פירנצה באיטליה היא אחת הערים היפות בעולם. נחל ארנו עובר בתוכה. כאן היו ופעלו גדולי האמנות של תקופת הרנסנס, ויצירותיהם- בתוכם הפסל הגדול של דוד מעשה ידי מיכאלאנגלו — רואים בכל צעד ושעל.
תיירים באים מכל קצוות העולם. הם ממלאים את בתי המלון, המסעדות ובתי הקפה, משוטטים הם ברחובות לראות את מראות העיר ולחפש מציאות" בחנויות התכשיטים אשר ב "פונטו ווקיו" (הגשר הישן), בבתי המלאכה לדברי עור ובדוכנים בהם מוכרים ספרים וחפצי אמנות.
בליל-לשונות נשמע בחוצות, ומרובים בו צלילי השפה העברית. כי רבים רבים מאוד הם המבקרים הבאים מישראל. איטליה לא רק יפה וקרובה לארץ אלא המסע בה זול יותר מבכמה וכמה ארצות אחרות באירופה. עשיתי ארבע שבועות בפירנצה. התמזל מזלי ומצאתי חדר בבית יהודי. התאכסנתי אצל הגברת יוהנד מרגליות-פיק, בת אחיו של הרב שמואל צבי מרגליות. ששימש במשך שלושים ושתים שנה (מ-1890 עד 1922) כרבה של פירנצה.
הרב מרגליות, שהיה יליד גליציה, עמד גם בראש בית מדרש לרבנים באיטליה. השפעתו היתה גדולה והוא הרעיף טל של תחיה דתית ורוחנית על יהודי איטליה. הוא היה ציוני נלהב, הפיץ את הציונות בדיבור ובכתב, וסידר בשנת 1903 התקבלותו של הרצל על ידי ויקטור עמנואל השלישי, מלך איטליה. המון כנסיות בעיר אבל רק בית כנסת אחד. הוא נבנה לפני כמאה שנה. מר דוד לוי, מי שהיה נשיא הקהילה, שציווה במותו לעדותו את כל רכושו כדי שתבנה בית הכנסת ,שיהיה ראוי "לפירנצה", ז.א. שיובל להתחרות ביופיו וגדולו אלא גם תיירים אחרים נוהרים לבניין הנהדר אשר ברחוב פאריני.
ביקרתי הרבה פעמים בבית הכנסת. תיירת מישראל אמרה לי: "גאה אני מאוד על בית כנסת זה. מה נעימה ההרגשה למראה לא יהודים כה רבים הבאים לראות את בית התפילה שלנו.
נכנסים לבית הכנסת דרך גן. בצד השמאלי, סמוך לבניין, נמצאת מצבת זיכרון לששה מיליוני קרבנות השואה ובתוכם מאתיים וארבעים ושמונה בני קהילת פירנצה הנזכרים כולם בשם.
בית הכנסת, שהוא בעל כיפה גבוהה נבנה בסגנון מורסקי. הקירות הפנימיים מקושטים כל-כולם בפרסקים.
נזק קשה נגרם לבית הכנסת בימי הכיבוש הגרמני כתוצאה מפיצוץ מוקשים שהונחו שם על ידי נאצים-פשיסטים לפני שברחו מן העיר. הנזקים תוקנו בעזרת תרומות יהודי פירנצה ויתר יהודי איטליה.
בסתיו 1966 עבר הנחל ארנו על גדותיו והציף חלק גדול של העיר ובתוכו בית הכנסת. ניזוקו קשה 90 מתוך 120 ספרי התורה של הקהילה ו 15000 ספרים. כן נפגמו ספסלים וקישוטי הקיר. בסיוע יהודי העולם שופץ בית הכנסת.
בשנים האחרונות נפתח בקומה עליונה של בניין בית הכנסת מוזיאון יהודי, בו מוצגים תשמישי קדושה וחפצי אמנות יהודיים אחרים. מתקיימים סיורים מודרכים בבית הכנסת.
לימינו של הגן שלפני בית הכנסת, נמצא בנין חדש בו שוכנים לשכת הרב, משרדי הקהילה, גן ילדים ובית הספר הנקרא על שמו של הרב נתו קאסוטו, רב הקהילה שנרצח בידי הנאצים.
הרב לוצ'יאנו קארו הוא היום הרב של הקהילה. הוא גם מנהל בית הספר. הרב, המדבר עברית שוטפת, סיפר לי על הקהילה.
1200 יהודים רשומים בקהילה. היהודים נמנים כמעט כולם על המעמד הבינוני. פחות מעשרה אחוזים הם שומרי שבת. מלבד הרב יש לקהילה מוהל ושוחט. יש אטליז כשר אחד. אין מאפיה או מכולת יהודית. הקהילה מדפיסה חוברת בה רשומים כל מותרי המזון שאין בהם חומרים בלתי-כשרים. הקהילה, המוציאה גם עלון של ידיעות, מוכרת יין ומצות לפסח, מסדרת סדרים ציבוריים בהם משתתפים גם תיירים, מקימה סוכה גדולה בשביל הקהל ועורכת חגיגות שונות ביתר החגים. מתקיימת גם הרצאות ואירועים תרבותיים.
לקהילה גם מקווה ובית אבות, שנמצא מאחורי בית הכנסת, ברחוב קארדוצ'י. בית האבות הישן שנמצא בחלק אחר של העיר נחרב על ידי הגרמנים כאשר פוצצו גשר בעת נסיגתם.
כשמונים ילדים בגיל 3 עד 10, מבקרים בגן ובבית ספר. שוחט הקהילה, הרב אומברטו שונאק, הוא המורה ליהדות. מורה מישראל נותן שיעורים בעברית. בט"ו בשבט נוטעים הילדים עצים בגן ליד הבנין.
לפני שלוש שנים הייתה קיימת עדיין ישיבה תיכונית, אך היום אין מספיק ילדים לקיים כיתות. קיימים סניף של בני עקיבא ומועדון ספורט "מכבי".
בבית סמוך לבנין הקהילה נמצאת המסעדה היהודית. היא מנוהלת על ידי ארבע נשים. היא פתוחה כל יום, אפילו בשבתות ובחגים.
אפשר לפגוש שם תיירים יהודים מכל רחבי העולם. בשבת הראשונה שהייתי בפירנצה היו בעיר כמה קבוצות מאורגנות של תיירים אכלי כשר, רובם מישראל. בסך הכל אכלו באותה שבת, בכל אחת משתי הארוחות המוגשות, ליל ו' בערב ושבת בצהריים, מאתים וחמישים איש!
לא היה מקום לכל האורחים במסעדה עצמה. על כן נערכו הסעודות באולם בנין הקהילה. גם לא היה מספיק כלי אוכל. והאוכל הוגש בצלחות של נייר. ברוב עם גדלה השמחה. נאמרו דברי תורה. שעה ארוכה נמשכה הזימרה. שרו זמירות שבת על פי נגונים ספרדיים ואשכנזיים וגם שירים מן הארץ. סטודנטים מישראל הלומדים רפואה בבולוגניה שימשו כמלצרים. אין צורך לומר שבאותה שבת היה בית כנסת מלא.
גם בשבתות הבאות היו הרבה תיירים מישראל בפירנצה. בין האנשים שפגשתי שם היו דר. יצחק רפאל, נשיא מוסד הרב קוק ושר הדתות לשעבר, ומר ישעיהו ביק, חבר המרכז העולמי של מזרחי.
ישראל שלנו יום ששי , ט"ו טבת תשמ"ג
12.31.82