ב"לוח הקואופרציה למדינת ישראל" לשנת תשכ"ו (עמ' 326-325) ייחד יצחק אבינרי את הדיבור על ניקודו של שם האמורא רב אשי. החלטתו כי השי"ן צריכה להיות חרוקה וראיותיו עמו.
יורשה לנו להעיר כי לפני כשמונים שנה דן בדבר זב ד"ר א. קמינקא ודעתו כי השי"ן צרויה. הוא כתב את הדברים במהדורתו של ספר "תחכמוני" לרבי יהודה אלחריזי (ווארשה תרנ"ט).
בשער י"ז של ספר "תחכמוני" כתוב:
…דעו כי מימי קדם נקבצו מתופשי התורה, שני מינים,
מקצתם כופרים בחכמי ישראל וקצתם מאמינים.
אלו יחזיקו בדברי רבותינו כמו רבינא ורב אשי,
ואלו לא יאמינו בם ויאמינו בה' ובמשה.
על כך מעיר קמינקא (עמ' 494): סמך למבטא אשי בצירה הוא לא לבד מהחרוז הזה המקביל אל "ויאמינו בה' ובמשה" (וכן באחד היוצרות אשר לשבתות שאחר הפסח: "תורת משה, ותלמוד רבינא ורב אשי" , כי אם גם מדברי רז"ל בעצמם במס' בבא מציעא פו, א: רב אשי ורבינא סוף הוראה וסימנך עד אבוא אל מקדשי א-ל אבינה לאחריתם.
אפשר להביא סיוע לדברי קמינקא מחרוז בקינה קדומה על פטירתו של חכם, שפירסם יעקב מאן בספרו האנגלי "היהודים במצרים" (כרך ב, עמ' 29-27):
ירד מראשם זר, מתי יהיה חוזר,
[וס]ר שהרון וגם נזר, ומלבוש שש ומשי.
כל עמוק ידליהו, וכל סתום יגליהו
וכל חסרון י[מלא]הו, כרב אשי ומנשי.
מאן כותב כי הקינה מנוקדת בכ"י. אך הוא לא פירסם את הניקוד. קטע מקינה זו, על פי כ"י פירסם פרופ' שרגא אברמסון ברשימה משלו הדנה בסימן ענ"י למסכתות קשות ("סיני", כסלו תשכ"ג, עמ' קמד-קמה), ובו מנוקדות כמה מלים. השי"ן של אשי היא צרויה.
הואיל ולא ברור לי אם כל הניקוד שם הוא על פי הכ"י, או יש בו גם קצת תוספת של אברמסון, עלי להוסיף כי ניקוד השי"ן של אשי בצירה יוצא מתוך החרוז עצמו. מאן מציין כי בשל החרוז (ומשי, ועוד שם בקינה) כתב המקונן מנשי (שי"ן חרוקה) במקום מנשה. דומה שמותר להסיק מכך כי השי"ן של אשי צרויה היא. אילו היתה חרוקה לא היה צורך למקונן, למען התאמת החרוז, להפוך מנשה למנשי. די היה להקדים את מנשה ולסיים את השורה ב"אשי".
ועדיין צריך ניקוד שם האמורא בירור על פי קטעי הגמרא המנוקדים שנתגלו בגניזה של קהיר.
מתוך "הדואר" גליון ז' כ"ה בכסלו, תשל"ז
1הכוונה ליוצר לשבת הראשונה אחר פסח (מובא בסידורים אשכנזים ישנים) המתחיל במלים "אין כמוך באילמים". כתוב שם: סחי שמו תורת משה / ותלמוד רבינא ורב אשי / העל אלה תתאפק ותחשה