"קרית ספר", על הלכות ספר תורה, תפילין ומזוזה, לרבינו מנחם ב"ר שלמה המאירי, מהדורת משה הרשלר ירושלים תשט"ז.
חכמי ישראל בפרובנס, המקשרת בין צרפת וספרד, התאחדו בקרבם שיטות לימודיהם של חכמי שתי הארצות האלה. פרשנות חכמי צרפת, מחד, ומאידך הלימוד דרך הפסק של חכמי ספרד.
מגדולי חכמי ארץ זו היה רבינו מנחם המאירי שחי לפני שבע מאות שנה בפרפינין. הוא חיבר ספרים רבים בפרוש התנ"ך והתלמוד ומקצועות תורניים אחרים. רק בדורות האחרונים פורסם מתוך כתב יד רובם של ספריו, ומתוכם משתקף מלוא שיעור קומתו הרוחנית.
"קרית סופר" חיבורו על הלכות ספר תורה, תפילין ומזוזה, נדפס בראשונה באיזמיר בשנת תרכ"ג. מהדורה שניה הופיעה שם בשנת תרמ"א. הספר הוא היום יקר המציאות, ותלמיד חכם ירושלמי, הרב משה הרשלר, נטל על עצמו המשימה להוציא מחדש את הספר, מנופה ומנוקה משגיאות דפוס וטעויות מעתיקים, ומעוטר בהערות מאלפות וציון מראי מקומות.
מונח לפנינו החלק הראשון של הספר. המהדיר הקדים לו מבוא קצר המכיל בקיצור תולדות המאירי. אין בהן פרטים חדשים על חיי המאירי. המהדיר דן בארוכה של שנת פטירתו של המאירי. לפי כמה חוקרים הוא נפטר בשנת ה' אלפים ששים ושש. המהדיר סבור שיש לאחר תאריך מותו. חבל שהוא לא ראה את מסתו המצויינת של ש. ק. מירסקי על המאירי ("בין שקיעה לזריחה" ע' 132), בו הוא מוכיח שהוא נפטר אחרי שנת ה' אלפים שבעים וארבע, וזה על סמך מכתב של המאירי מאותה שנה.
הספר מעוטר, כאמור, הערות מאלפות ומראי מקומות, בהם השקיע המהדיר עבודה מרובה, והמשקפים בקיאותו הגדולה במקצוע, יש לנו להעיר על כמה מהערותיו התורניות*) – אך כאן נתעכב רק על נקודה היסטורית.
ידוע שחכמי ישראל בדורות ראשונים היו מחפשים אחרי ספרי תורה עתיקים כדי לבדוק על ידם את מסורת הכתיב. בקהילות רבות היו שומרים ספרי תורה, כתובים בהשגחת גדולי הדור, והם שמשו מקור נאמן לסופרים, מעתיקים ומגיהים.
בספר שלפנינו נמסר לנו על שני ספרי תורה עתיקים שהיו נמצאים בספרד. ספר עזרא (ע' מט) ו"ספר הידוע להלל הזקן שנקרא ביניהם הללייא" (ע' מו). המהדיר לא העיר שום דבר בקשר לשני הספרים האלה – ואנחנו נעשה זאת בהמשך דברינו.
בארצות המזרח היו קיימים ספרי תורה עתיקים שמסורת העם יחסה אותם לעזרא הסופר (המדובר בספרי תורה בבית כנסת בקהיר ובתאדף בסוריה. על מסורות אלה קיימת ספרות גדולה ואנחנו מסתפקים בציון מאמרו של מ. מינק "אגדות על עזרא הסופר" בשנתון הפרנקפורטי שנת תרצ"ב, שם מובאים כמעט כל המקורות – באחרונה ראה גרשון בן אליעזר סגל, "גלילות ארץ ישראל", (מהדורת בן צבי ע' טו). אולם על קיום ספר תורה כזה בספרד לא שמענו עד כה, ודומה שהספר שלפנינו הוא המקור היחידי.
בקשר לספר הללייא, נרשה לנו להעתיק כאן מסורת אחרת, המובאת בספר "יוחסין" (נדפס לונדון ע' 220 ע"ב:)
ובשנת תתקנ"ו ביום כ"ח לירח אב היה שמד גדול במלכות ליאון משני מלכים שבאו עליהם במבצר אחד, ואז הוציאו משם כ"ד ספרים שהיו כתובים קודם לכן כמו ת"ר שנה, שכתב אותם ר' משה בן הלל, ועל שמו נקרא הלילי, שהיו מדוייקות ומהם היו מגיהין כל הספרים. ואני ראיתי השני מקראות, נביאים ראשונים ואחרונים, מכתיבת אותיות גדולות ומדוייקות, שהביאו מגירוש פורטוגאל ומכרום בבוגיא באפריקה, ושם הם, שיש עתה תשע מאות שנה שנכתבו. ובחלק הדקדוק כתב ר' דוד קמחי על פסוק למען תזכרו כי החומש הלילי היה בטולטילה.
נוסיף כי רבי מנחם די לונזנו מזכיר לעתים תכופות את ספר הלילי בספר "שתי ידות".
הספר יצא בהדור רב, ורבים יודו למהדירו על העבודה הרבה שהשקיע בהוצאת טכסט מנופה ובעד ביאוריו המאלפים והמחכימים.
12.28.1956
מתוך "חרות" כ"ד טבת תשי"ז
*) בעמוד מו מובא הסבר הרמ"ה לדברי הרמב"ם (הלכות ספר תורה ח, ג) בקשר לכתיבת פרשה פתוחה במקום סתומה או להפך. המהדיר מציין מקורות ששם מוסברים הדינים כך. יש להעיר גם על דברי רבינו תם (הלכות ספר תורה לרבינו תם, גנזי ירושלים לורטהיימר, חוברת א) המתאימים עם משמעותם המילולית של דברי הרמב"ם. (ולא להסבר שניתן להם). רבינו תם כותב: "פתוחות לא יעשה סתומות, וסתומות לא יעשה פתוחות… ואם עשה יגנז בקבר תלמיד חכם. ודבר זה קבלה".
בעמ' מח מבאר המהדיר ראשי התיבות של ברכת המתים נב"ת: "נפשו בגן תנוח". פתרון זה מובא אמנם בספר ראשי התיבות (הנוטרוקון, הסימנים והכנויים להיילפרין, וספר "ראשי תיבות" לא. י. שטערן), אולם הפרוש המקובל הוא: "נפשו בטוב תלין" – והוא פסוק בתהלים (כה, יג).
בעמ' נח מובאת דעת המאירי שבמקרה של ספק בכתיב יש ללכת אחרי רוב ספרי התורה. המהדיר מציין לנכון הרשב"א בשו"ת המיוחדות לרמב"ן, סימן רלב, המביע אותה דעה. יש לציין גם תשובת מהר"ם חלואה, תלמיד הרשב"א, שדבריו כדברי רבו (ראה התשובה במאמרו של ש. אסף, על ספרי התורה העתיקים בברצלונה, "מקורות ומחקרים בתולדות ישראל", ע' 182).