בגליון ל"ט של "הדואר "הביא הרב דב ירדן את הפיוט "יפחד וירהב לבבי" , שנוהגים לאומרו בשמחת תורה ,וברצוני להוסיף הערה והסבר לעניין זה.
ב"כל בו" ב"סדר קריאת התורה במועדים" נאמר :
יום תשיעי הוא יום שמחת תורה וכו' …ואחר ההפטרה אומ 'אשרי ואח"כ עומדים על המגדל עם ספר התורה גם נהגו להוסיף להוציא כל ספרי התורה אשר בתיבה ולעמוד על המגדל כל הזקנים וס"ת בזרועם ומקוננים כל אחד על פטירת משה רבן של נביאים ומזכירין לטובה כל מי שנדבו לבו להקדיש ולעשות צדקה לכבוד האל ולכבוד החיים והמתים ואומר מצלאין ומתפללין על כל ישראל ואומר מזמורים ואחר כך מחזירין הספרים למקומן ואומר קדיש ומתפללין תפילת מוסף.
והנה המנהג הזה לקונן על פטירת משה רבינו על המגדל (הבימה) בבית הכנסת1 כשכל ספרי התורה בידי הזקנים ,נזכר רק ב"כל בו". הוא לא הובא בשום ספר אחר של פסקים ומנהגים ,אפילו לא בספר פסקים של הפרובאנס ,ואפילו לא ב"אורחות חיים "לר ' אהרן מלוניל ,שהוא מעין מהדורה אחרת של ה"כל בו. "
מתוך עיון ב"סדר לשלוש רגלים כמנהג ק"ק קאפינטראץ "(י"ל על ידי אברהם מונטיל 1759 ,אמסטרדם ,דף רי"ד עמוד א ' -דף רט"ו עמוד ב') אנו למדים שהמדובר ב"כל בו" באמירת פיוטים על פטירת משה רבנו. אחד מן הפיוטים האלה היתה הקינה "יפחד וירהב לבבי " שדב ירדן פרסם אותה בשלימותה ב"הדואר "(גליון ל"ט) ,ובמחזור קארפינטראץ ,כפי שמציין דב ירדן ,נדפסו ממנה רק שני בתיה הראשונים.
מדברי ה"כל בו "אנו למדים גם פרטים על הטכס שהיה מלווה את אמירת הפיוטים האלה.
ט .פרשל
1 האשכנזים -אומרים פיוט על פטירת משה רבנו בתוך תפילת שחרית בשמחת תורה.