לפי "שרי האלף" נדפסה אגרת המוסר של הרמב"ן בפעם הראשונה עם פירוש התורה שלו, אשבונה רמ"ט,1 ובשנייה עם "שער הגמול", פירארה, שי"ו.
דברים אלה אינם מדוייקים. בספרים אלה לא נדפסה אגרת המוסר, אלא מכתב הרמב"ן מירושלים על מצב הארץ.
ב"כתבי הרמב"ן", מהדורת מוסד הרב קוק, נאמר (כרך א, עמ' שעב) כי האגרת נדפסה בפעם הראשונה בספר "תפוחי זהב" לר' יחיאל מילי, מנטובה, שפ"ג. גם דברים אלה הם בלתי-מדוייקים.
האגרת כלולה בספר "ראשית חכמה" לר' אליהו די וידאש (שער הענוה, פרק ו), וספר זה נדפס בפעם הראשונה בוויניציאה בשנת של"ט. וכבר ציין הרב אהרן ירוחם בספרו "אהל רחל" (ניו-יורק תש"ב, עמ' פב) כי ר' אליהו די וידאש מביא את האגרת בספרו.
נוסיף כמה מלים על האגרת.
ב"תלפיות" (כרך ח', חוברות א-ב, ניסן תשכ"א) הערתי כי דברי האגרת מובאים, ובחלקם כמעט מלה במלה, בספר "כל בו" וב"אורחות חיים" בשם רבנו משה איוורא. כמה דברים מן האגרת בשם הר"מ מאיוורא מובאים עוד קודם לכן על ידי רבנו פרץ בן אליהו – בן דורו של הרמב"ן – בהגהותיו לספר מצוות קטן, ומכאן שהאגרת יוחסה בטעות לרמב"ן.2
כתב על כך הרב ח.ד. שעוועל במהדורה הנ"ל של כתבי הרמב"ן (שם): "לדעתי אין ספק שהאגרת היא באמת של הרמב"ן, אלא שכדרכם של כל הראשונים השתמש הרמב"ן בלשון רבותיו והוסיף ושינה כפי טעמו ולפי צרכיו".
בעקבות הרב שעוועל הלך י. תא-שמע במאמרו על רבי משה מאיוורא ב"אנצילקופדיה יודאיקה" (כרך 12, עמ' 433): "הדמיון בין כמה ממאמריו המוסריים (של הר"מ מאיוורא), המצוטטים ב"כל בו", ואגרת המוסר של הרמב"ן לבנו הניע מלומדים ליחס את האגרת לר' משה מאיוורא – אך אין יסוד איתן להשערה זו".
באחרונה חזר י. תא-שמע על דעתו זו במאמרו "חסידות אשכנז בספרד: רבנו יונה גירונדי – האיש ופועלו" (ספר היובל לכבוד חיים ביינארט, ירושלים תשמ"ח, עמ' 170).
דעת הסוברים כי אכן כתב הרמב"ן את אגרת המוסר – הוא השתמש, אמנם בדברי הר"מ מאיוורא, אך שינה מעט, הוא תמוהה! הרי האגרת איננה חיבור גדול שנוחל לומר עליו כי המחבר שילב בתוכו דברים של אחר. היא אגרת. אגרת של אב אל בן יקר. היתכן, האפשר אפילו להעלות על הדעת, כי הרמב"ן כאשר כתב לבנו מכתב, בו היתווה לו דרכי חיים, לא היה לו מה לומר משלו, והשתמש בהגיגיו ודבריו של אחר. כמדומני כי דעה זו יש בה משום פגיעה בכבודו של הרמב"ן. לא, הרמב"ן לא כתב את אגרת המוסר.
יודאיקה ירושלם
שבט תשנא
1וכך צוין גם בקטלוג של התערוכה "הרמב"ן ויצירתו" שהתקיימה לרגל שבע מאות שנה לעלייתו לארץ (משרד החינוך)
2לאחר שנתפרסם המאמר ב"תלפיות" התברר לי – והערתי על כך ב"סיני" כרך נ"ז, חוברת ג, סיון תשכ"ה – כי נחמיה בריל בהערה למאמרו על "לתולדות ספרות המוסר היהודית בימי הבינים" – יאהרביכר פור יודישה גשיכטה אונד ליטרטור, כרכים 6-5, 1883, עמ' 92, הערה 7) כבר קבע כי יש להכריע בין הרמב"ן ובין רבנו משה מאיוורא למי מהם ליחס את דברי המוסר האלה. בריל מזכיר את ההקבלה בין דברי הר"מ מאיוורא המובאים ב"כל בו" וב"אורחות חיים" ובין אגרת הרמב"ן. אילו היה רואה את ההבאה של רבנו פרץ בן אליהו היה מחליט כי הדברים הם משל הר"מ מאיוורא.