הם הגיעו לארץ באותו שבוע, שני סופרים מגזע ישראל. שניהם בין שני עולמות נדדו, בין יהדות ונצרות. האחד. יליד תחום המושב, פנה עורף לעמו בימי השמד הנדול, השני חניך המערב חזר אלינו בעבור הזעזועים הראשונים על יהדות צרפת המתבוללת בימי משפט דריפוס.
אדמונד פלג גדל בקרב משפחה מתבוללת בג'נבה. האב הלך בשבת לתפלה אבל לאחר התפלה פתח חנותו: בבית שמרו על כשרות אבל בחוץ התנאלו במאכלי הגויים.
פלג הצעיר בוחר בדת צבועת פנים זו: צמא הוא לאמונה עמוקה ואותה לא מצא בבית אביו, ולא אצל החזן ורב העיר, שהם יהודים למחצה. הוא הולך לרעות בשדות זרים.
הוא נקלד למשפחה נוצרית, מעקב אחרי אורח חייהם ועד מהרה דבק בהם. הוא מתעמק בקריאת "הברית החדשה" ומתרחק מעמו.
"שפכתי דמעות בקראי על יסורי ישו והתביישתי באבותי שלכלכו ידיהם דם בצלבם את האיש הישר הזה. כן, אני מתבייש בעמי. שמעתי אומרים שיהודים ונוצרים אינם יכולים לגור ביחד בשלום -אני אינני יהודי".
היו ימים שהוא שנא את עמו. הוא התרחק ממנו במאד מאד. אבל יד שר האומה השיגהו. כיון שלא מוצא את עמו בקרב קהלת עיר מולדתו מצא אותו בין הגויים, בסורבון בפריס, בחום הוכוחים סביב משפט דרייפוס הוא נתקל באותה שנאה עמוקה לעמו ששרשה ביסודות. עולם, בתהום הנגיד בין העברי לבין שארי העמים.
הוא בוחן מחדש את השקפותיו ומחשביתיו, בראשית צעדיו הוא מהסס, עור מגשש בדרכו לקראת עמו. הוא נוכח בקונגרס הציוני השלישי ורואה יהודים בכל חלקי תבלי מתאחדים. הוא מרגיש —הנהו אחד מהם.
באותם הימים הוצג אחד ממחזותיו בהצלחה. כבודו של סופר בעל שם עילם מרמז לו: המשך. אבל הוא איננו ממשיך.
היא מפסיק את עבודתו הספרותית ובמשך שלוש שנים הוא מתעמק באוצרות רוח עמו להכיר אותה יהדות, שאביו ורבו הרחיקוהו ממנה, ומאז הוא היה סופר לעמו וכל ספריו קידש הם לאהיו. הוא מספר להם על גשושיו וחפושיו הוא מגלה לפניהם את אוצרות תרבותם על ידי תרגומיו מאידיש בונה גשר בין מזרח למערב.והנה הוא בא לבקר איחנו — הוא בא אל הארץ ואל העם, וגדול חלקו בשניהם.
*******
בין ספוריו ספור קצר: "הבוגדת".
שתי אחיות, נעמי ומרים, דומות זו לזו במראיהן ויופין לא כן בנשמותיהן. האחת נאמנה לבעלה — השניה בוגדת בו. ויהי בקנא בעלה לה וברצונו להעלותה לבו
בימים ההם להשקותה מי הסוטה לדעת אם נטמאה או לאו, נכנסת אחותה הטהורה במקומה ושותה את המים המאררים.
וכבר.עומד בעל הבוגדת לפני אשתי לבקש סליחה, ומחילה על חשדו בה לשוא— .והנה המים ששתתה, אחותה פעלי בקרב
הבוגדת ונופלת ירכה ובטנה צבה. לא עמדה לה התחפשותה כי,השופט עולם—עינו בכל.
למה הדבריס אמורים ולמי הם מכוונים לסופר השני שהגיע ארצה באותו שבוע. לא יעמדו לו הצהרותיו ודברי נועם, וגם לא התחפשות ידידיו וסנגוריו — מקומו
רחוק מן העם.— סוסה הוא. בעצם ימי השיאה, אשר מצאה את עמו — סטה הימנו.
חרות י"ד אייר תשי"ב
May 9, 1952