חלוקות הדעות בדבר ראשית השימוש בתואר "ראשון לציון" לרבנים הראשיים של העדה הספרדית. לדעתו של א. ל. פרומקין ("תולדות חכמי ירושלים", חלק ב', עמ' 58-57) היה הרב משה גלאנטי, "הרב המגן" (נפטר בשנת תמ"ט), הראשון שנקרא בתואר זה. הוא היה "רב מרנן ומאריה דארעא דישראל וכל חכמי העיר חרדו מגדולת תורתו, אך הוא ברוב ענוותנותו לא חפץ להתגדר עליהם ולא קיבל על עצמו תואר "רב ואב"ד" ונקרא רק בשם "ראשון לציון", ומפני כבודו הרם הסכימו הרבנים שאחריו, שלא יעיז עוד איש להיקרא בשם רב ומורה להעדה רק בשם "ראשון לציון". ר' אליעזר ריבלין, מהדיר ספרו של פרומקין, מעיר על כך, שלא ידוע לו מקורם של דברי פרומקין, ולדעתו שלו לא השתמשו בתואר "ראשון לציון" לפני שנת תק"ן בערך.
דעה אחרת בעניין זה למ. ד. גאון במאמרו "לתולדות התואר ראשון לציון" ("מזרח ומערב", בעריכת א. אלמאליח, כרך ב', עמ' -36-29, תרפ"ח). הוא אומר, שהרב נסים חיים משה מזרחי (נפטר בשנת תק"ט) היה הראשון לבעלי התואר הזה. הוא מתואר כ"ראשון לציון" בהסכמת חכמי ורבני בית המדרש "בית יעקב פיררה" לספרו "אדמת קודש" (חלק ב', תקט"ז).
יורשה לי להעיר כאן על שני מקורות, שמוכח מהם על השימוש בתואר זה, שהיה נוהג קודם לזמן שקבע מ. ד. גאון.
בספר "אלה המצוות" לר' משה חאגיז נאמר: "והיו למאורות רבני וגאוני העיר המהוללה אזמיר יע"א שריה וכהניה שנתוועדו ונתעוררו באמצעות מורינו הרב המופלא ראשון לציון גאון ישראל והדרו כמוהרר"א יצחקי נר"ו לחקור ולדרוש בכתיבות לדשות אלו וכאשר מצאו ארס של נחש הקדמוני מובלע באברי כתיבותיו של קורדוזו הנזכר… דנו אותן לשריפת אש".
הרב ר' אברהם יצחקי, הנזכר בקטע זה, היה ראש חכמי ירושלים משנת תע"ה עד מותו בשנת תפ"ט. וכבר עמדתי על דבר זה לפני כמה שנים. אלא שאותה שעה היתה בידי רק המהדורה השנייה (וואזנבך תפ"ז) של ספר "אלה המצוות", וכסבור הייתי, שהזכרת התואר ראשון לציון על ר' אברהם יצחקי מצוייה רק במהדורה זו, שהיא מאוחרת וגם מורחבת. שהרי המהדורה הראשונה של הספר נדפסה בשנת תש"ג באמסטרדם, שלפי המקובל עדיין לא היה ר' אברהם יצחקי ראש חכמי ירושלים באותו זמן, ואם כן איך מכתירהו ר' משה חאגיז בתואר "ראשון לציון"?
עתה הגיע לידי הדפוס הראשון של הספר, ולתמהוני מצאתי, שגם שם מוזכר ר' אברהם יצחקי בתואר "ראשון לציון" – אם כי הספר נדפס כשנתיים לפני התמנותו של ר' אברהם יצחקי לראש חכמי עיר הקודש.
ואם תאמר, שהשנה הנזכרת בשער הספר היא רק שנת התחלת הדפוס, שאפשר נמשכה הדפסתו זמן רב ביותר – הרי הקולופון מוכיח, שהדפוס נסתיים באותה שנה. ואף זו, שבמהדורה השנייה אומר ר' משה חאגיז במפורש, שהדפסת המהדורה הראשונה נגמרה בשנת תע"ג (עי' שם בעמודים האחרונים: "…בעין המאורע שנתהווה אחרי שגמרתי הדפס ספר זה בשנת תע"ג לפ"ק"). אף אין לפקפק בתאריך המקובל (שנת תע"ה) להתמנותו של ר' אברהם יצחקי כראש חכמי העיר, שהרי ראש חכמי העיר הקודם, ר' אברהם רוויגו, נפטר בשנת תע"ד.
אולי יש מקום להשערה, שבשעה שחזר ר' אברהם רוויגו, בסוף ימיו, מירושלים לארץ מולדתו, נתנו חכמי ירושלים את עיניהם בר' אברהם יצחקי וכבר היה נקרא בתואר "ראשון לציון" בעוד ר' אברהם רוויגו בחיים.
אף מצינו, שגם ר' אברהם רוויגו כבר נקרא בתואר "ראשון לציון". בהקדמה לספר "עין יהוסף" לר' יוסף חזן על מסכת בבא מציעא (איזמיר ת"צ), מספר בנו של המחבר בתוך שאר דבריו על ר"א רוויגו: "ותלו עיניהם בראשון לציון לקדוש ה' מכובד הרב הכולל כמוהר"א רוויגו דין הוא הדר לכל חסידייו המנוהו רבנן בדרבנן…"
ואין לומר, שהוחלף לו לבעל ההקדמה מאוחר במוקדם, שהרי מתוך ההקדמה נראה, שנכתבה בחייו של ר' אברהם רוויגו, (אם כי הספר נדפס רק שנים רבות לאחר מכן).
וודאי, שלפני ר' א. ל. פרומקין היו המקורות האלה, ויש להניח שגם דעתו, שהרב משה גלאנטי, ששימש זמן קצר לפני ר"א רוויגו כראש חכמי ירושלים, היה הראשון שנקרא בתואר "ראשון לציון", היא נכונה, אף על פי שלא מצאנו את המקור לדעתו זו.
פרומקין מזכיר במפורש גם את הספר "עין יהוסף". בספרו, חלק שני, עמ' 101 הוא אומר: "ואחרי פטירתו של הר"מ בן חביב ז"ל נתקבל הוא (ר' אברהם רוויגו) לראשון לציון בעיה"ק כמובא בספר עין יוסף…"
מתוך "הדואר" י"ט אדר א', תשכ"ב