(על אימרה עתיקה)
אימרה היתה מהלכת בין גדולי האומה, המציינת ערכיו ודרך חייו של אדם מישראל: "תכלית הימים הלילות, תכלית הלילות שבתות. תכלית שבתות ראש חודש. תכלית ראש חודש המועדים. תכלית המועדים ראש השנה. תכלית ראש השנה יום כיפור. תכלית יום כיפור תשובה. תכלית תשובה עולם הבא."
האימרה מובאת בספר הדרושים "נהר פישון" לרבי יצחק אבוהב, "הגאון האחרון של קשטיליה," שנפטר בפורטוגל זמן קצר אחרי גירוש ספרד. הדרושים הועתקו על ידי תלמידיו והובאו לדפוס על ידי בנו רבי יעקב בקושטא בשנת רצ"ח. האימרה מופיעה בדרוש על מדרש תהילים ונאמר שם כי היא נמצאת במסכת יומא. ברם אין זכר לה בגמרות שלנו!
רבי אברהם ב"ר שבתי הלוי, אביו של רבי ישעיה הורוויץ, בעל השל"ה, מקדיש בספרו "ברית אברהם" פרק שלם, המשתרע על כמה עמודים, לפירוש אימרה זו, שלפי דבריו היא מדרש הננו להביא פירושו בקיצור:
תכלית האדם לימוד התורה. טרוד הוא במשך היום בצרכיו, ואינו יכול להפנות כראוי. הלילות שלו הם ללמוד וללמד. תכלית הימים הלילות! בשבת בידו להתמסר ללימדו ביתר שאת. המועדים מסוגלים עוד יותר לעיסוק בתורה. נקהלים לשמוע דרשת הדרשן בעניני היום. "הוזקק לומר בתחילה תכלית ראש חודש. לפי שאנו מונים המועדים ממולד הלבנה".
גדול הלימוד המביא לידי יראת שמים ומעשי המצוות. בראש השנה עומד האדם למשפט ולבו מתמלא פחד מאימת הדין. זהו: תכלית (ימי) הלימוד ראש השנה, כלומר, לפחד מפני אדון הכל! תכלית ראש השנה יום כיפור. הוא יום סליחה וכפרה, שבלעדיהן לא יזכה האדם בדין. תכלית יום כיפור תשובה, באשר רק עם התשובה מכפר היום! תכלית תשובה עולם הבא, כי על ידי תשובה "נזכה ונחיה ונירש חיי עולם הבא", שהם "התכלית האחרון אשר בכל התכליות…".
בדרשה שנשא המהר"ם שיף בכ"ח חשון שצ"א בפולדא לרגל סיום מסכת בבא קמא והתחלת מסכת כתובות (נדפסה ב"חידושי הלכות" שלו וגם בש"ס ווילנא, מסכת בבא קמא) הזכיר את "שאמרו הקדמונים בחומר עוון הגזילה: בוא וראה תכלית השנה ימים טובים, תכלית ימים טובים יום כיפור, תכלית יום כפור נעילה, ומתפללים להציל מעושק ידינו…" .
דברים אלה, כנראה, אימרה אחרת שנוצרה בדמותה של הנ"ל.
א. נראה שגם במדרשים לא נמצאת אימרה זו.
ב. בעמידה של נעילה, בתפילת "אתה הבדלת אנוש מראש": "…ותתן לנו… באהבה את יום הכפורים הזה קץ ומחילה וסליחה על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו…".
מתוך "בצרון כרך ח' 31-32 (361-362) קיץ-סתיו תשמ"ו-ז