זה היה כמה שבועות לפני פסח, הירושלמים ניקו את בתיהם לקראת החג, ומחוץ לבתים נערמו ספרים שהבעלים שלהם רצו להיפטר מהם לאיסוף עם 'שמות' אחרים לגניזה של בית כנסת סמוך. אדם אוהב ספר עבר בדרך, ונטל שני כרכים מהערימה, והביא אותם לרב יוסף אביבי.
(אביבי הוא מחברם של ספר בנין אריאל וספרים נוספים. אף שהוא צעיר בשנים, הוא נחשב סמכות בתחום זה של כתבי האר"י הקדוש. מהדורתו של נוסח אחר של "מסילת ישרים" של רבי משה חיים לוצאטו מתוך כתב יד בכתבי הקודש, אוסף גינצבורג, שנשתמר בספריית המדינה הרוסית במוסקבה, נדון בטור זה לפני זמן מה).
יוסף אביבי הסתכל בספרים. הם היו מחזור אשכנזי שנדפס בוונציה בשנים 1711-1715. בין השורות ובשוליים של חלק מהעמודים היו הערות בכתב יד. כשבחן מקרוב את כתב היד במחזור, גילה אביבי לתדהמתו הרבה שזהו הכתב של רבי משה חיים לוצאטו, כתב שהוא מכיר היטב. הוא התחיל לקרוא מילים ושורות, ולנגד עיניו נצצו מילים כמו יחוד, יחוד עליון, הנהגה, ממשלה, מסיבות, השראת קדוש, ועוד ביטויים אחרים האופייניים לכתביו הקבליים של לוצאטו.
"זה היה כתב היד של רבי משה חיים לוצאטו. אלו היו הרעיונות שלו. לא היה אצלי ספק שאני מחזיק בידי את המחזור של לוצאטו בו הוא השתמש", כותב אביבי. רשימותיו בכתב ידו של לוצאטו במחזור מלוות את תפילות ראש השנה ויום הכיפורים. בשולי הדפים ובין השורות כתובות הערות וכוונות. במקומות מסוימים לוצאטו ציין מבטא מוזיקלי מעל נוסח התפילה. אביבי ערך מחקר על חייו של לוצאטו, ומצא שלוצאטו שימש שליח ציבור בימים הנוראים בקהילת אשכנז של פדובה. כעת היה ברור לו שלוצאטו ציין במחזור שלו את הכוונות שעליו לזכור ואת המנגינות שעליו לשיר כשהוא עומד לפני העמוד. הכתיבה במחזור נעשתה על ידי מספר עטים ובדיו שונה, כלומר שלוצאטו כתב את הציונים וההערות במשך תקופה של שנים. אביבי הרהר בגורל המחזור, למרות שהוא היה ישן, הוא היה שלם, אף אחד מהדפים שלו לא נקרע. מחזור זה כמעט נעלם בגניזה, כאשר במפתיע הוא הובא אליו.
"הודיתי לה' על שהגיע המחזור לרשותי, והתפללתי שאזכה לערוך ולפרסם את הציונים וההערות בכתב ידו של לוצאטו, לטובת התלמידים העוסקים בכתבים הקבליים של לוצאטו", כותב אביבי. תפילותיו של אביבי התקבלו. ירושלמי, תלמיד גדול ומעריץ של כתביו של לוצאטו, הפקיד את אביבי על העריכה והפרסום של הציונים וההערות בכתב ידו של לוצאטו.
לפני זמן מה יצא לאור מחזור הרמח"ל מהדפוס בירושלים, כרך הפוליו המודפס להפליא – המופץ על ידי ליכטנשטיין ובנו, מוכרי ספרים והוצאה לאור בירושלים – כולל הקדמה ומבוא מאת אביבי; רפרודוקציות של 90 עמודים של המחזור, רובם נושאים הערות בכתב יד של ר.מ.ח. לוצאטו, מדור נפרד, בשם "פרושים וכוונות", ובו מודפסות הציונים וההערות בכתב ידו של לוצאטו בליווי הביאורים של אביבי, הפניות ומקורות ורמזים להקבלות בכתביו של לוצאטו, ולבסוף חלק בשם "ממשלה וקדושה", אקספוזיציה מאת אביבי למשנתו הקבלית של לוצאטו. בעמוד בו מתחילה תפילת מוסף לראש השנה, כתב לוצאטו תפילה לשליח ציבור (לעצמו) בה הוא אומר בין היתר… "קהילתך הקדושה בחרה בי להתקרב אליך. ליבי מתייסר בקרבי, אחזה בי פחד ורעדה… אמץ וחזק אותי בכוח קדושתך, לא למעני, אלא למען עמי, שלא יבושו בית ישראל בגללי… קבל את תחנוני באהבה והקשב לתפילתי… תן לנו שנה טובה ומתוקה, שנת רחמים, גאולה וישועה".
בכתיבה על הכוונות שאליהן מתייחס לוצאטו, אביבי מסביר שרק חלק מהכווונות הן של האר"י, האחרות מקורן בתפיסות הקבליות של לוצאטו עצמו.
מתוך הגו'איש פרס, ה׳ תשרי תשנ״ו