1.
בדורנו, כאשר כרכי התעשיה הרועשים והמזוהמים הולכים וגדלים, הולכים ומתפשטים, ובולעים, מכלים ומבלים כל חלקה ירוקה אשר בסביבותיהם, יקרת ערך כל כברת אדמה אשר אווירה הצח טרם נפגם. פי שבעים ושבע ערכה כאשר היא גם מקום שמש ומים והדר טבע. עשרות השנים האחרונות ראו פיתוחם של חבלי ארץ, בייחוד של חופי ואיי ים שזופי שמש, שמקורם היו כמעט ריקים מאדם או מיושבים כפרים ועיירות קטנים ולא חשובים ביותר, למרכזי נופש, מקומות מקלט ומפלט לבורחים ממחנק ומצחנת כרכי התעשיה.
איי הבאהאמה, בים הקאריבי, הפכו מאז מלחמת העולם השניה לאזור תיירות ממדרגה ראשונה. שלטונות האיים, שהם מושבת כתר בריטית בעלת שלטון עצמי, עשו מאמצים גדולים למשוך תיירים. ניתנו הקלות מרחיקות לכת לחברות משקיעים להקים מלונות פאר, מגרשי משחקים, מתקנים לכל מיני ספורט, אולמי שעשועים, בארים, מועדוני לילה והשרותים השונים שהתייר נזקק להם.
התייר רוצה אמנם לברוח לחיק הטבע, אך אין הוא מוכן לוותר יל הנוחיות של הכרך הגדול. אדרבה, דווקא בימי הנופש והחופש רוצה הוא לחיות חיי נוחות ומותרות. ואף זו. אין הוא מחפש רק השמש (סאן) – אלא גם "פאן", תענוגות ושעשועים.
ליד מלונות הפאר מוקפי דקלים בריכות השחיה הגדולות, מגרשי הגולף, ומועדוני הלילה אשר אווירתם נושמת צלילי הקאליפסו, המוסיקה השכרת של ארצות החום – קיימים מרכזי מסחר, בהם מוצעים לא רק מזכרות ומוצרי ידיהם של ילידי המקום, אלא סחורות ממינים שונים המיובאות ממדינות קרובות ורחוקות. ידו של התייר פשוטה לקניות. בעיר מגוריו עסוק וטרוד הוא במלאכתו ואין דעתו פנויה להסתכל בחלונות ראווה ולחפש בחנויות. בימי החופש הוא מתהלך להנאתו ברחובות, רוחו טובה עליו, דעתו מיושבת, ונפשו פתוחה לכל דבר נחמד למראה. ידיו מפשפשות בדוכנים ובמדפים. מוכן הוא להתיר צרור כספו 0 הרבה כסף הוציא לבוא לכאן, יוציא עוד מעט למען קנות דבר מה למען עצמו, או שי לקרובים וידידים. אומרים לו: הכל כאן זול יותר מבמקום שממנו באת. הרי כאן אין גובים מכסי יבוא ומסים אחרים. ואם גובים – הרי הם קטנים ביותר. רק מעטים העומדים בפני הפיתוי. גם היודע שה"מציאה" הגדולה ביותר היא לא לקנות "מציאות", אף היודע כי אפשר ואפשר שבעיר מגוריו, אם רק יידע באילו חנויות לחפש, ימצא אותן הסחורות עצמן בזול הרבה יותר – אף הוא נכשל ביצר הקניה המתלבש על האדם בזמן שהוא בנופש. כיצד אפשר לחזור בידיים ריקות ממסע למרחקים?
2.
איי הבאהאמה שוכנים במרחק של כמה שעות נסיעה באניה מחוף מיאמי. שבע מאות איים הם, גדולים וקטנים. רק עשרים ותשעה הם מאוכלסים. מספר האוכלוסיה הוא מאה וששים אלף, קרוב למאה אלף מהם יושבים בנאסאו, בירת האיים. שמונים אחוז מן האוכלוסיה הם כהי עור.
זרם התיירים המשתפך אל איי הבאהאמה מכל חלקי העולם הולך וגואה. לפני למעלה מעשר שנים היה מספרם מאתיים אלף לשנה. בשנה שעברה ביקרו באיים מיליון וארבע מאות אלף זרים. מגיעים בדרך האוויר והיבשה. אניות מחלקי תבל שונים עוגנות בנמלים. חברות תעופה מקיימות יותר מעשרים טיסות סדירות ליום אל האיים.
קיימות שתי עדות יהודיות קטנות. אחת בנאסאו והשניה בפריפוט (Freeport).
פריפורט היא עיר נמל חדשה, בת עשרים ושבע אלף נפש. מרכז תיירות על כל אביזריו. הבולט בהם "אל קאזינו", אולם למשחקי מזל הגדול מסוגו בעולם החדש, שוכן הוא בבניין נהדר הבנוי בסגנון ערבי. ליד כניסתו בריכות ומזרקות מים המוארות בלילות בשלל צבעים. הבא לכאן מוטב שיתפלל : הלוואי שתהיה יציאתי כביאתי.
ליד הקאסינו משתרע "הבאזאר הבינלאומי", שכונה מסחרית נפלאה. חלקה מורכב מחנויות ובתי מסחר מודרניים וחלקה ביתנים ופבליונים, בנויים בסגנון מזרחי, אשר כל אחד מהם מציע מוצרים מארץ רחוקה או אקסוטית. לא נפקד מקומה של מדינת ישראל. תמצא שם שער עליו כתוב "ישראל", ובעברך אותו הנה לפניך חנות בשם "סברה" (צבר) ובה מתוצרת הארץ.
מול הבאזאר משתרע "קינג'ס אין", אחד המלונות המפוארים והנודעים אשר באיים. בלוח המודעות אשר באולם הקבלה עליו רשומים כל ה"מאורעות" המתרחשים במלון – נשפים, הצגות, מסיבות קוקטייל. נמצא גם כתוב שבלילות שבת מקיימות כאן התפילות של העדה היהודית המקומית.
3.
נאסאו השוכנת באי ששמו "ניו פרובידנס" היא עיר עתיקה. היא נוסדה לפני יותר משלוש מאות שנה. בעשרות השנים האחרונות, בעקבות פיתוחם המהיר של האיים, גדלה בהרבה. מלבד המלונות הגדולים, מקומות הבילוי, מגרשי הספורט ומתקנים אחרים לטובת המבקרים שהוקמו בתוכה ובסביבתה, ובייחוד באי הקטן "פאראדייס איילנד" השוכן בשכנותה וגשר יפה וחדש מקשר אותה עמו – פתחו כאן חברות תעופה, בנקים וחברות השקעה וסחר בינלאומיים משרדים וסניפים. שכונות של חווילות פאר חבויות בין דקלים עוטרים את העיר.
מרכז המסחר ועורק החיים של נאסאו, הוא "ביי סטריט", הנמצא במורד העיר סמוך לנמל, ורחובותיו הצדדיים.
ביקרנו בחנות לדברי הלבשה של ראובן בוט ב"ג'ורג' סטריט" והאזנו לסיפורו של בעל החנות, שהוא מוותיקי התושבים היהודים בעיר, על תולדות הישוב היהודי המקומי.
ר' וולוול יאנוביץ, שנפטר לפני זמן קצר, וילח"א אחיו יעקב, היו בין היהודים הראשונים שהגיעו לכאן בתקופה שבין שתי מלחמות העולם", סיפר ראובן בוט. "הם באו לכאן בשנת 1926 מפולין, אחרי שהתעכבו זמן קצר בקובה. שנה לאחר מכן באתי אני".
עד מלחמת העולם השניה התגוררו רק משפחות יהודיות אחדות בנאסאו. הם עסקו במסחר של "שמאטעס", כלומר דברי הלבשה. הבנים שנולדו נימולו בפלורידה. לשם גם שלחו את הילדים לשם חינוך. שם בפלורידה, בקרב אחים יהודים היו יהודי נאסאו המעטים והבודדים, עושים בדרך כלל בימי החגים.
אחרי פרוץ נלחמת העולם השניה הועברו מפעלים שונים מאנגליה לאיים. בין המפונים היו גם משפחות יהודיות. נמצאו גם יהודים בין כוחות הצבא שחנו באיי הבאהאמה – אך קהילה יהודית לא התארגנה.
מושל האיים בימי המלחמה היה הנסיך מוינדזור. רעייתו של הנסיך, הגברת סימפסון, היתה באנ לחנותו של בוט לשם קניות. לא לעצמה, חס ושלום, הרי היא הזמינה שמלותיה ובגדיה מבירות האופנה שבעולם, אלא למען מעון ילדים, שנמצא תחת חסותה. "היא היתה באמת אשה יפה", סיפר לנו בוט.
עם תום המלחמה יצאו המשפחות המפונות והחיילים, אך יהודים אחרים באו במקומם. בעיקר מנהלים, פקידים, רואי חשבונות שהועסקו במפעלים הכלכליים שצצו באיים.
לפני שש שנים בערך נקראה אספה של כל יהודי נאסאו כדי לדון על יסוד קהילה. היו מיוצגות כל חמישים המשפחות המגוררות בעיר, אך למעשה הצטרפו לקהילה החדשה רק עשרים משפחות. רק מעטות מהן פעילות באמת.
הקהילה שהיא שמרנית מקיימת בית כנסת קטן. תפילות נערכות בכל ליל שבת. לפעמים באים תיירים – אך לא תמיד יש מניין.
בימים הנוראים מלא בית הכנסת עד אפס מקום וכל בתי העסק היהודיים סגורים.
זה שנים אחדות שהקהילה מקיימת סדר פסח משותף במלון פאר ב"פאראדייס איילנד". תיירים מוזמנים להשתתף. "בשנה שעברה הסבנו מאתיים איש לסדר. ארבעים וחמישה היו מבני הקהילה – השאר היו תיירים", סיפר בוט.
בתום שיחתנו אמר בוט לאחד מעובדיו להראות לנו את בית הכנסת הנמצא ברחוב סמוך.
בית הכנסת שוכן בקומה השניה של בית פרטי בעל שתי קומות. לו שלושה חדרים : אחד משמש מעין מטבח, פרוזדור והיכל התפילה. ארון הקודש היפה, מעשה עץ, הוא מתנתו של יהודי עשיר מבוסטון, שהיה חי באי והיו לו כאן עסקים גדולים. ספר התורה היחידי שבהיכל הובא מארץ ישראל על ידי בנקאי יהודי משוויצרייה, שישב כמה שנים בנאסאו. ארבעים ושמונה כסאות, המסודרים בשני טורים מקבילים, אשר כל אחד מהם הוא בן שש שורות, ממלאים את השטח שבין התיבה והקיר האחורי.
ראובן בוט הוא ראש הפעילים בקהילה. "אני השמש, אני החזן, אני הכל", הוא אומר על עצמו. הוא חבר גם בבית כנסת במיאמי. אשתו יוצאת פולין, היתה בשנות השלושים חלוצה בארץ. בוט גם סיפר לי כי יש לקהילה קרן בניין והוא מקווה ליום בו יוכלו לבנות מקדש מעט מפואר.
4.
רעייתי ואני טיילנו לאורך "ביי סטריט". עברנו את משרדו של העורך דין ראלף דוד זליגמן. יהודי שבא לכאן מדובלין לפני חמש עשרה שנה. במשך כמה שנים היה מחזיק במשרה בשירות המשפטי של האיים. קצת הלאה, לאחר שהנך עובר את כיכר ראוסון, בה מוכרים תושבי האי כהי העור חפצי קש מעשי ידיהם, כובעים, תיקים, ילקוטים, הנך נתקל בחנות לדברי הלבשה ששם בעליו הוא מוזס. מוזס זה אינו יהודי, הוא גוי מסוריה. משם רק דקות אחדות לחנותם לדברי הלבשה של השותפים היהודים הופר ופריימרק. עוד כברת דרך קטנה ואתה על יד חנות הנעליים "וליאמס", מיסודו של וולוול (ויליאם) יאנוביץ המנוח. החנות מנוהלת כעת על ידי בנו אדווארד. פגשנו אצלו תייר יהודי מאמריקה שאשתו התחשק לה לקנות נעליים. כדרך גברים יהודים, ביקש מבעל החנות "הנחה כדבעי", והלה נתרצה לה.
לא רחוק משם, בעברו השני של הרחוב, שוכן בניין יפה, לבן, דו קומתי. עמודים מקשטים את חזיתו. מתנוססת עליו הכתובת: "בית מייארס". יוסטוס מייארס עשיר גדול הוא. לו בית חרושת של רום (Rum) בג'מייקה ומשרדיו כאן משווקים את תוצרתו. הוא בן השבט הספרדי, שומר מסורת, וכפי שסיפרו לי סגורים משרדיו ביום השבת.
בשנת 1952 ירד אסון על המשפחה. אם כי כבר עברו יותר מעשרים שנה מאז, עדיין זכור המעשה לאנשי המקום. ילד יחיד היה לזוג מייארס. יום אחד התקוטט הבן עם הוריו, ברוגזו לקח אקדי וירה בעצמו.
האבל על הבן אופף את הזוג. מייארס הצעיר – בן ארבע עשרה היה במותו – קבור בבית העלמין היהודי הקטן אשר בעיר. מגן דוד, ושמו ויום לידתו ויום מותו באותיות לטיניות, חרותים על המצבה. כל יום שולחים ההורים השכולים את נהגם הפרטי לבית העלמין להשקות את העשב הגדל ליד הקבר. מזמן לזמן הו מניח שם צרור פרחים.
5.
כאשר סיירנו בעיר הבחנו על אחד הבניינים את השם "ששון". בני משפחת ששון היו מכונים "הרוטשילדים של המזרח". משפחה זו, שמוצאה מבגדד, הקימה אימפריה מסחרית בהודו ובארצות אחרות של המזרח הרחוק. כמה מבני משפחה זו התיישבו באנגליה והיו פעילים מאוד בחיים החברתיים. המדיניים והתרבותיים של המדינה.
סיר ויקטור ששון היה מאילי התעשיה בהודו ובשנגהאי. במשך כמה שנים היה חבר המועצה המחוקקת של הודו, והיה גם ממנהיגי יהודי מדינה זו. בשנת 1948 עבר לאיי הבאהאמה ופיתח שם עסקים גדולים. הוא מת בשנת 1961.
סיפר לי ראובן בוט: סיר ויקטור היה איש חולה, זמן קצר לפני מותו התחתן עם אשה נוצריה שהיתה מטפלת בו במשך שנים רבות. הוא רצה למות ולהיקבר כיהודי, אך לא זכה לכך. רעייתו "זיכתה" אותו בטקס קבורה נוצרי, אם כי לאחר מכן קראה גם לרב שיאמר תפילה. את כל רכושו העצום הוריש לרעייתו. היא מתגוררת בנאסאו ומתמסרת למעשי חסד וצדקה.
כאשר אני כותב שורות אלה מונח לפני העתון "נאסאו גארדיאן", ובו צילום המראה את ליידי ששון כשהיא מקבלת תרומה למען "המוסד למחלות לב באיי הבאהאמה על שמו של סיר ויקטור ששון" אשר היא יסדה אותו לזכר בעלה.
"באחד הימים אגש אל ליידי ששון", סיפר לי ראובן בוט. "אבקש ממנה תרומה על שם בעלה למען קרן הבניין שלנו".
בני משפחת ששון, בייחוד אלה ששמרו על המסורת, תרמו ביד נדיבה לבניין בתי כנסת ולמוסדות יהודיים שונים. אפשר שגם בית הכנסת בנאסאו ייבנה עוד מכספים שהשאיר אחריו אחרון אילי הכסף של משפחה גדולה זו.
6.
זמן רב לפני שנוסד היישוב היהודי החדש באיי הבאהאמה, התגוררו יהודים באיים, אך לא נשאר להם כאן זכר. השריד היחידי הוא קבר של בחור בן שמונה עשרה בשם שמואל הנרי בנימין, שנפטר בשנת תרכ"ד.
היהודים שבאו לכאן בשנות העשרים גילו מצבתו על שפתו של בית העלמין הכללי הנמצא ליד כנסיה. בדור האחרון נכרו כמה קברים יהודים לידו. החלקה גודרה והיא בית העלמין היהודי.
רעייתי ואני יצאנו לראות בקברים היהודיים. זמן רב חיפשנו בבית העלמין הכללי את החלקה היהודית. יליד המקום שרצה לעזור לנו הוליך אותנו לקברים שונים. התברר כי לא ידע בכלל מה זה "יהודים". חשב כי הם כיתה נוצרית. לבסוף הראה יל חלקה גדורה ואמר בשוויון נפש: "זה מקום קבורה פרטי". רעייתי הבחינה מרחוק כי היא החלקה שחיפשנו. ניגשנו לגדר. השער היה סגור. עברתי אותו בטפיסה. התעכבתי ליד שלושה קברים: קברו של מייארס הצעיר, קבר של גיורת "קאתרינה פיליפס, רעייתו של צ'רלס מאנון", שנולדה בעיירה בוויילס בבריטניה, וקברו של הבחור שמואל, שנקבר כאן לפני למעלה ממאה שנה. מצבתו היא היחידה מבין השלוש, שחרוטה עליה כתובת, לא רק באנגלית, אלא גם בעברית.
מתוך "הדואר" גליון כ"ד ב' באייר, תשל"ג