אדולף קולקא (1898-1823) יליד מורביה, כתב בעתונים שונים בווינה, כן כתב גם מסות, סיפורים ושירים. אחד משיריו הנודעים ביותר היה "השמש של נרות חנוכה", שיר בן ארבעה בתים שבכל אחד ארבע שורות, בו הוא מדמה את עם ישראל לשמש של נרות חנוכה[1]. השמש האיר באישו את כל הנרות, אך נקרא רק משרת, ועליו לעמוד מרחוק, בנפרד מהנרות האחרים. זהו גם גורל של עם ישראל – הוא הדליק בשלהבת-יה את רוח כל העמים ושכר העם העני הזה הוא להיות להם עבד.
בשנת 1855 הוציא לודויג אוגוסט פרנקל את ספרו "לבנון", אנתולוגיה בשפה הגרמנית של שירים על נושאים יהודיים. נכנסו לאסופה זו שירים של משוררים יהודים ולא-יהודים שכתבו בשפה הגרמנית, וכן תרגומים לשפה הגרמנית של שירים שנכתבו בשפות אחרות, כולל תרגומים מן השירה העברית של ימי הבינים. פרנקל כלל באסופתו, שיצאה בכמה מהדורות, את שירו של קולקא "השמש של נרות חנוכה", ועל ידי כך ניתן לו פרסום יתר.
השיר תורגם לעברית. בתקופה הקצרה של אחת עשרה שנה נדפסו כמה תרגומים. כולם הופיעו באותו כתב-העת, השבועון "המגיד", שיצא בליק שבפרוסיה המזרחית והיו לו קוראים בכל רחבי אירופה ומעבר לה. מתרגמי השיר היו סופרים עבריים ידועים בשעתם.
תרגום השיר, מעשי ידי חיים צבי לערנער[2]. נדפס בגליון של י"ח כסלו תר"ך ("המגיד שנה ג', גליון 48). הבית הראשון מדבר על גורל השמש:
הנר הזה האציל מאורחו
על אחיו אלה העומדים נגד.
והוא לעבד נחשב אין מי מכבדהו,
טובו שכחו, בגדו בו בגד.
כעבור שנה, בכ"ח כסלו תדכ"א ("המגיד" שנה ד', גליון 48) נתפרסם באותו כתב-עת תרגום אחר של השיר. על התרגום חתום: יחל"ק, שהוא יעקב חיים לוי קורן[3].
נעתיק כאן תרגום הבית האחרון (בו מדובר על "שכרו" של עם ישראל על שהאיר באישו את רוח העמים):
לעמים רבים שביב אורו הגיה,
שלהבת-יה דת רוח קדומים.
על כן גם זאת עדיו תגיע,
היות עבד למו נבזה בלאומים.
בכ"ה כסלו תדכ"ב פירסם שמעון בכרך ב"המגיד" (שנה ה' גליון 46) שיר בשם "שמש המנורה" המבוסס על שירו של קולקא. בעוד ששני המתרגמים הקודמים מזכירים במפורש את שמו של קולקא, כותב בכרך בהערה לשירו: "תוכן השיר הזה לקוח משיר אשכנזי, אשר נספח בקובץ השירים 'לבנון' של החכם ד"ר פרנקל". בכרך לא תירגם את שירו של קולקא ורק השתמש בתוכנו. בעוד ששירו של קולקא הוא בן ארבעה בתים, יש לשירו של בכרך י"ט בתים (שבכל אחד שש שורות).
בשירו של בכרך, כמו בשירו של קולקא, מדובר על גורלם הדומה של שמש המנורה ושל עם ישראל: "העמים יבזוך, מתבל ינדוך, ויעמיסו על עולך עוד צרה ומצוקה. הלא נמשלת כולך לשמש החנוכה".
ועוד: "…מקרב אחיך גורשת, הורחקת, יען אשר בחשכה נר להם הדלקת". ברם שירו של בכרך חדור גם גאוה על תורת ישראל ותקוה לעתיד: "בת עמי! תרומי ולא ישח עוד קולך משפל מצבך, בעת יבוא גואלך ישעך כלבבך".
השיר מסתיים בשורות אלה: "כל בתי ישראל בימי חנוכה יהל אור שמש המנורה. ללבנו הנחמה: שמש ישראל והתורה ניצבה וגם קמה".
תרגום נוסף של שירו של קולקא נדפס בגליון "המגיד" מיום כ"ז בכסלו שנת תרל"א. התרגום נעשה בידי יוחנן ויסקובר[4].
שירו של קולקא נדפס שוב ושב באכסניות שונות. ב-20 לדצמבר 1901 נדפס בעתון "די וולט" של הרצל. שם יוחס בטעות ללדוויג אוגוסט פרנקל אשר כלל אותו, כנזכר למעלה, באנתולוגיה שלו.
הצופה
א' טבת תשס"ג
[1] ראה על קולקא ב"גרוסה יודישה נציונל-ביוגראפי" (גרמנית). שם נדפס גם שירו "השמש של נרות חנוכה".
[2] ראה על לערנער (לרנר) ועל שמעון בכרך (בכר) ויוחנן ויסקובר, הנזכרים לקמן, בלקסיקון של ג. קרסל. ראה עליו בספרו של וואכשטיין "די הבראישה פובליציסטיק אין ווין", 1930 (גרמניה), חלק א' עמ' 105, חלק ג' עמ' 39-38, 99.
[3] קורן וכן לערנער הדפיסו בגליונות של "המגיד", בהם פירסמו תרגומיהם של השיר על "השמש", גם תרגום של שיר חנוכה אחר של קולקא.
[4] תרגומו של ויסקובר נכנס לספר שיריו "אגודת פרחים" (אלטונא, תר"ם). בספר זה נדפס גם המקור הגרמני של השיר.