ב"מחקרי המרחז לחקר הפולקלור" (כרך ג. ירושלים תשל"ג, עמ' רג) פירסם פרופ' אלכסנדר שייבר מאמר על שני מנהגי-עם יהודיים: אחד מהם הוא המנהג הנפוץ בכמה קהילות לשבת מעט לפני שיוצאים מבית הכנסת. את המקור הספרותי הראשון למנהג זה מצא שייבר בספר "יוסף אומץ" לרבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן (נפטר במחצית הראשונה של המאה השבע-עשרה) הכותב: "קודם היציאה ישב מעט ויאמר פסוק 'צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך' ". שייבר סבור כי מנהג זה נולד על ברכי נוהג עממי סלאבי. כיד הבקיאות הטובה עליו הוא מביא כמה מקורות על מנהג הסלאבים לשבת מעט בבית לפני שיוצאים לדרך, ואנחנו נביא מהם שניים.
ב"מלחמה ושלום" כותב ל. טולסטוי: "שעה שהאוסטובצים עמדו לצאת את מוסקבה מפני אימת צבאות נפוליון, נכנסו לטרקלין, סגרו את הדלת, כולם ישבו קמעה בדומיה ולא הסתכלו איש ברעהו". ב. פסטרנק כותב ב"דוקטור ז'יוואגו": "מנהג רוסי הוא כשעוקרים דירה או כשנוסעים יושבים מעט למען יצליחו בדרכם".
פרופ' שייבר מסיים: "יש איפוא לשער, שהיהודים קיבלו את המנהג הזה מחוגים סלאביים, אף על פי שלראשונה מצאנו ביטוי לכך דווקא אצל מחבר יהודי-גרמני".
השערתו של שייבר, דומה, אינה מסתברת. המנהג היהודי שרשים קדומים לו. "ואמר ריב"ל המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנאמר (תהלים קמ, יד), 'אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך' " (ברכות לב, ברש"י: "יודו לשמך" – והדר "ישבו ישרים את פניך". ועיין שם בהמשך הגמרא). ואלה דברי הרמב"ם ב"הלכות תפילה" פ"ד, הט"ז: "…ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו. לפיכך צריך לישב מעט אחר התפילה ואחר כך יפטר" (ועיין במפרשים המציינים גם לברכות כח, ב, כט, ב). אלה הם יסודות המנהג.
מעניינים הדברים שהרש"ל (חי בדור שלפני ר' יוסף יוזפא האן נוירלינגן) מספר על עצמו: "וביציאתי מבית הכנסת אשב מעט ואומר 'אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך' שדרשו חז"ל שישהה מעט אחר תפילה, ואח"כ כשאני קם לצאת משתחוה אני פני ההיכל וכו' ". (תשובות הרש"ל סימן ס"ד).
אך מכיוון שפרופ' שייבר מזכיר את הנוהג הסלאבי, אפשר מן העניין להביא כאן את ששמעתי מפי הביבליוגראף ר' חיים ליברמן שליט"א: גם יהודי רוסיה הלבנה נוהגים היו, לפני שיצאו לדרך ארוכה, לשבת מעט בבית. "היו יושבים מעט בבית כשהם לבושים בגדי הנסיעה" – סיפר לי.