מנהגי האשכנזים של אמסטרדם הם בעיקר של הקהילות הישנות של ארצות הריין, מיינס, וורמס ואחרות. במקרים מסוימים שימרו יהודי אמסטרדם את המנחג בצורתו המקורית, בעוד שבקהילות אשכנזיות אחרות הוא עבר שינויים. הרב יהודה ברילמן מביא כדוגמה את מנהג ההמתנה בין אכילת מאכלים בשרית למאכלי חלב. השלטונות המוקדמים מדברים על שני מנהגים שונים: להמתין בין אכילת הבשר למאכלי חלב שש שעות או להמתין שעה אחת בלבד. המנהג האחרון מוזכר על ידי המהרי"ל כ"מנהג הכללי". ר' משה איסרלס (רמ"א) אומר שזה המנהגים הכלליים "בארצות האלה", כלומר פולין.
עם חלוף הזמן קיבלו יהודי מזרח אירופה את המנהג להמתין שש שעות. היהודים ממוצא גרמני בחרו במסלול ביניים – המתנה של שלוש או ארבע שעות. יהודים של מדינה אחת בלבד, הולנד דבקו במנהג המקורי להמתין שעה אחת בלבד. הנה עוד דוגמה. האשכנזים של הולנד נותנים שמות לילדים לקרובים חיים (אשכנזים בדרך כלל אינם קוראים ילדים לאנשים חיים, רק לאנשים שמתו). יש הסבורים שהאשכנזים של הולנד הושפעו מבחינה זו משכניהם הספרדים של אמסטרדם.
הרב ברילמן אינו שותף לדעה זו. הוא מצטט את ספר חסידים שקובע: "במקומות מסוימים לא נותנים שמות על שם אנשים חיים, רק על שם אנשים שמתו". מתוך אמירה זו בספר חסידים ניכר כי בזמן ובארץ חיבור הספר, רק מיעוט לא קרא לילד על שם אדם חי. המנהג הכללי היה לתת שמות לילדים עבור אנשים חיים. במרוצת הזמן התפשט מנהג המיעוט בקרב כל האשכנזים. האסכנזים של הולנד היו היחידים שהמשיכו לקרוא לילדים על שם אנשים חיים.
בספר שלפנינו מסודרים מנהגי עדת אשכנז בשישה חלקים: 1) מנהגים הנוגעים לימי חול 2) מנהגי שבת וחג שחל בשבת. 3) מנהגים הקשורים לימים או לתקופות מסוימות בשנה. חלק זה מחולק לשבעה פרקים: א. מכס לא קשור לחודש מסוים. ב. מנהגי חודש ניסן. ג. מנהגי חודשי אייר, סיון, תמוז ואב. ד מנהגי ראש השנה. ה' מנהגי יום הכיפורים. ו' מנהגי סוכות. ז. מנהגי חודשי השבע, כסלו, טבת, שבט ואדר. הסעיף הבא (4) הוא: מנהגי חתונות וברית מילה. אחריו (5) סעיף המנהגים הנוגע לקריאת קדיש ולאבל. בחלק האחרון מופיעים מנהגי קריאת התורה. לאחר הסעיפים על מנהגי הקהילה האשכנזית באמסטרדם מופיעים מספר נספחים, הכוללים בין היתר מנהגים של אגודות ומשפחות מסוימות, חלק מנהגי ספרדי אמסטרדם וחלק מנהגי אשכנזים הולנדים המתגוררים מחוץ לאמסטרדם.
לתיאורי מנהגי העדה האשכנזית באמסטרדם מצורפים שני סוגי פתקים שונים. ישנן הערות המציינות את המקורות מהם נגבו המכס: פרסומים קהילתיים, כגון סדר ההגנה בית הכנסת, הודעות פומביות ועוד; ספרים ומאמרי עיתונים המזכירים את מנהגי האשכנזים באמסטרדם; מסכת אלכסנדר וידר על המנהגים והערותיהם של הרב אהרן שוסטר ומר י' פרסר עליה (הזכרנו אותם במאמרנו הראשון). בהערות אלו מוזכרים אנשים נוספים שסיפקו לעורך, הרב יהודה ברילמן, מידע על חלק מהמנהגים של קהילת אמסטרדם.
הסוג השני של הערות הנלוות לתיאורי המכס מציעים הסברים. הם מתייחסים בעיקר לספרות רבנית וספרי מנהגים של קהילות אחרות שבהן מבוארים או דנים המנהגים.
נזכיר כאן כמה מהמנהגים המתוארים בספר שלפנינו: "נהוג כאן שבנים לובשים טלית עוד לפני בר המצווה שלהם. בנים שעברו את בר המצווה אינם רשאים להתפלל בבית הכנסת ללא טלית בתפילות שבהן לובשים טלית".
"בקבלת שבת כשאומרים את הפסוק בואי בשלום ממשיכים מול ארון הקודש". מריח את נר ההבדלה לאחר כיבויו." (ההערות מספרות שלפי רבי יעקב עמדן – בסידורו – זה נעשה כדי לחבב את המצווה). "בחודש אלול תוקעים בשופר גם בשחרית וגם במנחה". לפני מלחמת העולם השנייה היו יהודים אורתודוקסים שלא אמרו תשליך והיו אחרים שאמרו את זה". העורך מסביר בהערות שלו: כשהצרפתים כבשו את הולנד ב-1795, כל ביטוי פומבי של דת נאסר באמסטרדם. בעקבות האיסור הזה ראשי הקהילה לא נתנו ליהודים לומר תשליך בקבוצות. הם יכלו לומר זאת רק בנפרד. למרות שהאיסור בוטל מאוחר יותר, מנהג תשליך הוזנח מאז במידת מה על ידי רבים מבני הקהילה השבת האחרונה הייתה שבת שירה. האשכנזים של אמסטרדם אוכלים קוגל חיטה באותה שבת.
בהערותיו מצטט העורך את נוחג קצון יוסף מאת ר' יוסף קוסמן מפרנקפורט, המציין כי אותיות בשלח מייצגים "שבת שירה לאכול חיטין". (על מנהג אכילת קשה והאכלת עופות ועופות בשבת שירה כתב לאחרונה רבי יוסף לוי ב"מנהג ישראל תורה" כרך ב עמ' 124 והרב אליקום דבורקס בבישבי המנחג שלו. ראה גם ז"ל זצ"ל. שערי הלכה ומינהג של רבה של ליובאוויטש, כרך א'. על המנחה כותב ר' יחיאל גולדהבר בספרו הקרוב על מנהגי שבע הקהילות של בורגנלנד. הפירושים המובאים לעיל לאותיות המילה בשלח מצויים כבר אצל רבי אפרים. "עוללות אפרים" של אפרים שלמה לונשיץ.
