כיתבו לשלטונות ברית-המועצות, לתובע הכללי רודנקו – שיחזירו לנו את בנינו".
היא מפסיקה לרגע וממשיכה: "נא, אל תחשבו כי באנו לבקש רק למעננו. לא שכחנו את כל אלה שנשארו". היא נוקבת בשמות של משפחות ואנשים. "כל אלה מחכים זה שנים להיתרי יציאה. נא, עשו למענם".
טוביה פרשל מתוך "הדואר" גליון כב תשל"ה