יצחק מיזליש: שירת המאור,
פיוטי רבי זרחיה הלוי –
ראובן מס, ירושלים, תשמ"ד
רבי זרחיה בן יצחק הלוי גרונדי, התלמודי הגדול בן המאה הי"ב, ידוע ללומדי התלמוד בעיקר כ"בעל המאור", מחברם של "המאור הקטן" ו"המאור הגדול", השגות על הרי"ף. הוא נולד בגירונה, קטלוניה. בעודו צעיר עבר לפרובנס, שם התגורר בראשונה בנרבונה ולאחר מכן בלונל.
נוסף לכתבי הלכה אחרים, מהם נגד הראב"ד, אשר כמוהו למד אצל הרב ר' משה בר' יוסף מנרבונה, חיבר ר' זרחיה פיוטים שנכנסו למחזורים של עדות שונות.
רבי זרחיה היה מיודד עם רבי יהודה אבן-תבון, "אבי המתרגמים", כאשר שניהם ישבו בלונל, רבי יהודה כתב בצוואה לבנו שמואל: "והרב רבי זרחיה הלוי ז"ל שהיה יחיד בדורו והיה חכם ממני, מיום שידעני לא כתב ולא עשה שיר לשלוח לשום אדם שלא הראהו לי קודם שיצא מידו…".
אביו של רבי זרחיה, רבי יצחק, היה חכם תלמודי שהיה לו בן, יצחק, שאף הוא כתב פיוטים. יליד ספרד וכתב פיוטים, כך עשה גם אחיו ברכיה, יש סבורים וכנצר של משפחה יהודית-ספרדית נודעת. הלך רבי זרחיה בשירתו בעקבות המשוררים העבריים של ספרד.
הרבה נכתב על רבי זרחיה התלמודי הגדול, אך רק מעט על מורשתו הפיוטית, אסירי-תודה אנו, על כן, ליצחק מיזליש שהקדיש עצמו לחקר שירת בעל "המאור". בספרו "שירת המאור" כינס את כל הפיוטים הידועים של ר' זרחיה, הכרך כולל חמישים ואחד שירים – פיוטים לחגים, לשבתות מיוחדות, לתעניות ולהזדמנויות אחרות וכן שירים שכתב לרגל חיבור כתביו ההלכתיים. התקבלות פיוטיו למחזורים של עדות שונות מראה מה גדולה היתה השפעת שירתו.
מיזליש אסף את השירים מ-145 כתבי יד, המצויים בשלושים ושתיים ספריות וממקורות שבדפוס, לא עלה בידי מייזליש להשיג העתק של שיר אחד הנמצא בכתב-יד במוסקבה. לספר נכנסו גם חמישה פיוטים שבעלות ר' זרחיה עליהם מוטלת בספק.
האזהרות לשבת הגדול הן הפיוט הארוך ביותר בספר. מבוארים בו בפרוטרוט הלכות חג המצות. בפיוט לשבת "זכור" מפורשים דיני פורים, עשרת הנסיונות בהם נתנסה אברהם אבינו מתוארים בפיוט לראש השנה.
בהקדמת המהדיר לכל אחד מן הפיוטים מתוארים טיבו של השיר ותבניתו, נרשמים כתבי-היד בהם הוא נמצא: אם כבר ראה אור הדפוס – נזכרים הדפוסים; וכן מצויינת ספרות-המחקר בה בא זכרו של השיר.
הטקסט של הפיוט מלווה חילופי נוסח ופירוש קצר, הכולל ציוני מקורות במקרא, בתלמוד ובמדרשים וכן הערות והארות מאלפות, בהן מתגלה הידע הרב של המהדיר.
לסוף ברצוני להפנות את תשומת הלב לכמה מלים ששרדו מפיוט בלתי-ידוע בלשון הארמית של ר' זרחיה הלוי, הן מובאות בפירוש קדמון לתרגום אונקלוס (על ויקרא י"ח, ג). המדובר בספר "פתשגן" או "יאר" כפי שקרו שד"ל, שהובא לדפוס על ידי הרב נתן אדלר בחומשים בהם נדפס פירושו לאונקלוס "נתינה לגר", למדתי על שיר זה מפיוט של בעל "המאור" מספרו של הרב משולם ראטה ז"ל "מבשר עזרא" (ירושלים תשכ"ח, עמ' כז).
מתוך "הצופה" ה' תשרי תשמ"ו.