מהדורת צבי הרכבי
הגהותיו של הרש"ש לרמב"ם נתפרסמו בראשונה בשני מקומות: בספר "מקורי הרמב"ם" להרב משה אנטוקולסקי (ווילנא תר"ל) וב"חידושים ומקורים" לרש"ש הנספחים ל"משנה תורה" (ווארשא תרמ"א-תרמ"ב). ב"חידושים ומקורים" יש הרבה פחות מבספר "מקורי הרמב"ם", אך מאידך נמצאים ביניהם אחדים שאינם בספר.
מונח לפנינו הספר "מקורי הרמב"ם לרש"ש", מהדורת צבי הרכבי (ירושלים, תשט"ז) והוא ליקוט חידושי הרש"ש ובנו ר"מ שטראשון מתוך הספר "מקורי הרמב"ם". המהדיר צירף למהדורתו תולדות הרש"ש והרמ"ש כתובות על ידו ומאמר "רש"ש לשיטתו" להרב רפאל קצנלבוגן.
אין מעניננו כלל לדון בודאיותו של המהדיר שמדפיסי "משנה תורה" לקטו הערותיו של הרש"ש מתוך הספר "מקורי הרמב"ם". לדעתנו אין הדבר מסתבר, הרי יש בין ההערות בדפוסי הרמב"ם כאלה שאינן מצויות בספר, והמהדיר בעצמו העיר על אחדות (ויש עוד להוסיף: הלכות קידוש החודש פ"א ה"ב. יש גם בכמה מרומות בחידושים המצורפים ל"משנה תורה" אריכות לשון באמצע הדיבורים שאיננה בחידושים שבספר: הלכות ברכות פ"ד ה"ו; הלכות איסורי ביאה, פי"ג ה"ב).
רצוננו לדון בטיב המהדורה שלפנינו. המהדיר מתיהר שנתן לנו מהדורה מתוקנת ומדוייקת, נקיה משגיאות ומטעויות דפוס. לצערנו עלינו לקבוע שאין כן הדבר. יש טעויות דפוס למכביר. למשל: הלכות תשובה פ"ג ה"ו: במקום ירושלמי פאה פ"א ה"ה צריך להיות ירושלמי פאה פ"א ה"א (הדברים נמצאים כמעט בתוך הלכה א. ולא בגמרא של והבאת שלום בין אדם לחברו – ט. פ.). הלכות קידוש החודש פ"א ה"י: במקום ירושלמי פ"ב ה"ה צריך להיות ירושלמי ראש השנה פ"ב ה"ו. הלכות נזקי ממון פי"ד ה"י: במקום "ותמיהני על הכ"מ" צריך להיות ותמיהני על הה"מ" (הרב המגיד).
יש גם טעות גסה ביותר. המהדיר העיר, כאמור, על כמה חידושים של הרש"ש המצויים ב"חידושים ומקורים" שבמהדורות הרמב"ם, אך אינם מצויים בספר. בין היתר הוא מצביע גם (ראה במהדורתו עמ' סה) על הערה שהרש"ש כתב כביכול לדברי הרמב"ם בהלכות נזקי ממון פ"ב הי"א. והנה הערה זו מצויה בספר מוקרי הרמב"ם במקומה הנכון בהלכות נזקי ממון פ"ד הי"א ורק בדפוסי הרמב"ם יוחסה בטעות לפרק ב. המהדיר שהשווה בשטחיות אל ה"מקורים וחידושים" לספר "מקורי הרמב"ם לא הרגיש בכך והוא הוסיף למהדורתו גם הערה זו, הרשומה כבר במקומה הנכון (ראה עמ' לט), ביחד עם הציון הבלתי נכון של הפרק ברמב"ם אליו היא מתיחסת.
נוסף למקורי הרש"ש, המהווים רובו של ה"ספר מקורי הרמב"ם" של רמ"ש אנטוקולסקי, ליקטמר הרכבי מאותו ספר גם חידושי הרב מתתינו שטראשון וצירף אותם למהדורתו. על טיב ליקוטו יעידו הדברים הבאים. לדברי הרמב"ם בפרק ו' הלכה ג' מהלכות בכורות "הכל חייבין במעשר בהמה, כהנים לויים וישראלים, הביא דברי הרמ"ש: הכ"מ לא ציין את מקורו, אמנם הרמב"ם בעצמו כתב כי מקורו לדבר זה הוא מהא דראב"ע הוי מעשר תריסר אלפי עגלי וכו'. למקרא הדברים האלה ישאל הקורא: היכן כתב הרמב"ם את המקור לדברי עצמו? במהדורה שלפנינו לא ימצא מענה על כך. אך אם יעיין ב"ספר מקורי הרמב"ם" ממנו לקט מר הרכבי את דבריו ימצא כתוב מפורש כי הרמב"ם גלה את מקורו בתשובותיו. (ראה תשובות הרמב"ם הוצאת פריימן, ירושלים תרצ"ד, עמ' 130-131). הרינו למדים עד כמה התרשל המהדיר בליקוטו.
ואם כם בדברים שהו אליקח והדפיס מחדש, מכל שכן שיש להתיחס בזהירות מרובה לדברים שהמהדיר כתב בעצמו. כוונתנו לתולדות הרש"ש והרמ"ש שבספר.
דומה שיש לצפות מכותב תולדות הרש"ש, ביחוד ממי שמתימר להיות מצאצאיו, שידע את תולדות הרש"ש שנכתבו על ידי אחרים, לפחות מה שנכתב על ידי בןמשפחה של הרש"ש ומבאי ביתו. הנה ב"כנסת הגדולה" ספר א (ווארשא תר"ן) פרסם דוד ראדנער, בן בתו של הרש"ש, תולדות הרש"ש והרמ"ש, אולם המהדיר שלנו לא ראה ולא קרא את המאמר. כי לו הכיר אותו היה מזכירו בביליוגרפיה שלו על הרש"ש, לא היה כותב בסימן שאלה כי הרש"ש לקח לו אחרי מות אשתו אשה שניה, וגם היה זהיר יותר בדברים אחרים שכתב. דומה שגם לא ידע בכלל על דוד ראדנער שהיה סופר ידוע בדורו (ראה עליו ב"ספר זכרון,, ווארשא תרמ"ט, עמ' 105). כי לו ידע ממנו היה מזכירו בין צאצאי הרש"ש. גם יש לדון אם בתו של הרש"ש וחתנו היו נקראים ראדנער, ולא ראטנער כפי שכותב הרכבי, כי הלא דוד בנם חותם עצמו כך.
והמענין כי מר הרכבי מזכיר ברמז את מאמרו של ראדנער בביליוגרפיה שלו על הרמ"ש בלשון זו: "כנסת הגדולה" סובלסקי 1890 (22-24); אך ברור שהוא שאב את הציון הזה מכלי שני ולא ידע כי במאמר הזה יש גם תולדות הרש"ש. גם הציון אינו נכון כי עמ' 22024 מתיחסים לתולדות הרש"ש, תולדות הרמ"ז הם בעמ' 25-26.
והנה המהדיר ששאב מכלי שני ולא ידע מה שאב, מצא עוז בנפשו לקטרג על אחרים שהם שואבים מכלי שני. כך הואכותב בהקדמתו בקשר לספר "מקורי הרמב"ם" לרמ"ש אנטוקולסקי כי "ביבליוגרפים השואבים מכלי שני, כגון ר"י רובינשטייין בקונטרס 'אוצר מפרשי משנה תורה' המצורף למהדורת הרמב"ם, הוצאת עם חי (ניו-יורק תש"ז), לא הרגישו בכך שהספר של הרמ"ש אנטוקולסקי הוא ברובו לרש"ש". אמנם מצא המהדיר את הכתובת הנכונה – את רבי יהודה רובינשיין, שקונטרסו הנזכר הוא מעשה אמן ושבילי כל מפרשי הרמב"ם נהירים לו, האמת היא כי ר"י רובינשטיין כלל בקונטרסו אגב רשימת הספרים הערות ביבליוגרפיות יקרות, אך מפני חוסר מקום היה נאלץ להשמיט כמה וכמה מהן. גם ביחס לספר "מקורי הרמב"ם" – היה צריך להסתפק בציונו גרידא, ולא רשם כל מה שהיה עמו כמו כי הספר הוא רובו לרש"ש ודברי דוד ראדנער בענין זה: "ובאחרית ימיו (של הרש"ש) נדפס ממנו חבור מיוחד בשם מקורי הרמב"ם, בתור הערות על הרמב"ם על ידי הרב ר' שמעון הכהן אנטאָקאָלסקי נ"י", וגם דברי רמ"ש אנטאָקאָ לסקי בהקדמה לספר. וחבל שהדברים האלה לא נכנסו לקונטרס, כי על ידם היה נודע למר הרכבי ממאמרו של דוד ראדנער ולא היה נכשל בתולדות הרש"ש.
נעמוד עוד על "הערה" אחת של מר הרכבי. הוא מיחס ל"יוניברסל דזשויש אנסייקלאפידיא" כי הרש"ש הסכים לגזירת הממשלה, שרק בוגרי בתי המדרש לרבנים יתמנו כרבנים ברוסי, ומצהיר כי שקר הדבר ומגוחך. יש להעיר על כך: א) כדברים האלה כותב דוד ראדנער בתולדות הנ"ל. ב) באנציקלופדיה הנזכרת אין בכלל ערך על הרש"ש. באמת, כמה מדוייקות הערותיו של מר הרכבי!!
אסירים תודה אנו למהדיר על הקונטרס "רש"ש לשיטתו" להרב רפאל קצנלבוגן, שצירף למהדורתו. לרב זה יש באמת שייכות לרש"ש, אם לא מטעם קירבה משפחתית, הרי מתוך בקיאותו ולימודו בספריו, ובקונטרסו הוא משרטט בקוים ברורים ובקיצור את שיתו ומשנתו של הרש"ש שהם המשך דרך הגר"א. דומה שהיה ראוי גם לציין כי הרש"ש בעקבות הגר"א ובעל ה"תוספות יום טוב" הרשה לעצמו לפרש את המשנה, לא כהגמרא, במקום שהפירוש אינו סותר את ההלכה המקובלת (ראה דברי הרש"ש למשנה פסחים דף עד, א).
הססנו זמר רב בכתיבת המאמר, אך ראינו צורך בו אחרי שפורסמו בבמות שונות "הערכות" ו"בקורות" על מהדורתו של מר הרכבי. כך פורסמה באחרונה ב"אור המזרח" (טבת תשי"ט) כתבה מאחד היודע לספר כי הכתב יד של המחבר (של הרש"ש) נמצא בידי המהדיר (!!) והספר מקורי הרמב"ם לרש"ש יצא כעת בשלמותו לאור (!).
מאת הרב טוביה פרשל מתוך הדרום – ח ט הסתדרות הרבנים דאמריקא.