הקובץ, מכיל, כאמור, מאמרים ממשתתפים רבים המשקפים אישיותו רבת הגוונים של רבי יום טוב ליפמן הלר.
מאמרו של העורך, הרב י. ל. הכהן מיימון, על תולדות רבי יום טוב ליפמן הלר ועל אגדות פראג ורבניה כבר הזכרנו במאמרינו הראשון.
השורות הבאות תהיינה מוקדשות ליתר המשתתפים בקובץ. מאמר ארוך וחשוב מאד הוא מאמרו של הרב מרדכי הכהן : "ספריו ושיטת לימודו של בעל תוספות יום טוב". הוא מתחלק לשנים. החלק הראשון הוא ברור שיטת לימודו של התוספות יום טוב כפי שהיא משתקפת מפרושו על המשנה, החלק השני הוא לקט עניני לשון שבפרוש זה.
רבי יום טוב ליפמן הלר היה מדקדק ובודק גירסאות, ולשם כך השוה כתבי יד ודפוסים שונים. פעמים רבות מוצאים אנו אותו מגיה גירסה שהיתה מקבלת בימיו, וזה על סמך סברה מדעתו או על פי גירסא שמצא בספרים אחרים.
פרושו הוא פשוט אך יסודי, הוא אינו מדלג אפילו על דבר קטן מבלי לפרשו – במקום שלא עמדו עליו המפרשים שקדמוהו. לשם פרושו השתמש גם בספרי מדע, בידיעות היסטוריות ובנסיונו העשיר בחיים. הרב מ. הכהן מביא דוגמאות לכך במאמרו. יש להוסיף כי רבי יום טוב ליפמן הלר לא רק השתמש בנסיונו הרב, אלא למד במיוחד בעיות טכניות שונות, במקרה שהיה צריך להן בפרושו. כך הוא מוסר (שבת יג א) בקשר להבנת מלאכת האריגה הנזכרת במשנה: "לא יכולתי לעמוד על הפרוש הזה מפני כשרציתי להבינם, בקשתי לראות מלאכת האורג כיצד היא, וכשראיתיו לא מצאתיו באופן…"
רבי יום טוב ליפמן הלר היה חובב ספרים גדול וחיפש אחריהם בכל מקום. רבים מאד הספרים בהם השתמש מהנזכרים בפרושו. במאמרו נותן הרב הכהן רשימה קטנה של ספרים מסוגים שונים הנזכרים בתוספות יום טוב, מהם רבים שנתחברו או נדפסו רק בזמנו של רבי יום טוב ליפמן הלר. הרשימה איננה מתימרת להיות שלמה. עריכתה של כזו מהווה מחקר בפני עצמו. הכותב מעיר לנכון שלרשות התוספת יום טוב עמדו שני כתבי יד חשובים: פרוש רבי אליהו מלונדריש למשניות סדר זרעים ופרוש המהר"ם מרוטנבורג למשניות סדר טהרות. יש להעיר כי שני כתבי היד האלה כמעט שאינם ידועים לנו ממקורות אחרים, ורק מה שמובא מהם בתוספת יום טוב נשתמר לנו. כן יש להעיר כי לרשות התוספת יום טוב עמד עוד כתב יד שלישי שלא נשתמר, ואנו יודעים על אודותיו, רק מתוך פרושו למשניות: "סדר בנין בית שני". (התוספות יום טוב כותב כי חיבור זה היה מצורף לספר ראבי"ה. ספר ראבי"ה יש בידינו, אולם הקונטרס שהיה בסופו אינו ידוע לנו. (ראה: א. ארטוביצר במבואו לספר ראבי"ה ע' 119).
דומה שהיה לכותב גם לציין את הספרים הלועזיים (מלבד ספר אויקלידס הנזכר במאמר) המובאים בכתבי רבי יום טוב ליפמן הלר. הוא קרא את "המלחמות" ליוספוס פלביוס (שקלים י"ג: "יוסיפון לרומיים" – את היוסיפון העברי הוא מזכיר בתענית ו, ח: ספר יום בן גוריון) וספר המכבים (מגילה ג, ו, "מלבושי יום טוב" סימן תער: "ספר מכבי").
הרב מרדכי הכהן מוכיח במאמרו כי כמעט כל חיבוריו חיבר רבי יום טוב ליפמן הלר עוד לפני גרושו מפראג, ואחר כך רק הוסיף עליהם ותיקן אותם. על הספרים הנזכרים במאמר שנתחברו עוד בהיות התוספות יום טוב בפראג יש להוסיף את "מלבושי יום טוב".[1] מוצאים אנו בו לפעמים תכופות "פה פראג". אך הוא הוסיף עליו אח"כ כי אנחנו מוצאים גם "פה קראקא"[2].
החלק השני של המאמר מכיל, כאמור, לקט מעניני לשון שבתוספות יום טוב. הרב הכהן הוסיף עליהם הערות והשוואות מתוך חבורים אחרים.
נסתפק בציון אחד מעניני הלשון שבפרוש המשנה לרבי יום טוב ליפמן הלר.
בנסותו לפרש למה אומרים בעברית "ארוס" ולא "אורס", כי המתארס איננו רק "פעיל" אלא גם "פעול", היות ועל ידי האירוסים הוא מקבל על עצמו חיובים מסויימים. הוא מספר מה ששמע מן המהר"ל מפראג:
"ואני שמעתי בדרשה מפי רבינו מהר"ר ליווא ז"ל שאמר בשם "מסור". לפי שאף על פי שלשעתו הוא הפועל ומוסר אחרים, אבל קראוהו מסור, להורות כי בוא יבוא יומו ולא יאחר והריהו נמסר".
נקטנו בדוגמא זו, כי בזמן האחרון עמד הפולקלוריסטן הנודע הרב יהודה אבידע על כך למה אומרים "מסור" ולא "מוסר". הוא מביא טעם לדבר (ראה מאמרו: "הכרת טובה וכו'" בספר "שי לישעיהו" ע' 127 ). אך אינו מזכיר דברי המהר"ל מפראג.
המאמר "הערות לספרי התוספת יום טוב" להרב משולם ראטה הוא בעיקר פרושים והסברים למקומות קשים בחבורי רבי יום טוב ליפמן הלר. בסוף המאמר דן הכותב שהוא מגדולי ההלכה בדורנו, בכללי הוראה אחרים המובאים בתוספת יום טוב.
רבי יום טוב ליפמן הלר היה גם פייטן. לרגל מאורעות שונים חיבר שירים, סליחות וקינות. סליחות על הצלת יהודי פראג מפרעות בימי מלחמה, קינות על פרעות שנת ת"ח ושירים לרגל סיום חיבוריו. רשימה שלמה של שיריו פרסם בשעתו דודסון. בקובץ שלפנינו באים כולם מכונסים יחד. א. מ. הברמן הקדים להם מבואות ועטר אותם הערות ומראי מקומות. נרשה לנו להעיר על אחת מהערותיו.
בסוף ספרו "צורת הבית" יש שיר מרבי יום טוב ליפמן הלר שחרוזיו האחרונים קוראים:
להחיש משיח, ואליה השליח, יבשר גאולתי,
רמז תחיתם, ב"ועשו אותם" ו"יקומון נבלתי".
על "ועשו אותם" מעיר הברמן: יחזקאל כ, יט. המעיין בפסוק שצויין יראה שאין בו שום קשר לתחית המתים.
אילו היה מסתכל מר הברמן בהקדמתו של רבי יום טוב ליפמן הלר לספרו "צורת הבית" היה רואה שהתכוון ב"ועשו אותם" לפסוק ביחזקאל מג, יא: "וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו עשו אותם". לפי הרד"ק (שם בפסוק י' יש בו רמז לתחית המתים. הפסוקים מוסרים כי בני העם "ימרדו ויכינו (צורת הבית שהראה ליחזקאל) לסימן כי עוד יעשו כן לעתיד, בבוא הגואל ויחיו המתים".
בקובץ מתפרסם זו הפעם הראשונה קטע אב עזרא לתורה. המהדיר נפתלי בן מנחם מפרוש רבי יום טוב ליפמן הלר על פירוש הוסיף עליו ביאורים ומראי מקומות.
יתר המשתתפים בקובץ הם: הרב הראשי א. י. הרצוג, הרב צ. פ. פרנק, הרב י. מ. טיקוצינסקי, הרב מ. פיגלמן, הרב מ. מ. כשר, הרב א זסלנסקי, ש. ה. ויינגרטן וי. וולפסברג.
בסיכום: לפנינו קובץ עשיר המאיר אישיותו של רבי יום טוב הלר מכמה בחינות, והן אבני בנין חשובות לביוגרפיה מפורטת ומקיפה על גדול זה.
חרות
August 10, 1956
[1] בספר זה מתגלה לנו רבי יום טוב ליפמן הלר כמשתמש בלשון חריפה כלפי מחברים שהוא מבקר. הננו קוראים: "זה המחבר לא נהג מנהג המחברים שמנהגיהם והחיוב הוא על כל המחבר שיעיין ויחפש עד מקום שידו מגעת, ואם ישגה ברואה או יטעה כמה שגגות יצאו מלפני אדם, כי ברוב דברים לא יחדל פשע, אבל כתב מבלי עיון…" (סימן שט"ז). לשון כזו איננו מוצאים בשאר ספריו.
[2] בהוספה מאוחרת אחת הננו מוצאים גם תאריך כתיבתה: "עד היום, יום ד' כ' סיון תי"ב שגזרו תענית הד' ארצות קבעוהו לדורות…" (סימן תקס"ח).