לודז', פולין, ט"ז בתשרי תרפ"ב (1921) – ניו יורק א' בטבת תשנ"ז (1996)
בן הרב נפתלי הרצל ושרה דבורה.
אביו היה חבר בוועד הרבנים של לודז' והיה ידוע בעיר כ"ר' הרצל מורה הוראה". זושא למד ב"יסודי התורה" שבעיר, אך עיקר חינוכו התורני קיבל מאביו. דירת אביו היתה בית ועד לחכמים. גדולי ישראל שביקרו בעיר התאכסנו אצל רבי הרצל ובנו למד להעיר אותם מקרוב. אחרי מות האב בשנת תרצ"ו נתמנה זושא הצעיר, שיצא לו שם כלמדן ושקדן, עוזר למזכיר הרבנות.
בימי הכיבוש הגרמני היה כלוא בגיטו, באוגוסט 1944 עם חיסול הגיטו, נשלח לאושוויץ, משם הועבר למחנה העבודה קאופרינג שבבאוואריה. ומשם, סמוך לסיום המלחמה, לדאכאו, בו שוחרר על ידי הצבא האמריקני.
אחרי המלחמה עבד במשרדי הג'וינט ואונרר"א בפרנקפורט. היה לעזר רב לאנשים ולמוסדות וסייע לרב גרשון ליבמן ז"ל להעביר לציילסהיים את הישיבה שהקים בברגן בלזן (רבי גרשון ליבמן עבר מאוחר יותר עם קבוצה של תלמידיו לצרפת, שם יסד את מוסדות "אור יוסף").
בשנת 1946 הגיע לניו-יורק, היה המנהל האקזקוטיבי של ישיבת רבנו חיים ברלין, אשר בראשה עמד הרב יצחק הוטנר, שהוקיר מאוד את זושא. הוא עשה רבות למען גידול הישיבה ותודות למאמציו בא ללמוד בה מספר גדול של צעירים מ"שארית הפליטה", מהם יצאו תלמידי חכמים מרביצי תורה. באותו זמן היה פעיל גם במוסד "תורה ומסורה". מאוחר יותר שימש כמנהל אדמיניסטרטיבי לענייני כספים, ולאחר מכן מנהל אקזקוטיבי של ישיבת רמב"ם בברוקלין. תקופה מסויימת היה גם מנהלו של בית ספר זה. פרש אחרי עשרים ושבע שנים של שרות במוסד. בהן תרם הרבה להתפתחותו, בשבע השנים האחרונות לחייו היה חבר מערכת ובעל טור בשבועון הניו-יורקי "דער אלגעמיינער זשורנאל".
ביקר כמה פעמים בפולין והתעניין בחיי שרידי עמנו שם. העביר עצמות אביו לקבורה בישראל ועזר לאחרים להביא לשם את עצמות קרוביהם.
השתתף, בין היתר, בירחונים "בית יעקב" (ירושלים) ו"דאס אידישע ווארט" (ניו-יורק). בשעת תשי"ד יצא ב"מוסד הרב קוק" ספרו על גיטו לודז' ("דם ודמע בגיטו לודז"). בספר, לו הקדמה מאת אליעזר וויזל, גם פרקים על ביקוריו בפולין.
זושא היה פעיל בחיים הציבוריים היהודיים בניו-יורק, היה חבר הוועד האמריקני למען מוסד הרב קוק.
מקורות:
דער אלגעמיינער זשורנאל. ג' טבת תשנ"ז. מ. באומאן, שם, י"ז טבת תשנ"ז. דאס אידישע ווארט טבת-שבט תשנ"ז.
ט. פרשל מתוך האנציקלופדיה הדתית הציונית