מורי ורבי הרב הגאון ר' אליהו לופיאן זצ"ל, אחרון גדולי אישי-המוסר, בימי הקיץ, עת היה הולך אנה ואנה באולם הישיבה, היה נעצר ליד שולחנות התלמידים העייפים מחום-היום והיה מעודד אותם ואומר גדול הוא החום. הבה נטבול בים התלמוד!
ים התלמוד – מה יפה הוא הביטוי!
שרשים קדומים לו בדברי חז"ל אשר המשילו דברי תורה למים, וגם לים, על הפסוקים בתהילים קד כה-כו דרשו: "זה הים גדול ורחב ידים – זו תורה, שנאמר 'ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים' (איוב יא, ט). שם רמש ואין מספר – אלו המסכתות. ויש אומרים: אלה המשניות דבר קפרא ודרב חייא… חיות קטנות עם גדולות – אלו התלמידים הקטנים עם הגדולים. שם אניות יהלכון – אלו בני התלמידים, זה אומר טהור וזה אומר טמא וכו' (מדרש תהילים, מהד' ש. בובר, דף רכג, ב).
ולא עוד, העירני הרב משה לייטר על דברי המדרש בשיהש"ר ח: "תלמוד שהוא כים הגדול." הרי כאן משל מפורש עוד יותר.
ברם, מתי הופיע בראשונה הסמיכות ים בתלמוד, אותו ביטוי שנשתגר בפי הדורות?
א. בן-יהודה במילונו, בערך ים, מצטט כמה מקומות בהם מובא הביטוי הזה, והקדום בהם הוא מן כתביו של רבי יום טוב ליפמן הלר, בעל "תוספות יום טוב".
הביטוי הוא עתיק הרבה יותר.
נביא בראשונה מן ההתחלה של הספר "שארית יוסף", על כללי הגמרא, לרבי יוסף ן' וירגא, אשר דבריה בנויים באופן מליצי על אותם פסוקים בתהילים שהזכרנו למעלה. הספר נדפס בראשונה באדריאנופל בשנת שי"ד בחייו של המחבר. אנו מצטטים הדברים לפי הדפוס השני (מנטובה שנ"ג).
"זה הים הגדול, ים הגמרא, שם רמז ואין מספר מכללים ושרשים ויסודות לחזות בנועם תורת ד'… שם אניות יהלכון, הליכות עולם לו, ורבינו שמשון [מקינון, בעל ספר הכריתות] וגאונים אחרים העלו מים זה הכללים הגדולים…"
ים הגמרא וים התלמוד היינו חד הם, אך עם זה יש להעיר: אפשר שבדפוס הראשון של שהספר, שאינו לרשותי, כתוב ים התלמוד. בספרים שנדפסו באיטליה לאחר שריפת התלמוד בשנת שי"ד, שינו את המלה תלמוד, החליפוה באחרת.
דורות ראשונים, ביחוד אנשי ספרד ופרובנס, הגדילו לעשות בטביעת סמיכויות-דימויים. רבים הם הצירופים בהם מופיעה המלה ים: ים הדאגות, ים התשוקה ועוד. מאלה שקרובים לענייננו, עניין לימוד, חכמה ודעת: ים המחשבות, ים החכמות, ים התעודות, ים הבין – כל אלה מובאים כבר על ידי א. בן יהודה במילונו בערך ים. והננו להוסיף כמה ביטויים דומים בני אותן התקופות עצמן: ים הדעת (הקדמת הרז"ה לספר המאור); ים המדע (תחכמוני לר"י אלחריזי, שער ג); ים המזימה (שם, שער מ"ו), ים הדרשות (רבינו בחיי, בסוף ספרו כד הקמח).
ים התלמוד – בן מיוחד הוא במשפחה זו של סמיכויות-דימויים.
וכבר נמצא הביטוי ים התלמוד אצל הרמב"ם. בהתחלה, הכתובה בעברית, לפירושו למשנה, הוא אומר על חיבורו:
"…אני משה בן מיימון בניתיהו, ומים התלמוד משיתיהו, ומספיר התוספתא יסדתיהו, ובפוך ספרא רבצתיהו, ומזהב ספרי טחתיהו, ובדברי הגאונים סמכתיהו…"
וזאת לדעת: בדפוסים שלנו לא נמצא הביטוי ים התלמוד, במקומו כתוב ים קדמונינו. נמצא הביטוי בכ"י של הפירוש אשר בספריה הממלכתית בקופנהאגן ובדפוס הראשון (נאפולי רנ"ב) ואולי עוד באיזה דפוס קדום. בדפוסים מאוחרים יותר שינו את הביטוי מפני הצנזורה.
אפשר שנמצא הביטוי עוד לפני הרמב"ם, ואפשר גם שעם כל הטוב שהנחיל לנו, העניק לנו הנשר הגדול גם מליצה יפה זו[א].
מאת: טוביה פרשל מתוך הדואר ח' תמוז, תשל"ד
[א] מן העניין להעיר, כעובר יותר מחמש מאות שנה, היה מחבר שהשתמש לגבי ספרו במליצות של הרמב"ם. וכך כותב ר' יחיאל היילפרין בהקדמתו לספר "סדר הדורות": "…על כן ראה וחכם כי כל דברי מים הגדול תלמוד בבלי וירושלמי משיתים, ומספיר ספרא וספרי יסדתים, ומנופך המכילתא משחתים, ומברקת רבה ותנחומא סמכתים, ומדברי הגאונים ובעלי התוספות רבצתים…". בהקדמה ל"סדר הדורות" נמצא גם הביטוי "ים הש"ס". בספר "הליכות אלי" לר"ש אלגאזי, בהקדמה, נמצא הביטוי "ים ההלכה".
על סמך הדפוסים המאוחרים של הרמב"ם מציין א. בן יהודה במילונו את הביטוי "ים קדמונינו". אילו היה לפניו הדפוס הראשון ודאי שהיה מביא שימושו של הרמ"ם בביטוי "ים התלמוד", כדוגמא של שימוש קדום.