הנני מוכן לשאת באחריות סיר הרברט סמואל את חלקה היהודי בתנאי שגם אתם תקבלו עליכם את חלקה האנגלי. (ז. ז'בוטינםק־ לפני ועדת פיל)
עמנואל שינוול ואחד־העם….
תקחו לכם את כולם — כי את שלכם אתם לוקחים. כי אין בהם אף טיפת רגשי אחווה לעמם, בלב ונפש הם משועבדים לכם, בכל שס"ה גידיהם ורמ"ח אבריהם!
"לך לך בחזרה לוורשה" אותם המלים הפליט, כמה שנים לפני המלחמה, ציר שמרני בבית הנבחרים בלונדון, לעבר
עמנואל שינוול. שינוול לא התרגש. במנוחת נפש קם ממקומו, ביקש בקידה רשות ה"ספיקר" לעבור לספסלי השמרנים. נגש לבר־פלוגתא, הרביץ לו בפניו וחזר בצעד נכון ובטוח, כשחיוך קל של נצחון מרחף על שפתיו, למקומו. היתח זאת הגנת כבוד למופת. ובכל זאת איננו מתגאים בה. לא מפני שאנו גורסים משנת אחד העם במסכת תגובת כוח על דברי השמצה. שארג אותה בפולמוסו אודות דרמותיהם של הרצל ונורדוי "הגטו תחדש" ו"ד"ר כהן" כי כה יאמר אשר גינצבורג: "מעשה כזה מתנגד ליסוד המוסר הלאומי שלנו… היהודי האמיתי, שהמוסר הלאומי היא הימניע את מיתרי לבבו יודע ומרגיש בנפשו, כי קולטורה בת אלפי שנה מרוממת אותו גבוה גבוה… ורגש הכבוד שלו במקומו מונת ולא יפגם אף במשהו על ידי חרופיו של איזה בער. 'הוא יענה עליהם ,במבט אחד של בוז וילך לו לדרכו". אנחנו פשוט לא יכולים להתגאות במעשהו, כי הננו סבורים, שלא למען כבוד עמו ולא לכבוד בית אביו החייט מפולניה הרים את ידו ועשה. מה שעשה, כי אם מתוך חרדה לכבודו עצמו, כי העיז מישהו להזכירו את צור מחצבתו. כי מה לשינוול ולעמו? ארבע שרים יהודים ישבו בממשלת בוין והם שתפו אתו פעולה ושתקו על רצח אחיהם. עלה על כולם עמנואל שינוול —שהיה שר המלחמה. ואילו היתה מתקיימת עצת פמליה בוין, היתה קמה, בעזרת אלו, ממלכת ההאשמים מן המדבר עד הים, על קברותינו ועצמותינו שלנו.
ואלה שמות יתר השרים, שישבו כבוד על דם ודמע עמם: ג. שפרויס — שר האספקה, לורד נתן — תת־שר לתעופה ולוי סילקין — שר לתכנון ובנין ערים. על שני האדרזנים ניחד את הדבור.
לורד נתן הוא "זייאוניסט". ז א, חבר התנועה הציונית וגם מופיע לפעמים במסיבות ואסיפות עבריות לאסוף מחמאות
ותהילות מבני עמו. אחרי מאה ועשרים שנה ינטע יער ־ על שמו ותינוקות דבית רבן יתרוצצו ברחובות למכור תוי ק.ק.ל.
להנציח זכרו בקרבנו. לפני כמה שנים, בעצם ימי מלחמת המחתרת נגד המשעבד, הנה הלורד הבריטי־יהודי הלז, בדרכו חזרה מהודו לאנגליה בשדה התעופה בלוד. הוא החיש הפלגתו ושהה אצלנו רק כמה שעות, כי פחד פן יקדימוהו שתדלני הסוכנות ויבקשוהו להתערב, לפי יכולתו, בעד בני עמו. כמובן. שבהידעד- רשמית מצדו"הצטער" הלורד "צער רב" על שלא היה יכול, עקב הפלגתו הדחופה, להקדיש כמה רגעים לענינו.
היום כבר פסק לורד נתן מלהיות תת־ שר לתעופה וגם אנחנו, אין אנו צריכים יותר לטובותיו. ולכן יש לו זמן די והו־
תר לבקר במדינה, שכל כך הרבה "תרם" להקמתה. לפני כמה חדשים הואיל לבוא אלינו ונתקבל ברוב כבוד ופאר. כיאה ונאה לאיש כמוהו, וכמו שנתקבל ששה חדשים לפניו לורד בריטי אחר מזרע ישראל, הרברט סמואל, שבא לבקר אותנו וגם את שכננו "השליט הנבון".
האחים סילקין ואגריפס המלך
טרם ניחד את דבורנו על לוי סילקין, עלינו להקדים כמה מלים, כדי שלא יטעה הקורא, ולא יתחלף לו גברא בגברא.כשהועמד מנשטיין, הגנרל הנאצי, למשפט על פשעיו במלחמה. לא נמצא בכל איי בריטניה מי שילמד סינגוריה על חיה זו, כי אם היהודי סילקין. סילקין זה, אח הוא לסלקין המיניסטר. ואחים המה ברם וברעה. בשעה שהלה למד זכות על רוצח יהדות אירופה בפני שופטיו, סמך השני ידיו על מזימת בוין להשמיד את שארית הפליטה. אבל כל זה לא מנע את שרת
העבודה שלנו לבקר אותו בקורי נמוסין ולשאת ולתת אתו בעניני מולדתנו. לפני שנה ערכו ידידי האוניברסיטה בלונדון
"על האוניברסיטה להתאמץ להגשים את הרוח העברי העתיק ולהשליך מעליה את העבדות השכלית והמוסרית, אשר נשתעבד לה עמנו זמן ארוך כל כך בארצות הגולה" כתב אחד־העם לד"ר ח. וייצמן ליום הנחת אבן הפינה של האוניברסיטה.
והנני מדמה בנפשי, אילו אחד־העם היה קם מקברו והיה רואה את האוניברסיטה בשבי ערב, ואת העליה להר הצופים מכוסה דם השיירה הנרצחת והיה נושא עיניו לונדונה, עיר מושבו מלפנים, והיה רואה בעל בריתו של בוין, היח צונח על שולחן "ילידי'" האוניברסיטה שותים לחיי סילקן בעל בריתו של בוין, היח צונח על שולחן כתיבתו, לוקח קולמוס וכותב על אותו נושא, שכבר כתב עליו פעם, ועוד הרבה דמעות ודיו ישפכו עליו, על ה"עבדות בתוך חרות".
המשנה מספרת: אגריפס המלך עמד וקרא וכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" זלגו עיניו דמעות. אמרו לו: "אל
תתירא אגריפס. אחינו אתה. אחינו אתה."
"תנא משמיה דר' נתן, באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כליה שהחניפו לו לאגריפס."
הגיע הזמן שנחדל להחניף לזרים לנו ולעמנו, כי אם נזרע בלי חשבון ומחשבה תחילה אהבה במקום שנאה, סופינו .לזרוע , שנאה במקום אהבה.
חרות ה טבת תשי"ב
1.3.1952