בשבוע העבר הודיעה העתונות היהודית כי בין קטעים של הגניזה מקהיר הנמצאים היום בבודפסט נתגלו קטעים נוספים של "מגילת עובדיה".
עוד לפני חמישים שנה לא ידעו בכלל על קיומה של מגילה זו ועל מחברה. אך במשך השנים האחרונות נתגלו קטעים שונים ותעודות אחדות מהם התברר שעובדיה זה, שחי לפני שמונה מאות שנה, היה בנה של משפחת אצילים בנורמנדיה ואחרי שלמד לדעת את היהדות התגייר.
עובדיה ביקר בארץ ישראל, סוריה, בבל ומצרים ומגילתו היתה כנראה סיפור קורותיו במדינות אלו. מתוך ארבעה הקטעים הקטנים הנמצאים כעת בידינו אין אנו למדים הרבה על חייו האישיים כי בהם מדובר בעיקר על רדיפות היהודים בימי מסע הצלב הראשון בצרפת וגרמניה ועל משיחי השקר בין קראים ויהודים שהופיעו באותה תקופה במדינות המזרח ועובדיה שמע עליהם או נפגש אתם במסעיו. אולם כאמור ישנן בידינו גם תעודות אחרות המוסרות לנו דברים אחדים על תולדותיו.
התעודה הראשונה היא סדור תפלה לליל שבת שנמצא בקהיר ושנכתב על ידי עובדיה עצמו. בסופו הננו מוצאים את הדברים הבאים:
"עובדיה הגר הנורמנדוס אשר בא בברית אלוקי ישראל בירח אלול שנת אתי"ג לשטרות היא דתת"ב לבריאת העולם, הוא עובדיה הגר כתב בכתב ידו".
התעודה השניה היא אגרת המלצה שניתנה לעובדיה על ידי הרב ברוך בן יצחק שבזמנו היה ראש ישיבה נודע בחלב שבסוריה. באגרת הזו המיועדת לקהלות ישראל בהן יבקר עובדיה למען יכבדוהו כראוי ויתמכו בו ביד נדיבה מספר הרב ברוך בן יצחק מה ששמע מהיהודים יוצאי צרפת על משפחתו של גר הצדק ועל אודות התגיירותו.
"השוכנים בארצותיו הגידו לנו כי ממשפחה גדולה האיש הזה ואביו שר גדול היה. האיש הזה בקי בקריאת ספריהם ומפני בינתו ממה שקרא בספרי טעותם, שב אל אלוקי ישראל בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו ונתגייר בבית דינו של ישראל".
בהמשך הדברים מוסר הרב פרטים רבים על אופן התגיירותו. בתחילה נסו דייני ישראל לדחות את האיש שבא אליהם להתגייר. כנהוג ומקובל בישראל התרו בו: תדע לך – "כי ישראל דווים ודחופים בזויים ומחורפים" בזמן הזה. אולם עובדיה לא נרתע וענה בתמיה: "וכי איני יודע כי ישראל בזויים ומחורפים ואף על פי כן איני בא אלא מאהבת ישראל".
רק אחרי שהודיעו לו מצוות קלות וחמורות ועונשן והוא קבל אותן עליו נתקבל בברית אלוקי ישראל.
פרטים אלו הם לעת עתה כל מה שאנו יודעים על אותו גר מנורמנדיה שבזמן שבני ארצו השתתפו במסעי הצלב ושחטו בדרכם לארץ ישראל אלפים ורבבות מבני עמנו והחריבו עשרות ומאות קהלות, בא לחסות בצל תורתינו. באיזה מקום התגייר? בצרפת, בארץ ישראל, בסוריה או במצרים? מה היה שמו מקודם? למה בא בכלל לארץ ישראל? איך נהפך בן האצילים אחרי התגיירותו לעני הזקוק לתמיכה וצדקה? תשובות ברורות על כל השאלות האלו אין כעת בידינו.
רבו על כן ההשערות בנוגע לתולדותיו. יש אומרים שהוא השתתף ביחד עם בני עמו במסע הצלב הראשון אולם בדרך בראותו את האכזריות של הצלבנים ותומתם ומסירות נפשם של היהודים שבשירה ובזמרה יצאו להורג ועלו על מוקדי האש התחיל לתהות על אמונתו עד שלבסוף אחרי הגיעו ביחד עם אנשי ארצו למזרח התגייר באחת הקהילות. אחרים סבורים שהוא התגייר עוד בהיותו בצרפת והשמועה על ביאתו הקרובה של המשיח גרמה לעלייתו לארץ ישראל.
כדאי להזכיר כאן שבאוסף קטעי הגניזה שבספריית בודליאן באוקספורד נמצא קטע ממכתבו של גר צדק אחד בו הוא מספר כי אחרי שנודע לגויים על התגיירותו שמו אותו בבית הסוהר ואיימו עליו להרגו או לשלחו לארץ גזרה אם לא ישוב לאמונתו. הוא לא נכנע לאיומם ותודות לעזרתו של שומר בית הסוהר, שאלוקים נראה לו בחלום הצליח לברוח. ערום ועריה יצא מבית האסורים והיה מוכרח לחזור על הפתחים לבקש לחם. יש חוקרים (ש. ז. גויטין) המיחסים אותו מכתב לעובדיה הגר ועל ידי מאסרו והחרמת רכושו בידי הגויים רוצים לפרש את העובדה התמוה שהאיש שבארצו היה אדם גדול ובן למשפחת אצילים הוכרח אחרי התגיירותו להיות סמוך על קופות הצדקה של קהלות עבריות.
כאמור אין כל ההשערות האלו מבוססות די צרכן, ודמותו של עובדיה. שבשעתו עשתה רושם גדול על כל הקהלות בהן ביקר עודנה לוטה בערפל הדורות. מקוים שהקטעים החדשים שנתגלו לפני זמן קצר יפיצו אור חדש על אציל זה שדוקא בשעה שצרות רבות תכפו על עמנו בא להתעטף בטליתו.
הגניזה בקהיר
הזכרנו כבר פעמים אחדות את הגניזה הנודעה בקהיר. נהוג ומקובל בישראל לנהוג כבוד בכתבי יד וספרים שיצאו מידי שמוש. הם נגנזים במקומות מיוחדים לרוב בתיבות או חדרים סגורים בבתי כנסת ובתי מדרש.
אחת הגניזות הנודעות ביותר היא הגניזה מקהיר. על קיום גניזה זו ידעו כבר באמצע המאה הקודמת באשר כתבי יד עתיקים שהיו טמונים בה מצאו את דרכם לספריות פרטיות וצבוריות בכל רחבי אירופה. אולם טרם ידעו על אוצרות היקר נחלת דורות רבים הנמצאים בתוכה.
הדבר נתגלה במקרה, יהודים עניים תושבי קהיר היו רגילים למכור לתיירים שבקרו בעיר קטעי כתבי יד מאותה גניזה למזכרות. לפני למעלה מששים שנה בא קטע כזה לעיני החוקר היהודי ש. שכטר שאותה שעה היה עסוק במחקר על ספר בן סירא שדברים אחדים ממנו מובאים בתלמוד אך במשך הדורות נאבד מאתנו המקור העברי של הספר ורק העתקה יוונית ממנו נשמרה בידינו. ש. שכטר בדק את הקטע ולתמהונו הרב גילה בתוכו פרק מתוך בן סירא העברי. הדבר עורר סקרנותו ולנכון הניח שבגניזה ממנה בא לו אותו קטע ימצאו כתבי יד אחרים. עתיקים וחשובים.
באמצעים שהעמידה לרשותו אוניברסיטת אוקספורד בה היה מרצה, ביקר בשנת 1897 בקהיר. הגניזה נמצאה ב"בית כנסת של עזרא הסופר" שגם קוראים לו "בית כנסת של ירמיה ואליהו" הנבנה לפני למעלה מאלף שנה והוא מן הנודעים ביותר בעולם וכל הנוסעים היהודים מזכירים אותו בספריהם.
גבאי בית הכנסת לא ידעו על האוצר היקר שברשותם והם קדמו בברכה את החוקר שבא לבדוק את "השמות" והרשו לו לקחת מהם כאות נפשו, שכטר לא הסס לנצל את ההזדמנות והעביר לא פחות ממאה אלף קטעים מקהיר לאוקספורד. הדבר עלה לו בסכומים לא קטנים באשר לשם אריזת הקטעים היה זקוק לעזרת יהודים רבים מתושבי השכונה ואלו בראותם שיש להם עסק עם "מיליונר" מן המערב "המשוגע" לפנות את בית הכנסת מן "השמות" דרשו ממנו משכורות מופרזות ובקשישים בעד כל שרות קטן שעשו בשבילו. אך כל הטרחה והיגיעה וההוצאות היו כדאיים. בין קטעי הגניזה שחכמים רבים בכל ארצות העולם עוסקים בבדיקתם נתגלו חלקים מספרים בכל מקצועות התורה וספרות ישראל שעד כעת אפילו לא ידעו על קיומם.
לא נבוא פה לרשום קטעי כל הספרים שנתגלו, ביניהם תשובות גאונים, פסקי הלכות של גדולי הרבנים בארצות המזרח, פרושי ראשונים, פיוטים, תפלות ותעודות חשובות הנוגעות לחיי הקהלות בארץ ישראל, בבל, מצרים ומדינות אחרות מלפני מאות בשנים. נזכיר רק גילוי כתבי יד ספרי הרמב"ם כתובים בעצם כתב ידו ופיוטי הפייטן הארץ-ישראלי ינאי.
בין קטעי הגניזה נתגלו עד כעת ספרי הרמב"ם האלו:
א. פרקים מספר משנה תורה.
ב. קטעים מפירושו על המשנה בלשון ערבית.
ג. דפים מהלכות הירושלמי שהרמב"ם חבר אותן והוא אחד מהספרים שאבדו לנו. ספר זה שהן פסקי הלכות בדרך פירוש על הירושלמי כדרך הרי"ף על הבבלי מזכיר הרמב"ם בכמה מקומות בספריו ותשובותיו.
ד. דפים מספר מורה נבוכים כתובים בלשון ערבית בעצם כתב ידו של הרמב"ם.
ה. תשובות.
קטעי ספר משנה תורה הכתובים בעצם כתב ידו נותנים לנו את האפשרות לעקוב במידה מסויימת אחרי מהלך מחשבותיו של הרמב"ם. רואים אנו אותו מוחק ומתקן דבריו הראשונים. משנה את סגנונם ומוסיף עליהם. כידוע שקד הרמב"ם כל ימיו לבחון ולבדוק ההלכות שסדר.
לא רבים הדורות שזכו ללמוד מכתבי יד של הרמב"ם בעצמו. לא רבים גם אלו שזכו לספרים מוגהים על ידו. נוהגות היו קהלות ישראל בימי הרמב"ם לשלוח אליו את העתקות ספרו שהיו בידיהן למען יעבור סופרו עליהן וישווה אותן עם החיבור המקורי שבידו. סופר רבינו היה מגיה והרמב"ם היה מעיד בחתימתו כי הספר מתוקן.
קהלות שונות היו מחזיקות ספרים מוגהים על ידי הרמב"ם ומעמידות אותם לרשות כל התלמידים. בעל "מגדל עוז" מספר במקום אחד: וכאשר זכיתי לבוא בארץ הצבי ובא לידי הספר המוגה בחתימת ידו של הרמב"ם נשקתיו ועל ראשי ענדתיו".
הגניזה הנחילתנו כאמור דפים אחדים מתוך אותו כתב יד של הרמב"ם שממנו הועתקו הספרים שנשלחו לקהלות מזרח ומערב. דפים אלו נתפרסמו לפני שנים אחדות בניו-יורק על ידי הח' משה לוצקי שעטר אותן בהערות חשובות.
העובדה שבין קטעי הגניזה נתגלו כתבי יד רבים של הרמב"ם, בנו ונכדיו הביאה חוקרים רבים להשערה כי אולי רבים מבין כתבי יד הגניזה היו שייכים פעם לספריית הרמב"ם ובני ביתו.
נוסיף מילה על פיוטי ינאי, מיהו ינאי? רבנו סעדיה גאול מזכירו בספר ה"אגרון" ואומר עליו שהיה מן המשוררים הקדמונים. אולם למרות שרבינו גרשום מאור הגולה מוסר עליו: "רבי ינאי היה מן החכמים הראשונים ופייט קרובות לכל סדר וסדר של כל השנה". נשתמרה בידינו רק קרובה אחת ממנו, הגניזה בקהיר גלתה לפנינו את מפעל הפייטן הזה כאשר נתגלו בתוכה מאות פיוטים לכל שבתות וחגי השנה.
ט. פרשל, מתוך "המודיע" ט"ז אדר א' תשי"ד.