י"ט כסלו חג הגאולה הוא לחסידי חב"ד. יום הלל והודאה, שמחה ומשתה לזכר שחרור הרב משבי הגויים באותו יום.
כיוצא בו, יום טוב לכל דבריו, הפורימים השונים שקבלו עליהן קהלות ישראל בכל פנות הגולה לזכר נצולן מעלילות ופרעות, רדיפות ושמד.
כיוצא בו, ימי חג שקבעו להם יחידים ומשפחות, להם ולבניהם אחריהם, בימים שנעשה להם נס. ימים כאלו חגגו הרמב"ם, בעל "תוספות יום טוב", בעל "חיי אדם" ורבים אחרים.
לכאורה הלכה זו שרשאים צבור או יחידים לקבוע להם יום טוב מוסכמת היא. אין מערער עליה ואין מוחה נגדה. רבים וגדולים נהגו לפיה.
אך אין כן הדבר.
מוצאים אנו פוסק גדול שאינו רוצה להכיר בחגים אלו ומערטל אותם מקדושתם. שמחות של רשות הן וכיוצא בהן סעודותיהן, נוהגיהן וגנוניהן. ראיתו תלמוד ערוך. מגילת תענית בטלה ואנו נוסיף בימים טובים? מרחיק הוא לכת להכריז כי גם מי שנהג בהם שנים רבות בידו לחזור בו בלי התרה ואין ביכולת איש לחייב בהם בניו וזרעו אחריו – כי עיקר מנהג זה בטעות יסודו. ("פרי חדש" אורח חיים סימן תצ"ו).
ורואים אנו בדורות אחרונים גאון שלבו חלוק בין הכרעת היחיד של ה"פרי חדש" ומנהג שנהגו רבים וטובים וגאוני עולם סמכו ידיהם עליו. דברי ה"חתם סופר" בתשובותיו מראים פנים לכאן ולכאן.
מזה.
תשובתו הנערכת נגד ה"פרי חדש" בו סותר ראיתו וכותב בין היתר: "וכן נהגו בכמה מדינות והקהלות לעשות להם פורים ביום שנעשה להם נס והצלה בגולה ול"ג בעומר יוכיח שנתחדש על ידי תלמידי רבי עקיבא והיה אחר החורבן… שפיר מצי צבור או יחיד לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם נס ומצוה נמי קעבדי" (חלק או"ח תשובה קס"ג).
דברים דומים הוא כותב בתשובה אחרת שם הוא מספר שנוהג הוא לחוג את "פורים פרנקפורט" שחל ביום כ' אדר ראשון אם כי הוא נמצא ברחוק מקום מעיר מולדתו (חלק אורח חיים סימן קצ"ג).
ומאידך.
תשובתו המפורסמת בו הוא מסתייג מהחגיגות הנערכות במירון ביום ל"ג בעומר, אותו חג שכפי שראינו שמש לו ראיה חותכת להיתר קביעת ימים טובים אחרי החורבן. באותה תשובה הוא מעלה על נס את דעתו של ה"פרי חדש".
הוא כותב: "…אם כי כל כוונתם לשם שמים שכרם רב בלי ספק על דרך ודילוגו ודילוקו עלי אהבה… אבל מטעם זה מעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגים בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה (בחגיגות ל"ג בעומר) כי כבר כמה כרכורים כרכר ה"פרי חדש" בקונטרסו מנהגי איסור והיתר סימן תצ"ו על המקומות שעושים יום ביום שנעשה להם נס מהאי דאמרינן בפרק קמא דראש השנה "קמייתא בטיל, אחרנייתא מוסיפין" בתמיה, ובמקומי טרחתי הרבה לקיים מנהג עיר מולדתי העושים פורים כ' אדר א' ומנהג מצרים ביום כ"ג אדר…" (חלק יורה דעה, סימן רל"ג).
וכבר עמד בעל ה"שדה חמד" על סתירה זו בדברי ה"חתם סופר" (מערכות יו"ד כלל נ"ג יום טוב דרשות).
מענין, דעת היחיד של ה"פרי חדש" נמצאת גם בדברי אחד הראשונים. הדברים אינם באים במפורש בספר הלכות כי אם נאמרו דרך אגב בספור דברים בעלמא.
הננו מתכוונים ל"דברי הזכרונות" לרבי אלעזר ב"ר יהודה בעל "הרוקח" בו מוסר מחברו מה שקרה לו ולקרוביו בשנים תתקמ"ז ותתקמ"ח.
בתוך "דברי הזכרונות" (שנתפרסמו בראשונה בשנת 1892 מתוך כתב יד) הוא מספר מה שכתב לו גיסו, ר' משה ב"ר אלעזר הכהן החזן, על קורות שרידי יהודי מגנצא, שלא יצאו את העיר מפני האספסוף בחודש אדר תתקמ"ח, הגויים התחילו להתגרות ביהודים ולפרוע בהם פרעות אך מחמלת ה' עליהם התערבו המלך והשרים לטובתם והצילו אותם מידי הקמים עליהם.
בהמשך הדברים כותב גידו של בעל "הרוקח": "רבות עשה לנו אלוקים ברוך הוא, מי יכול לספר ולכתוב ואין אנו מכירים בנסיו הגדולים ולולא שאין להוסיף על הימים היה לנו לעשות פורים שני, כי כל העמים תקעו כף עלינו להשמיד ולאבד זכרם רק המלך הזקן ובנו המלך הבחור היו טוב ליהודים.."
"לולא שאין להוסיף על הימים היה לנו לעשות פורים שני", – כמה גדולה היתה שמחתו של ה"פרי חדש" אילו היה רואה דברים אלה של אחד הראשונים.
מאת ט. פרשל מתוך "המודיע" ט"ו כסלו תשט"ו