ב-12 במאי [1981] נמכרו במכירה פומבית, כתבי יד עבריים ושומרוניים חשובים, מהאוסף המפורסם של דוד ששון, בבית המכירות 'סותביס' במנהטן. זו הייתה הפעם השלישית בשנים האחרונות שבה מוצעים למכירה פריטים מאוסף זה. שתי המכירות הראשונות נערכו בציריך, בנובמבר 1975 ובנובמבר 1978, בהתאמה.
דוד ששון ז"ל היה אספן נלהב של כתבי יד וספרים נדירים בעברית, הוא נצר למשפחת ששון, מאצולת הסוחרים היהודים של המזרח הרחוק, נולד בבומביי וגדל וחי בלונדון, שם נפטר ב-1942 בגיל 62. הוא היה גם מלומד וגם אספן. כתב רבות על יהודי עיראק, מדינת המקור של משפחת ששון. הוא פרסם מתוך כתב יד שירים של שמואל הנגיד, המשורר העברי, וחכם תלמודי והווזיר של הממלכה הברברית של גרנדה מהמאה ה-11. ששון נסע רבות בחיפוש אחר ספרים וכתבי יד. הוא טייל באירופה וביקר במזרח הקרוב והרחוק.
לפני כמה שנים סיפר לי בנו רבי שלמה ששון בהרחבה, על המסירות והקנאות של אביו בחיפוש אחר ספרים. פעם אחת בזמן שנסע להודו, הסירה שלו עצרה לזמן קצר בנמל עדן בתימן, והיה שם רוכל יהודי מקומי שעלה לספינה להציע את מרכולתו לנוסעים, "אני מחפש ספרים וכתבי יד יהודיים", אמר דוד ששון לרוכל, "חזור לעיר, ותראה אם אתה יכול למצוא בשבילי, ובינתיים אני אמכור כאן את הסחורה שלך", והרוכל עשה כבקשתו. הרוכל היהודי הזה כנראה עשה עסק נפלא, כי מי מנוסעי הסירה היה דוחה את דויד ששון העשיר שמוכר כמו רוכל סחורה של יהודי עני? ובנוסף לזה הרוכל ודאי הרוויח עמלה מבעלי כתבי היד והספרים שמכר לששון. מיותר לציין שדוד ששון הוא שקיבל את העסקה הטובה מכולם, הוא היה אנין טעם גדול בספרים, וידע מה ואיך לקנות.
דוד ששון הצליח לצבור אוצרות ספרותיים גדולים, ובשנת 1932 פרסם את שני הכרכים "אהל דוד" המכיל תיאור מפורט, כולל ציטוטים נרחבים של קרוב ל-1200 כתבי היד שבבעלותו. במכירה הפומבית האחרונה הוצעו למכירה מאה ושבעה עשר מכתבי היד הללו. הם היו ממדינות רבות ומתקופות מגוונות, והכילו יצירות מכל תחומי הידע והתרבות היהודיים. קטלוג המתאר כתבי-יד אלה פורסם על ידי סותביס'. הוא חובר על ידי שמעון אברמסקי, פרופסור ללימודי עברית ויהדות בקולג' האוניברסיטאי של לונדון ובנו של הרב יחזקאל אברמסקי ז"ל. שמעון הנ"ל, הגיע לכאן כדי לשמש יועץ במכירה הפומבית, גם חיבר את הקטלוגים של שתי המכירות הראשונות.
במכירה השתתפו אספנים, ספרנים וסוחרים מכמה מדינות. היו גם חוקרים אספנים וחובבי ספרים, שבאו לצפות בהליכי המכירה. זו אכן הייתה חוויה שווה גם למי שלא התחרה במכירה הפומבית. מי שהאזין למחירים המדהימים המוצעים עבור חלק מכתבי היד, בודאי חשב שהאמרה "תורה איז די בסטע סחוירה" (תורה היא הסחורה הטובה ביותר) עשויה כיום להיות נכונה ביותר ממובן אחד. "הקרב על הספרים" היה מרתק. יחזקאל טופורוביץ', נציג אספנים ויועץ מבני ברק, היה ללא ספק אחד מכוכבי ה"מופע". הוא הציע מחירים מעולים. בהתמודדות עיקשת הוא רכש כתב יד של "הלכות פסוקות". כאשר לאחר שהציע 110,000 דולר (מאה ועשר אלף דולר) הוא זכה להשיג את הכתב יד, הנוכחים פרצו במחיאות כפיים.
מר ג'ון סלפורד מלונדון, עורך הדין של משפחת ששון, היה כולו חיוכים. הייתה לו סיבה טובה להיות מרוצה, זו הייתה מכירה מוצלחת. תוך שעתיים וחצי היא גרפה מיליון ורבע דולר. גם הקונים היו מרוצים. "השגתי את כל מה שרציתי", אמר לי ד"ר דוד גולדשטיין. הוא האחראי על כתבי היד והספרים המודפסים בעברית בספרייה הבריטית (לשעבר המוזיאון הבריטי) בלונדון. רכישותיו כללו שני ספרי תפילה של "בני ישראל" (הקהילה היהודית בהודו), סידור תפילה אחד של יהודי קוצ'ין בדרום הודו, וכן מסמכי נישואין ורשימות ברית מילה של יהודי הודו. מדוע הספרייה הבריטית התעניינה בפריטים אלו? כי הם מתייחסים לחיים של היהודים בהודו בזמן שתת-היבשת הייתה עדיין חלק מהאימפריה הבריטית. "זו היסטוריה בריטית", אמר ד"ר גולדשטיין.
רק לאחר המכרז נודע לי שבין אלה שהגיעו מחו"ל להשתתף בהתמחרות היה ויקטור קלגסבלד מפריז. הצטערתי שהחמצתי את ההזדמנות לפגוש אותו. פגשתי את ויקטור בפריז בתחילת 1946. ומאז לא ראיתי אותו. בימי המלחמה הוא היה פעיל במחתרת הצרפתית ואח״כ היה פעיל בעליה לארץ במסגרת ההעפלה הלא חוקית. באותו זמן ויקטור סיפר לי שהוא אסף מטבעות בעלי עניין יהודי. כיום הוא אחד האספנים המובילים באירופה של יודאיקה והבעלים הגאה של אוסף יוצא דופן! הוא ואשתו שהו כמה ימים במלון "פייר" (Pierre). פניתי אליו שם בטלפון. הוא סיפר לי על אוצרותיו, הכוללים כתבי יד רבים. הוא נתן לי את מספר הטלפון שלו בפריז, וסיכמנו שבביקור הבא שלי בפריז אבוא לראות אותו ולבקר באוסף המדהים שלו.
מתוך הגו'איש פרס, כ״ה אייר תשמ״א