באחרונה יצא בישראל מכתב יד הכרך הראשון של הספר סדר אליהו זוטא, תולדות העותמאנים וויניציאה וקורות עם ישראל בממלכות תורכיה, ספרד וויניציאה, מאת הרב אליהו קפשאלי,[1] שהיה מרבניה של קנדיאה במחצית הראשונה של המאה הט"ז.
קטעים שונים מספר זה פורסמו לפני למעלה ממאה שנה בשם "ליקוטים שונים מס' דבי אליהו" על ידי משה לאטיש (פאדובה תרכ"ט).
הכרך הראשון של הספר כולו המונח כעת לפנינו מכיל תולדות האימפריה העותמאנית והיהודים בה עד סוף ימי הסולטאן סלים הראשון ותאור תולדות ספרד ופורטוגאל והיהודים בהן עד ימי גירושם מן המדינות האלה.
העורכים, אריה שמואלביץ, שלמה סימונסון ומאיר בניהו עיטרו את הספר בהערות וציוני מקורות מאלפים ומאירי עינים, המתיחסים הן לתוכן הדברים והן ללשונם הנמלצת, והם מבטיחים לנו לדון במבוא "על הספר ומחברו, מקורותיו, דרך עבודתו וחשיבותו ההיסטורית והספרותית להיסטוריה הכללית והיהודית".
נתעכב כאן על מסורת יהודית עתיקה הנזכרת בספר. מקובל היה בידי יהודי ספרד שהם הורשו על ידי הנוצרים לגור במדינה בתנאי שאם תהיה עצירת גשמים יתפללו בעד מטר.
וכך לשון הספר (עמ' 145):
"… ולבסוף כרתו ברית עם היהודים בתנאי שבהעצר השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן יבולה, שיהיו היהודים מחוייבים להתפלל ולשאול מאת ד' מטר גשם יורה ומלקוש כראשון. כי היו נמצאים אז בין היהודים חסידי עליון שהיה ד' שומע לקולם, וידעו הגוים את מעשה ד' כי נורא הוא…"
המהדירים מציינים בהערותיהם לדברים המובאים בספר "שבט יהודה" לר' שלמה ן' וירגא ולדברי שמעון ברנשטיין בנדון במבואו ל"דיואן שירי הקודש של שלמה בן משולם דאפרייה".[2]
ב"שבט יהודה" (מהד' ע. שוחט, עמ' קמב). בויכוח בין המלך אלפונשו מפוטוגאל ודון יוסף ן' יחייא, אומר החכם אל המלך: "וענין הורדת הגשם יש בתלמודנו כמה צדיקים שעשו זה. וכן היהודים תושבי טולידו הנוצרים שואלים מהם שיביאו מטר, ובתפילתם מורידין אותו."
בפיוט של בקשה לגשם אומר המשורר שלמה דאפרייה:
ושבו ושיחרו בן אמוניך / לחלות ולשחר פניך / קום קרא אל אלקיך / "המוציא לך מים" (דברים ח, טו).
ברנשטיין כותב כי אפשר לראות בדברים אלה רמז לכך, כי הנוצרים ביקשו את היהודים להתפלל בעד מטר, אך דעתו נוטה כי יותר מסתבר כי העדה ביקשה את החזן או את המשורר שיחבר תפילה בעד הגשם (עיין ב"דיואן" עמ' עג, ובהערת המהדיר, ד"ר ש. ברנשטיין, שם).
נעיר כאן על מקורות נוספים למסורת יהודי ספרד הנ"ל, והם מובאים בספרו של ר' נחמיה שמואל ליבאוויטש "רבי אברהם סבע" (ניו יורק תרצ"ו, עמ' יב-יג) בפרק "לנו המים".[3]
ר' אברהם סבע מגולי פורטוגאל כותב בספרו "צרור המור" בפרשת בחוקותי:
"…,ונתתי גשמיכם בעתם", שזה מורה כי מצד עשיית המצוות באים הגשמים. אמר 'ושברתי את גאון עוזכם', כי כבר כתבתי כי גאוננו ותפארתנו ועוזנו ביד שובנו. היות לנו כח להוריד הגשמים בעתם בכוח תפלתנו. ודבר מפורסם הוא, כי על זה התנאי קיבלו אותנו בארץ העמים משגלינו מארצנו. וכבר קרה כזה כי במלכות ארגון בזמן עצירה, השליכו היהודים כולם מחוץ לעיר וסגרו השערים בעדם עד שיביאו המים. ודרש הרב ן' חסדאי קרשק"ש זצ"ל וכה אמר בתחילת דבריו. לנו המים. והשי"ת פקד את עמו ונתן להם מים. וכאלה רבות. ואח"כ בעונותינו היינו צועקים וצווחים בערבוביא ולית מאן דישגח בן…".
ר' נחמיה שמואל ליבאוויטש מציין כי הסיפור על חסדאי קרשק"ש מועתק בספר "ליקוטים מדברי יוסף לר' יוסף בן יצחק סמברי" (מהדורת א. ברלינר, פרנקפורט 1896, עמ' 49).
ועל דברי רבי אברהם סבע: וכאלה רבות – מעיר ליבאוויטש כי בספרו של יוסף סמברי הנ"ל (שם עמ' 47 – 49) מסופר על ר' יצחק חיון, בעל הנס, שפעם בימי עצירת גשמים "הכריחוהו המלך והסרנים להתפלל אל ד' אלוקיו להוריד הגשם על הארץ", ואמנם ככלותו להתפלל "והשמים התקדרו בעבים ורוח… ויהי הגשם על הארץ גשמי רצון, ברכה ונדבה". וכן מסופר שם על רבי יצחק אבוהב כי בימיו היה עצירת גשמים "ויחלו את פני הרב הנז' להתפלל בעד היהודים על אודות הגשמים ועבר לפני התיבה ויתפלל לד' אלוקיו והפציר בתפילתו ובעת הוצאת ס"ת דרש ברבים בפרשת תולדות יצחק והנושא על הדרוש אמר " לנו המים,[4] לנו המים, לנו המים, וצעק צעקה גדולה ומרה ואמר: רבש"ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך כי ישראל הם בצער לפני האומות על אודות המים כי אנחנו מוכרחים להורידה לארץ, גשמי רצון ברכה ונדבה, רחם על עמך וצאן מרעיתך, לנו המים לנו המים, וכמעט הטיח דברים כלפי מעלה ואמר איני זז מכאן עד שתרחם על בניך. והשמים התקדרו בעבים ומיד נענו על ידו. אמנם לא ירד מן התיבה אלא בעין אחת…"[5]
מתוך "הדואר" גליון ד'
[1] בהוצאת מכון בן צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים, המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב, ירושלים תשל"ו.
[2] שנתון "הוקא" כרך 19, 1945, חלק עברי, עמ' ה-ו.
[3] יש בספרו של ליבאוויטש גם מובאות אחרות שיש בהן עניין לספרו של ר' אליהו קפשאלי. עיין שם עמ' יב, וביחוד הפרק "סיפור פטירת הקדוש רבי שמעון מימי וקבורתו" (שם עמ' יג- טו).
[4] עיין שם, בראשית כו, כ.
[5] ועיין עוד שם אצל ליבאוויטש, הסיפור המובא ב"נועם המדות" לר' נתן עמרם וב"נר המערב" לר' יעקב משה טולידאנו, כי חכמי קאסטיליה המגורשים כאשר באו לארצות המערב אמרו למלך כי בכוחם להוריד גשם בעת שהעולם צריך לו.
גם בדורות האחרונים סופר על אנשי מופת שהיה בכח תפילותם להביא מטר. עיין המסופר על רבי נחמן מהורדנקה בספר "טבור הארץ" (תרס"ו) לר' משה קליערס שם, בדף קי –שהוא באמת דף קט).