הרב יוחנן טברסקי

ביום א' של חנוכה תשנ"ט נפטר רבי יוחנן טברסקי, האדמו"ר מטולנא בירושלים בגיל 93. אלפים על גבי אלפים השתתפו בהלוויה שהחלה בבני ברק, שם הוביל הרבי מויז'ניץ את התהלוכה. בשבועות האחרונים התגורר הרבי מטולנא בבני ברק, שם הקימו לו חסידיו בית מיוחד ובית כנסת.

לאחר מכן המשיכה הלוויה לכיוון בית וגן בירושלים, שם היו ביתו ובית הכנסת של הרבי. משם המשיך לבית המדרש של נכדו רבי יצחק ויינברג בשכונת בוכארין ומשם להר הזיתים, שם נקבר ליד אשתו.

מבית וגן ועד הר הזיתים, התהלוכה המשיכה ברגל. ההלוויה נמשכה כמה שעות אל תוך הערב.

בין המשתתפים בהלוויה היו  רבניים גדולים רבים וכן מנהיגים חסידיים בישראל כולל האדמו"ר מבעלזא, האדמו"ר מרחמסטריווק, האדמו"ר מסטולין, הרבי מאמשינוב, האדמו"ר מזוויל והרבי מבוין.

לא התקיימו הספדים כפי שזה היה רצון הנפטר וגם משום חנוכה.

מעניין לציין כי הרב יוחנן טוורסקי היה מצטט כל חנוכה את המאמר המפורסם של הרב חיים אנטנו, לגבי למה לא אומרים שהחיינו (הברכה שאומרים כשמגיעים למועד מסוים) כשמישהו נפטר מהעולם. הרב חיים אנטנו היה זוכה למות ביום הראשון של חנוכה לאחר שאמר את שהחיינו. הרב יוחנן טוורסקי גם היה זוכה לעבור לאחר שסיים את שלוש הברכות בליל הראשון של חנוכה.

הרב יוחנן טווערסקי, שנולד לפני תשעים ושלוש שנה בטולשין, רוסיה, הגיע משושלת ארוכה של רבני חסידות. הוא היה צאצא של הרב דוד מטולנא ובנו של הרב מרדכי דוד מטולנא. אביו היה ככל הנראה הרב הראשון בניו יורק.

כשהרב יוחנן טווערסקי היה בן שלוש עשרה, הוא רצה לנסוע לארץ ישראל ללמוד. אביו לא התיר לו ואמר: "האם אני צריך להתיר לבן היחיד שלי לעזוב אותי?"

באותה עת היה יוחנן הצעיר ביותר, שנולד לאחר שלוש בנות.

"אתה מתכוון לומר," ענה יוחנן הצעיר, "שאם היה לך בן נוסף, אז היית מתיר לי ללכת?"

"כן," ענה אביו, והסכים, מבלי לחלום לרגע שאחרי שלוש עשרה שנה עוד יהיה לו ילד. "אם יהיה לי בן נוסף, תוכל ללכת."

אכן, בשנה לאחר מכן, נולד בן להוריו, ויוחנן הורשה לנסוע לארץ ישראל. תמיד הייתה בדיחה במשפחה שזה בזכות הברכה שלו, להורי לרבי מטולנא היה בן נוסף.

בארץ ישראל למד בישיבת אהל משה בירושלים וקיבל סמיכה מהרב יצחק ירוחם דיסקין והרב יוסף חיים זוננפלד.

הוא היה נשוי לרבנית , ציפורה פנינה, בת הרבי מסטרטיו, הרב משה לנגנר מטרונוטו, קנדה. השדכן היה הרב מאיר שפירא. בשנת 1934 הרב יוחנן טברסקי הגיע למונטריאול ושם פתח בֵּית מֶדְרָשׁ. באותה תקופה, זה היה בֵּית מֶדְרָשׁ החסידי השני שנפתח במונטריאול. הראשון היה של סבי, הרב דוד פלאם, הידוע גם כרבי מאולסק, חותן הבכיר של הרבי מסטרטין, הנשוי לסבתי שרה לנגנר זצ"ל.

אדמו"רים רבים שנסעו לעיר, התארחו לעתים קרובות בביתו של הרבי מטולנא, ביניהם האדמו"ר מסאטמר לשעבר, רבי יואל טייטלבוים ורבי יעקב מקרלין סטולן.

בשנת 1950 עלה לארץ ישראל כאשר בתו היחידה, גיטל ובעלה הרב ישראל וינברג, עלו לכפר דרום. הרבי מטולנא עבר אז עם הרבנית שלו לרחביה ברחוב אברבנאל ליד הרבי מטשבין.

זמן קצר לאחר מכן עבר לבית הכרם ולאחר מכן עבר בסופו של דבר לבית וגן בירושלים, שם קבע את ביתו.

הוא למד בחברותא אצל הרב דוד יונגרייס ז"ל והרב שמחה בונים ורנר ז"ל.

הרב שלמה זלמן אוירבך ז"ל נהג לומר עליו בבדיחות  שהוא מכיר את כל הש"ס מהחוק. החוק היה ספר להדיוטות שהיו בו ציטוטים מהתלמוד.  הרב אוירבך היה אומר זאת עליו, מפני שבכל פעם שהרב אוירבך היה מזכיר לו גמרא מסוימת, רבי יוחנן היה יודע זאת ואומר: "רק ראיתי אותה בחוק".

הרב יוחנה טברסקי היה אחד האנשים האדיבים ביותר שאפשר לפגוש. כשהייתי תלמידה בירושלים, נהגתי לבקר את ביתו לעתים קרובות מכיוון שהוא היה דוד רבא שלי.

סעודת שבת מסוימת נותרה בזיכרוני. דודתי מימע פרל, הרבנית שלו הזמינה את בת דודתי אסתר נמצקי ואותי לארוחת שבת בערב איתם. מכיוון שהכרתי שהוא רב גדול, תהיתי אם הוא ישב ליד השולחן עם שתי רווקות צעירות למרות שהיינו קרובי משפחה. לא היה לי הרבה זמן לתהות. הרבי מטולנא נכנס ביום שישי עם חלה ענקית; זה בטח היה חצי מגובהו. "

תראו איזו חלה יפה יש לנו לשבת," הוא אמר לנו.

"כזו חלה גדולה ראוי שתהיה לה שולחן משל עצמה. אני חושב שזו תהיה רעיון טוב לשים את החלות על שולחן נפרד," הוא המשיך.

אז הוא לקח שולחן נפרד, פרס עליו מפה לבנה, הניח יין, כוס קידוש וחלה ואמר, "אני חושב שאני אצטרך לשבת עם החלה הגדולה."ו

כך הוא הצליח לשבת בנפרד מבלי לגרום לנו להרגיש לא נעים.

צחקנו בקול אז, מבלי לדעת שאסתר בסופו של דבר תתחתן עם נכדו שלו שלמה ויינברג.

האכילה לבד שלו בשולחן הנפרד נמשכה זמן קצר. לפני זמן מה חסידיו הגיעו לקחת אותו לבית הכנסת שלו שהיה באותו בניין ברחוב הפיסגה 60 שבו "ער האט גפירט טיש" (הוא קיבל את חסידיו).י

ום שישי אחר הצהריים נוסף, אני זוכרת שהוא נכנס עם חיוך ענק על פניו.

"הער נו" (תשמעי) הוא קרא לאשתו. הוא תמיד קרא לה "הער נו" ולא בשם שלה מתוך כבוד.

"קניתי לך מתנה," הוא אמר.אחר כך הוא הכניס את ידו בכיס הבקעשע שלו ויצאה חזרת!

"לכבוד שבת, למרק," הוא אמר ומחייך.

הבית שלו תמיד היה מלא בשמחה והוא תמיד היה מחייך. אהבתי לבקר. הייתי יושבת ומקשיבה לשירים היפים שאשתו חיברה על נושאים יהודיים שונים. היא הייתה יפה ואישה עם אישיות דינמית.

"אנחנו פנינים דומים, " היא הייתה אומרת לי כי השם של שתינו היה פרל- מובנו פנינה.

לפני כמה שנים, כשהרבי מטולנא היה בשנות השמונים לחייו, ושאלתי אותו איך הוא מרגיש, הוא אמר לי: "ברוך השם, הוא נתן לי חיים ארוכים. תראו כמה טוב ה' אליי. חייתי עד שנות השמונים לחיי. יש לי הרבה על מה להתוודות".

בביקורי האחרון בישראל לפני שבועיים, נסעתי לבני ברק עם בעלי מוטי לבקר אותו. הוא ישן ואמרו לנו שהוא ינוח שעות רבות, שלא כדאי לחכות. קיוויתי לחזור מאוחר יותר באותו יום, אבל למרבה הצער לא זכיתי.

American Jewish Times, 18 בדצמבר 1998, כ"ט בכסלו תשנ"ט