יישוב כפר עציון לאחר מלחמת ששת הימים היה יום גדול בישראל. יתומי המתיישבים שעדיין היו תינוקות ב-1948 כשאביהם נפטר, חזרו לעבוד על אדמת הוריהם. אדלשטיין שליווה אותם במשימה היסטורית זו זכה גם הוא לקחת חלק בשחרור האתר במלחמת ששת הימים. שירת כקצין לענייני תרבות בחטיבת ירושלים שכבשה את האזור.
אדלשטיין נולד בוורשה וגדל בקמניץ, בצל הישיבה הגדולה של ראשה המפורסם, הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ. אביו של אדלשטיין יצחק היה מזכיר הישיבה ומקורב של ברוך בער וכתב את הביוגרפיה שלו.
לאחר הכיבוש הרוסי של מזרח פולין, עברו לליטא תלמידי ישיבת קמניץ, כמו ישיבות פולניות רבות אחרות.
בשנת 1941 עשו משפחת אדלשטיין עם קבוצה גדולה יותר של רבנים ותלמידי ישיבות את דרכם לארץ ישראל דרך רוסיה, טורקיה וסוריה. על הכביש בתא רכבת חגג יעקב הצעיר את בר המצווה שלו.
לאחר הגעתו לארץ ישראל למד יעקב בישיבות. בשנת 1945 הצטרף ליישוב כפר עציון. אדלשטיין, הכותב בשם העט אבן חן, הוא לא רק עיתונאי אלא גם משורר מוכשר.
את הופעת הבכורה שלו ערך בשנות הארבעים בכתב העת הספרותי הדתי "במישור". במהלך השנים תרם שירה וסיפורים למגוון פרסומים. בשנת 1959 הופיע קובץ משיריו "מערב להרים". בשנה שעברה יצא לאור קובץ סיפוריו "ערפל בעמק הברכה".
רבים מיצירותיו הספרותיות של אדלשטיין עוסקות בחייה ובמאבקה של כפר עציון ובבעיות ומאתגרים של הנוער הדתי בישראל המודרנית.
אדלשטיין הוא אחד מכתבי הבלbelles-lettres writers הדתיים הבודדים שכותב, והמחסור בחומר קריאה מתאים לנוער דתי מדאיג אותו מאוד.
"הצעירים שלנו הם קוראים רעבים. למרבה הצער, אין הרבה מכתבים belles-lettres של סופרים דתיים, וצעירים דתיים פונים לכתביהם של סופרים לא דתיים". על מנת לעורר את צמיחתם של הבל-לטרים הדתיים, הקים אדלשטיין את המגוון "מבוע" המשמש כ"פלטפורמה" לסופרים ולמשוררים הדתיים.
אדלשטיין, שהוא גם מחבר היסטוריה של הרבנות הראשית לישראל, נשוי לנחמה הגסי לשעבר. יש להם ארבעה ילדים. שני בנים, עזריאל וישראל הלומדים בישיבת נתיב מאיר בירושלים ושתי בנות, יונת ואיילת.
גואיש פרס, יום שישי, 29 באוגוסט 196
