שני סיפורי "כל נדרי" על ר' ישראל מסלנט
א.
מעשה ידוע ברבי ישראל מסלנט שבדרכו לתפילה בערב יום הכיפורים עם חשיכה שמע בכיתו של תינוק –שאמו עזבתו ללכת ל"כל נדרי" – עולה מאחד הבתים. הוא נכנס לבית, ישב ליד התינוק ונענע עריסתו עד שהלה נרדם, אותה שעה חיכו המתפללים בדאגה ובקוצר רוח לרבי ישראל, ואף יצאו את בית הכנסת לחפש אותו.
על סיפור זה כותב מ. ליפסון במבואו לאסופותו "מדור לדור" כי בליטא מספרים אותו על רבי ישראל מסלנט, בווהלין על רבי יצחק לוי מברדיצ'וב ובגליציה על רבי משה לייב מססוב, "כל ארץ וכל כיתה תולה את הגדולה בגדוליה, את תרבותה ברבותיה".
ב.
יש עוד "סיפור כל נדרי" על רבי ישראל מסלנט. הוא מובא בספרו של א. ש. זאקט "חרובע וועלטען" (ניו-יורק 1917). המחבר שהוא בן זַגֶר – היא גם מקום הולדתו של ר' ישראל מסלנט – מוסר את הדברים כפי שהתהלכו בקרב בני עיירתו.
פעם אחת בא רבי ישראל לזגר לבקר את אמו האלמנה, האם ביקשה מן הבן להשאר אצלה לימים הנוראים. רבי ישראל שתמיד היה עושה רצון אמו נענה לבקשתה. כאשר נודע בעיירה כי רבי ישראל אמור להתעכב בה, הזמינו הרב לדרוש בבית המדרש הגדול בעת "כל הנדרי".
ערב יום כיפור, לפני שקיעת החמה, ציפו המתפללים, לבושי "קיטלים" ועטופי טליות, לבואו של רבי ישראל. הוא לא בא.
השמש באה ורבי ישראל איננו, אי-שקט מורגש בין המתפללים, אך הם שותקים, אינם מעיזים לבטא בשפתים את הדאגה המעיקה על לבם.
הרב פושט את טליתו ועושה את דרכו לעבר ביתה של אמו של רבי ישראל, שם אומרים לו כי הלה כבר יצא מזמן את הבית.
הזמן חולף כל בתי הכנסת כבר מתפללים מעריב. בבית המדרש הגדול עדיין מחכים.
הרב פניו חוורות כמת, פונה אל המתפללים: "רק השי"ת יודע מה קרה לרבי ישראל, עלינו לחפש אותו".
האנשים מתפזרים, פושטים על הסימטאות והחצרות.
השעה עשר בלילה, רוב המתפללים חזרו אל בית המדרש, לא מצאו את ר' ישראל.
לפתע נפתחה דלת בית המדרש, בשמחה מודיע אחד מאלה שיצאו לחפש את רבי ישראל: "הוא בא".
והוא ממשיך: "מצאנו את רבי ישראל בגינתו של הגוי, ידיו היו אוחזות בקרני הפרה של האלמנה והוא סוחב אותה החוצה".
בדרך לבית המדרש ראה את הפרה בגינה של הגוי. אמר לעצמו הצלת ממונו של עני מצוה גדולה יותר מאמירת 'כל נדרי', "שערו בנפשכם מה היה קורה אילו התעלמתי ממראה עיני". הגיד רבי ישראל לאלה שמצאו אותו. "הפרה היתה נשארת בגינתו של הגוי והלה היה לוקח אותה וסוגרה בביתו. לאלמנה העניה לא היה חלב ללקוחותיה והיא וילדיה הרכים היו נתונים לרעב. האם היה זה לרצון השי"ת? הוא ימחול לי על האיחור ב'כל נדרי' אך לא היה מוחל לי על שלא מנעתי צער ומצוקה מאלמנה ויתומים עניים"[א].
ג.
נוסח אחר של הסיפור על רבי ישראל והתינוק מובא בספרו של יעקב מרק "גדולים פון אונזער צייט" (עברית "במחיצתם של גדולי הדור", תרגום: שמואל חגי, ירושלים תשי"ח, עמ' 69). והוא כותב כי הוא "מעשה אמיתי ולא אגדה". בעודו ילד שמע אותו מאמו "שהיתה ילידת סלנט וגדלה יחד עם ילדיו של רבי ישראל".
מעניין כי בספרו של מרק (עמ' 63) מופיע גם סיפור הדומה בהרבה לסיפור על רבי ישראל ופרת האלמנה. גם בסיפור זה מדובר על דחית תפילה ביום הכיפורים, כדי להציל ממון ישראל מידי נכרי, אלא שכאן מיוחסים הדברים לצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט, שהיה רבו של רבי ישראל.
מוסר מרק בשם אבי-זקנו רבי גרשון מסלנט:
ביום כיפורים אחד כשעמד רבי זונדל בתפילה ראה בעד החלון עז של יהודי קופצת לגינתו של נכרי, ולפי שחושש היה כי הגוי יתפוס את העז או יהרוג אותה, מיהר ויצא מבית הכנסת כשהוא מעוטר בקטיל ובטלית וגירש את העז מן הגינה[ב].
מאת: טוביה פרשל מתוך "בצרון" קיץ תשמ"ה – סתיו תשמ"ו.
[א] תאריך המאורע וכמה פרטים על רבי ישראל ומשפחתו הניתנים בספר "חרוב'ע וועלטען" אינם מסתברים, הבאנו רק הסיפור כשהוא לעצמו.
[ב] ועיין ב"מדור לדור" למ. ליפסון, כרך ג', עמ' 163, מס. 2223.