את פירושו לתורה כתב הרמב"ן בספרד, בזקנתו ולאחר עלייתו לא"י הוסיף בה כמה דברים. הפירוש נרחב, ונכתב גם לדברי הסיפור וגם לדברי המצוה שבתורה. שלא כרש"י כראב"ע קודמיו, שהפנו את עיקר מאמציהם לפירושי מלים. עיין הרמב"ן בעיקר בהבנת הקשרי הקטעים והענינים ובעומק משמעותם. אעפ"כ נזקק לפעמים גם לדרך פילולוגית נוקשה. הוא הרבה להשתמש בדברי חז"ל, אולם, בניגוד לרש"י האריך בבאורם ובניתוחם ובבדיקת התאמתם לפשוטם של מקראות. פירושו משקף היטב את דעותיו על ה', על התורה, על ישראל והעולם. התורה היא דבר ה' וע'כ מקור כל הדעת. סיפורי המקרא משמשים גם סימנים לעתיד. ימי הבריאה מרמזים על המאורעות החשובים שבששת אלפי שנות קיום העולם, והשבת משקפת את אלף השביעי, שיהיה "יום ה'".
אין הרמב"ן נמנע מלבקר מעשי אבות, ולדעתו חטא אברהם, שלא בכוונה כאשר אמר על שרה "אחותי היא", שבכך חשף אותה לחטוא — והיה עליו לבטוח בה' שיציל את שניהם. ניכרת הבנתו הפסיכולוגית העמוקה בתיאור הדמויות המקראיות (ר' בראשית מו,כט; מח,ז). לפירושו של הרמב"ן לתורה שתי "שכבות", הפשט הגלוי והמכוון לכלל, וההבנה המיוסדת על חכמת הקבלה (ר' להלן) שנודעה ל"משכילים" ול"מבינים". אין ספק כי ההבנה הקבלית-המסטית משתקפת בפירוש גם בדברים הגלויים, ונכרת היטב התמודדתו עם התפיסה העקרונית של ספר "מורה נבוכים" את ספורי התורה ומצוותיה, ההפוכה בתכלית מתפיסתו המסטית.
לדעתו יש לכל מצוה טעם משלה, ופעמים הרבה הן מתפרשות אצלו כמכוונות לטובת האדם — לשומרו מנזק גופני או רוחני לחנכו למידות טובות וכד'. מאידך, תפיסתו המסטית, המונחת בבסיס פירושו הביאתו גם לפירוש המצוות כפועלות בעולמות העליונים (ע"ע קבלה).
הרמב"ן מצטט לרוב מדברי רש"י ואב"ע. לרש"י הוא רוחש כבוד רב, אף שהוא מרבה להתווכח עמו. את הראב"ע הוא משבח, אף מתקיפו בחריפות על דעותיו הנוגדות לעתים את מסורת חז"ל.
את הרמבם העריך מאד אך דחה חמה מטעמי המצוות שלו. דעת הרמב"ם כי ביקור המלאכים אצל אברהם היה במחזה בלבד, נראית בעיניו כמנוגדת למקרא.
פירושו כתב בבהירות ובשטף — פרט לעניני הקבלה (ר' להלן) -, ויש בו דברי עדוד ונחמה לעמו בסבלותם (ר' ויקרא כו, לב ובסוף שירת האזינו). הספר נפוץ ביותר בכל הזמנים והמקומות; פרשנים מאוחרים שאבו ממנו לרב, ונכתבו עליו כמה פירושים. רבינו בחיי בן אשר (ע"ע) ור' יעקב בן אשר (ע"ע) כללו בפירושיהם קטעים גדולים מפרשיו, והרב יום טוב בן אברהם אשבילי (ע"ע) כתב את "ספר הזיכרון" לישב את השוגותיו של הרמב"ם. ר' אליהו מזרחי בפירושו על פירוש רש"י לתורה, טרח להסיר את קושיות הרמב"ן, לראשונה נדפס פירושו לתורה ברומא לפני 1480, והוא מספרי הדפוס העבריים הראשונים. מהדורה ביקרתית הוציא הרב ח.ד. שעוועל (ירושלים תשי"ט-ת"ך). פירושים לנ"ך מפוזרים בשאר ספריו, וב"ספר הגאולה" שלו (לונדון תרס"ט ובמהדורה מתוקנת: ירושלים תשי"ט)– העוסק בחישוב הקץ — מצויים פירושים לספר דניאל. לקט לנ"ך ערך והדפיס הרב ח. ד. שעוועל.
מתוך אינצקלופדיה עברית כרך כד