"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".
דברי ראשונים היו למליצות בפי אחרונים, הוציאו דברי מקרא או מאמר חז"ל מכוונתם הראשונה ותלו בו רעיונותיהם ודעותיהם הם. אך דומה שלא רבים הם המקרים שפסוק או מאמר שלם ילבשוהו ארבעה וחמישה מובנים שונים.
מאמר התלמוד "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" (פסחים נ, א ועוד) הפכו והפכו בו אחרונים ואחרוני אחרונים.
מן הראשונים לפרש אותו בדרך המליצה היה המהרש"א. אשרי האיש שתלמודו בידו שלימודו אינו רק בפה אלא בידו, יד ממש, כותב הוא דברי תורה, ועל ידי כך יורד לעומקם, כי "עיקר התלמוד… הוא הלימוד שבא מכתיבת יד, על כן נקראו החכמים סופרים" ("חידושי אגדות" ב"ב י, ב).
כמאה שנה לאחר המהרש"א היה מי שדרש המאמר באופן דומה, אך בשינוי. אשרי האיש שלימודו אינו רק בפה, אלא בידו – כלומר, מנענע הוא ידיו ומראה באצבעות בשעת לימודו מתוך להט פלפולו ועומק עיונו. וכך כותב ר' זליגמן מרגליות בהקדמתו לספרו "חיבורי ליקוטים" (ויניציאה תע"ה): "וכך אמרו חז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ולא בפיו, אלא קאי על לימוד הש"ס שצריך עיון גדול וצריך לפלפל בו היטב… כי דרך הפלפול הוא בידיו, שמכין ומקשקשין זה לזה…".
ושוב נדרש המאמר באימרה עממית, ששמעתיה מפי ר' ישעיהו ברגר ז"ל: תלמודו בידו – עושה, מקיים הוא לימודו, בחינת "נאה דורש ונאה מקיים".
* * *
והיו שדרשו "תלמודו" – ספר תלמודו, אשרי האיש אשר ספרי תלמודו, הספרים שהוא צריך ללימוד, בידו – ברשותו, גם אשרי האיש אשר ספר תלמודו בידו, יד ממש, הספר בכפו תמיד ויכול הוא לעיין בו בכל רגע שהוא פנוי, גם דרשו אשרי האיש הבא אלינו ובידו ספר שאנו מצפים ומחכים לו.
ר' יעקב חביב כותב בהקדמתו לספרו "עין יעקב", כי לא היו מצויים לו כל ספרי התלמוד על מפרשיהם עד שבא לסאלוניקי לבית החכם דין יהודה בן השר דוב אברהם בן באן בנשת אשר "היו באוכלי שולחנו ימים רבים סופרים מובהקים כותבים בכתיבה תמה כל ספרי משנה ותלמוד פעמים רבות, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו שזכה וזיכה את הרבים, ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, הלא הוא החכם הנזכר, בן יכבד אב, והיום הזה נמצאים אתו ספרי שיתא סדרי משנה ותלמוד עם פי' רש"י פעם ופעמים.."
* * *
בשנת תפ"ג החלו להדפיס בווילהרמרשדארף גמרות בתבנית קטנה, "כרך קטן" בלשון הזמן ההוא מהדורת כיס בשפת זמננו, כתבו בשער המסכת (הנני לצטט לפי מסכת מכות, תפ"ד): "…ונדפסו בכרך קטן למען ישא כל אדם בחיקו, ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו…". פירוש, אשרי האיש שספר תלמודו תמיד עמו, תחת ידו.
בשנת תי"ד נדפס בקושטא הספר "מנחת יהודה", ביאור על פירוש רש"י לתורה מאת ר' יהודה איילינבורג. בדברים שמעבר לשער מספר המגיה כיצד הגיע הספר לקושטא, רגיל היה ללמוד אותו בארץ פולין "שפתותיו שושנים חכו ממתקים", לאחר בואו לקושטא ביקש "ברחובות ובשווקים את שאהבה נפשי הספר הלז ולא מצאתי אפילו אחד", והנה חנן אותי ה' והגיע לקושטא מוהר"ר דוד יפתח "והביא זה הספר עמו". והמגיה קורא עליו: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".
אסיים בחידוד על אותו מאמר ששמעתיו בשם הרב אלימלך פישמאן הי"ד מקרסטור, הונגריה, בעל "לחם אבירים" על התורה. "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" (חגיגה ט, ב). "לכאן" – בגימטריא ק"א. אמור מעתה: אשרי מי שבא לכאן (ק"א פעמים) ותלמודו בידו – תלמודו שמור אצלו.
מאת: ט. פרשל מתוך"הצופה" י"ב ניסן תשל"ד