במשך יותר מאלפיים שנה יהודים שחיו בארצות יוון מדברים יהודית יוונית, שפה יוונית המכילה מילים עברית וארמית הכתובות באותיות עבריות. למרבה הצער, כתוצאה מהשואה, רבים מהקהילות הדוברות היווניות הללו הושמדו והשפה חדלה להתקיים. הודות למלגה של ד"ר מנחם לייזר בללי, היהודי הראשון שלמד תרגומים יווניים, יהודית-יוונית, ניצל לנצח נצחים.
לזר מנחם בללי נולד באי היפה קורפו ב-31 באוקטובר 1862. אנו לא יודעים הרבה על משפחתו פרט לכך שהיא השתייכה לקהילת התושבים או הטֶרִיאֶרִי (שזה גרמנית לתושבים). אבותיהם היגרו לאי קורפו מתבאי (Thebes)שביבשת היוונית. כמו כל הקהילות היהודיות דוברות היוונית, הליטורגיה שלהם הייתה של ריט המערב שכלל פיוטים מיוחדים ביהודית-יוונית שהם קראו בחגים מסוימים כמו בראש חודש ושבועות.
התריארים היו חוגגים את פורים יומיים; ביום הארבעה עשר הם היו קוראים את מגילת אסתר בבית הכנסת ועורכים סעודה, וביום החמשה עשר של אדר, הם היו קוראים את מגילת אסתר ביוונית-יהודית ומקיימים מסיבת תחפושות. הם קראו קינות מיוחדות ביוונית-יהודית לתשעה באב. חלק מהמנהגים שלהם הושפעו מהתרבות ההלניסטית. לדוגמה, הם היו חוגגים את "מואירי". זהו השם היווני הניתן לשלוש האלות או הגורלות, שלפי המיתולוגיה היוונית מאמינים שהן מכריזות על הגורל של התינוק בלילה השלישי לאחר הלידה. בלילה הזה היו שמים מטבעות זהב כמו גם ענפי רוזמרין בחיתול של התינוק כהצעת פיוס ולהגן על התינוק מפני עין הרע. מבקרים וחברים היו מקבלים צלחת של קוקודי (מילה יוונית) המורכבת מגרגירי חיטה רותחים, רימונים וצימוקים, כל הפרות מסמלים שרִמּוֹן וּקְרוֹנְסָ, כָּל פְּרַיָּה סִמֹּלִיָּה שֶׁל שֶׁחֵי וְעֹשֶׁר.
הקהילה היהודית השנייה באי, הנקראת הקהילה האיטלקית, הוקמה במהלך המאה ה-13. מאוחר יותר הצטרפו אליה יהודים מהחצי האיברי שבאו כתוצאה מגירושי ספרד ופורטוגל. בשנת 1550 בערך, שני בנקאים יהודים עשירים בשם מנחם ואהרון מוצ'צה, קיבלו רשות מדוג'ה של ונציה, תחת ריבונותה של קורפו באותה תקופה, לבנות בית כנסת איטלקי או אפוליני על "הר היהודים" לקחת את המקום של זה שהושמד במהלך המצור של 1537. הם גם רכשו חלקת אדמה שתשמש כמגרש קבורה עבור הקהילה היהודית האיטלקית. מאז היהודים חולקו רשמית לשתי קהילות.
לייזר מנחם למד בבית ספר היהודי היחידי בקורפו שסיפק חינוך לשתי הקהילות. תוכנית הלימודית בבית הספר כללה, בנוסף ללימודי עברית, מקצועות שנלמדו גם ביוונית וגם באיטלקית. במהלך המאה ה-19, כאשר לייזר מנחם גדל, האיטלקית נחשבה לשפה הספרותית של האי, בעוד שהיוונית שימשה כשפה הבלתי פורמלית.
בקיץ של 1865, כאשר מנחם לייזר היה כמעט בן ארבע, קיסר ג'ורג' הראשון, מלך יוון, ביקר באי והרב החדש של קורפו באותה עת, הרב יצחק רפאל טדשקי (אשכנזי), ייצג את היהודים בפני המלך. כאשר לייזר מנחם היה בן שבע בלבד, המלך ביקר בבית הכנסת המרכזי של קורפו וישב על מושב שהוקם במיוחד עבורו. מלך יוון פיתח קשר מאוד קרוב עם הרב, שהיה כותב פורה וכתב מאמרים בעיתונים בעברית ביוונית ובאיטלקית בכל התחומים של לימודי יהדות, מפרשנויות מקרא ועד היסטוריה יהודית ודין.
ליזר מנחם, שהיה אמור להיות כותב פורה בעצמו (הוא עתיד היה לפרסם ביוונית, איטלקית, צרפתית ואנגלית), ככל הנראה הושפע מהרב הזה. בשנת 1877, כאשר ליזר מנחם היה בן 15, יוסף נחמאולי, מנהיג יהודי קהילתי בולט ועורך דין שהקים את "Cronica Israelitica" העתון הדו-לשונית,(איטלקית ועברית) הביא לוחות אותיות בעברית מליוורנו והקים בית דפוס עברי באי. אז, עשה מנחם בן ה-15 את פרסום מילון עברי-יווני שלו על חומש בראשית עם סקיצה של דקדוק עברי שכותרתו "עתרת בחורים". בעודו צעיר, הוא פרסם מאמר בכתב העת היהודי האיטלקי של קורפו, "מוסי אנטולוגיה ישראליטה", מאמר על כתובת בבית הכנסת היווני של קורפו.
למרות שהוא נרשם באוניברסיטת אתונה, בללי נאלץ לעזוב בשנת 1883 בשל אפליה אנטישמית. הוא עבר למכון ללימודים גבוהים בפירנצה שם בסופו של דבר קבל את הדוקטורט שלו בפילולוגיה. הוא גם קיבל תעודה מיוחדת בעברית ובארמית. במהלך תקופה זו הוא שירת במשך זמן מה כמנהל בית הספר היהודי בליבורנו והקדיש קצת זמן בצרפת. בזמן שהותו בפריז בשנת 1889, בללי שלח מאמר ל'קוריירה ישראלית' Corriere) Israelitico ) על מינויו של הרב צדוק כהן כרב הראשי של צרפת. הוא גם פרסם תרגום יווני של 'תולדות היהודים' של תיאודור ריינך בשנת 1895.
במהלך שהותו של לזר מנחם בללי בצרפת, הוא למד את התנ"ך הרב לשוני המודפס בקונסטנטינופול בשנת 1547 על ידי אליעזר סונצינו. תנ"ך זה, בנוסף לרש"י ותרגום אונקלוס, כלל גם תרגומים יהודיים-יווניים ויהודיים-ספרדיים. בללי פרסם מחקר על התרגומים היהודיים-יווניים ותרגים בלדינו ב-Revue des Etudes Juives. הוא גם תרם מאמר ל-Revue des Etudes Grecques שבו הוא העתיק את ארבעת הפרקים הראשונים של התרגום היהודי-יווני מאותיות עבריים ליווניים ודן במבנה הלשוני של הפסוקים. בשנת 1890 חזר בללי ליוון. באתונה הובטח לו מקום הוראה בתיכון על ידי פקיד ממשלתי בכיר. גם נאמר לו שיוכל ללמד קורס בעברית באוניברסיטת אתונה. שתי ההבטחות לא התגשמו. בהמשך שימש בפקידות הסניף של קורפו של כל ישראל חברים מצרפת.
בתפקידו זה הוא דיווח למרכז בפריז על הניסויים שהתרחשו בפטרס בעקבות המהומות שהתרחשו בעקבות עלילת הדם בקורפו של 1891. בשנת 1895 הוא התפטר מתפקידו בקורפו והתמקם באנגליה. בזמן שהיה שם הוא תרם ל"כרוניקל היהודי" של לונדון' מאמר ב-26 ביולי 1901 בשם "הערות עבריות-יווניות", שבו הוא דן בין היתר בשירה יהודית-יוונית. שנה לאחר מכן, בגיליון מ-19 בספטמבר 1902, הוא כתב מאמר חשוב על יהודי קורפו שכותרתו "מבט על יהודי יוון תחת שלטון אנגוין וונציה". האנציקלופדיה היהודית שיצאה בשנת 1907 הכילה את הערכתו של בללי שכותרתה "יהודית-יוונית ויהודית-איטלקית". שנתיים לאחר מכן הוא פרסם "בדיקה עצמאית של פפירוס הארמית מאסואן ואלפנטין (1909)". בשנת 1929 הוא נקרא לסלוניקי ללמד לימודי יהדות באוניברסיטה המקומית. הוא יצא לפנסיה בשנת 1936.
היו מספר חוקרים שפרסמו מאמרים על ספרות יהודית-יוונית מאז מותו של בללי. הם יכלו לעשות זאת רק כי בללי הניח קודם לכן את היסודות. בזכות העבודה החלוצית של ד"ר לזר מנחם בללי, היהודית-יוונית ניצלה לנצח.
