ביום ל"ג בעומר בשנת של"ב (1572) נפטר רבי משה איסלש (רמ"א), גדול פוסקי יהדות אשכנז, בקראקא, העיר בה נולד ובה שימש בקודש והרביץ תודה.
כשאר בית ישראל בפולין עמד על תלו, נהרו המונים ביום ל"ג בעומר לקבר הרמ"א אשר בבית העלמין הישן בקראקא.
שונה היתה ההילולא על קברו של הרמ"א מזו המתקיימת במירון על קברו של רבי שמעון בר יוחאי. היה מי שראה בהילולת הרמ"א המשך למנהג מתקופת התלמוד, עליו מסרו לנו הגאונים: "יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודות, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום, מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב שם ישיבה.[1]
באותו יום היו דורשים בבית כנסת הרמ"א, אשר ליד בית העלמין. הדורש היה מדבר בשבח הפוסק, נשא ונתן בהכרעותיו ובסברותיו והגן עליהן מפני משיגיהן.
רבי שמעון סופר, בנו של רבי משה סופר (חת"ם סופר) היה רב בקראקא למעלה מעשרים שנה עד פטירתו בשנת תרמ"ג (1883). בספר דרשותיו ("מכתב סופר", ירושלים, תשי"ב) מצויים דברים שדרש ביום ההילולא של הרמ"א.
והרי דברי כתבה על ההילולא שהופיעו ב"המגיד החדש" מן כ"ט באייר תרנ"ג:
קראקא. כבכל שנה כן בשנה הזאת יצאו בני עירנו לאלפים ביום ל"ג בעומר אל חצר הקברות הישן בנפש מלאה רגשי קודש לרבם נר ישראל הרמ"א זל"ה, ביום אשר מלאו שלוש מאות ואחת ועשרים שנה מיום אשר עלה משה למרום. ביום הזה ידליקו נרות ויתפללו וילמדו להזכרת נשמתו כי יהיה לאב ולמליץ לנו ולכל ישראל השותים בצמא את דברי קדשו, והבא אל מצבת הרמ"א לא ימנע רגליו מלבקר גם את קברות שאר הצדיקים הגאונים מוסדי דור, עמודי העולם, הלא המה בעל מגלה עמוקות, הב"ח, בעל מגיני שלמה, בעל תוי"ט, הר"ר העשיל, הר"ר ליב הגבוה וכאלה אנשי חיל צדיקים מפורסמים אשר באור תורתם וצדקתם עודם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים. מדי שנה בשנה בעצם יומא דה לולא זה חוק הוא לעדת קראקא, כי יעמוד הרב הגאון אב"ד בפה בבהכנ"ס להרמ"א זל"ה לדרוש ברבים ולהעיר את העם על מעלת המנוח הצדיק ז"ל.
הכותב, ח.פ. אינספלד, מוסר כי מאז פטירתו של הרב שמעון סופר, אין לעיר אב"ד, וגבאי החברא קדישא הם הקובעים מי יהיה הדורש. הם כיבדו בכבוד זה את הרב ר' עקיבא קורניצר, חתנו וממלא מקומו של הרב שמעון סופר, "אך כאשר גם אותו לקח ד' מאתנו, נתכבד בשנה הזאת התורני המובהק הגביר הנפלא הד"ר בונם סופר למלאות מקום אביו וגיסו בהספדו על הרמ"א, ודרשתו הנאוה במילי דאגדתא ובמילי דפלפולא הפיקה חן ושכל טוב מאת הנאספים הרבים. בטוב טעם השכל ודעת תאר את חין ערך הרמ"א זל"ה, גדלו ותפארתו ופרשת צדקתו, ודבריו היקרים עשו רושם עז ונמרץ על השומעים".
* * *
בימי הכיבוש הגרמני כאשר הושמדה הקהילה על ידי הצר. חוללו גם בית כנסת הרמ"א ובית העלמין הישן.
אחרי המלחמה שוקם ושופץ בית הכנסת. בית כנסת זה נבנה על ידי אביו של הרמ"א, אבל נקרא על שם הרמ"א כי הרמ"א התפלל בו. לוח בבית הכנסת מציין את המקום בו התפלל הרמ"א: "מקובל אצלנו אשר על המקום הזה עמד הרמ"א זצ"ל להתפלל ולשפוך שיחו לפני הקב"ה".
גם בית העלמין הישן שוקם אחרי המלחמה. מצבות של גדולי ישראל שנעקרו, הוחזרו או הוקמו אחרות במקומן. על מצבת הרמ"א כתוב בין יתר השבחים: "ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל" – כלומר ממשה בן מימון עד משה איסרלש לא היה כמשה איסרלש בעמנו. סמוך לרמ"א קבורים אביו ואחרים מבני משפחתו. כל החלקה של משפחת הרמ"א מוקפת גדר
ישראל שלנו 4.29.1983
טז אייר תשמג
[1] עיין בספר "קדש הלולים" מאת יוסף כהן צדק (אלטונה תרל"ג). והוא דרשה שהמחבר נשא לכבוד ההילולא של רשב"י ושל הרמ"א ביום ש"ק ל"ב בעומר בשנת תרל"ב בבית הכנסת "בני אמונה" בקראקא, עמ' 17 – 18.