הרב יהודה ביבאס

הרב יהודה ביבאס היה נצר למשפחת רבנים בולטת ממרוקו, שמקורה בספרד. הוא נולד בגיברלטר, שם בילה את נעוריו בלימוד תורה. בהמשך עסק בלימודי יהדות וכלליים בליבורנו, וקיבל את התואר "לוריאו דוטורה" מאוניברסיטה איטלקית. לאחר מכן התגורר בגיברלטר, מולדתו, ובלונדון, וחזר בסופו של דבר לליבורנו.

בקיץ 1831 נפגש הרב ביבאס עם שני נציגים של הקהילה היהודית האיטלקית של קורפו ביריד בסנגליה, איטליה. הנציגים הזמינו אותו לכהן כרב של קורפו. התפקיד פונה זה עתה על ידי הרב שם טוב אמרילו, יליד סלוניקי, שהיה תלמיד חכם גדול. ב-10 באוגוסט 1831 נחתם הסכם בסנגליה, שקבע כי הרב ביבאס יעביר את משפחתו, חפציו וספרייתו לקורפו ויהפוך לרב האי. החוזה מפרט את תפקידיו של הרב ביבאס במשך חמש השנים בהן ישמש בתפקיד זה. הוא היה אמור להשתתף בתפילות בבית הכנסת האיטלקי ולשאת דרשות בחגים, לנהל את התלמוד תורה וללמד את ששת התלמידים המתקדמים שלוש שעות בכל יום. כמו כן, הוא היה אמור לטפל בווידויים של חולים אנושים. הרב ביבאס היה אמור לקבל בית מהקהילה בנוסף להוצאות המעבר ולמשכורתו השנתית.

נראה כי הרב ביבאס היה אמור להיות מושלם עבור קהילת קורפו. באותה תקופה, האי היה תחת שלטון הבריטים, והיה שם אזרח בריטי שדיבר איטלקית שוטפת, שפתם של יהודי קורפו. עם זאת, התעוררו בעיות בין חברי הקהילה השונים לבין הרב. בסוף כהונתו בשנת 1836, ביקש הרב ביאבס להתפטר. אך הוא התבקש להישאר, ולאחר שכנוע רב הוא הסכים להמשיך בתפקידו לשנתיים נוספות. (1)

בסיום כהונתו החדשה, החליט הרב ביבאס שוב לעזוב. הקהילה יעצה לו לקחת ארבעה חודשי חופשה ולחשוב על העניין ביתר שאת. ב-22 בפברואר 1839, כשהוא משאיר את אשתו שמחה רחל ביבאס באי, עזב הרב יהודה ביבאס את קורפו עם קרוב משפחתו, יוסף בנסילום. (2)

מבשר הציונות

רבי ביבאס נסע ברחבי אירופה, ביקר בבוקרשט, פראג, פרנקפורט על המיין, לונדון וערים אחרות כדי ללמוד ממקור ראשון על מצבם של היהודים ולראות מה ניתן לעשות למענם. הוא התקבל יפה בכל מקום וזכה לכבוד כרב ותלמיד חכם גדול. הוא לא חזר לקורפו, אלא נסע לליבורנו שם התגורר לפני שהפך לרב האי. בסרביה הוא פגש את רבי יהודה אלקלעי, אשר בשנים הבאות יתפרסם כמבשר הציונות, והשפיע עליו רבות. רבי אלקלעי מצטט בכתביו את פירושו של רבי ביבאס למלאכי ג', ז': "שובו אלי ואשוב אליכם". שיבה אינה רק תשובה אלא שיבה לארץ ישראל. (3)

יהודים עוברים ממקום למקום בחיפוש אחר פרנסה ואינם הולכים לארץ ישראל, אשר ה' דואג לה תמיד, ארץ אשר תאכלו בה לחם ללא מחסור. טוב היה אילו נאכל אפילו מעט לחם ומים דלים בארץ ישראל. כך היינו עובדים את בורא עולם ומקיימים את המצוות, את תורת אדון הארץ. כי מי שגר בחוץ לארץ הוא כמי שאין לו אלוקים, חלילה. שיבת ציון לא תבוא על ידי תנועה מלמעלה, כי זה תלוי בתנועה מלמטה [כלומר, היוזמה לשיבת ​​ציון חייבת לבוא מהיהודים עצמם; תנועתם יגרום לפעולה מצד ה']. סוף הגלות יבוא על ידי תשובה. תשובה אינה פירושה צום, המחליש את הגוף, וגם לא תפילות רבות, אלא שיבת היהודים לארצם. כך אמר ה': 'שובו אלי ואשוב אליכם'. כאשר היהודים ישאפו לעלות לירושלים, מיד, יתעוררו רחמי הקל והוא יביא את הגאולה, במהרה בימינו. אם לא יתחרטו, כלומר ישובו לארץ, לא יגאלו. בבוקרשט ביקרו אותו שני מיסיונרים נוצרים. בספרם הם מתארים את הרב ומדווחים על שיחותיהם עמו. (4)

"הרב ביבאס קיבל את פנינו בנימוס. הוא דיבר אנגלית בשטף רב, סיפר לנו שהוא יליד גיברלטר וגאה בהיותו נתין בריטי. יש לו קהילה של 4000 איש תחת השגחתו בקורפו. כשקמנו לעזוב, הזכיר שאהבת ישראל הביאה אותנו לבקר, והכריז שהוא אוהב נוצרים מאוד ושאף נוצרי לא אוהב יהודים יותר ממנו. הוא אמר שהוא נוסע למען אחיו המושפלים כדי לראות מה ניתן לעשות למענם; והיה להוט להיפגש עם האדון משה מונטיפיורי עם שובו מארץ הקודש….. בביקור שני אמר להם הרב ביבאס כי "הוא דרש מגביות תרומות לארץ הקודש, וכי יש לחייב את היהודים שם לעבוד גם אם זה היה בכידון. את תוכניתו של משה מונטיפיורי לרכוש אדמות בארץ ישראל הוא ראה כחסרת תועלת כל עוד אין שם ביטחון לרכוש. יש לחנך תחילה את העם וללמד אותו את המדעים. בספרם המיסיונרים מדווחים גם כי הרב ביבאס הצהיר באיבראילה "כי יש ללמד את היהודים במדעים ובנשק, כדי שיוכלו לכבוש את אדמת ארץ ישראל מהטורקים, תחת הנהגתו של המשיח, כפי שהיוונים כבשו את ארצם".

ניכר כי רבי ביבאס הושפע בדעותיו מהמאבק היווני לעצמאות. על סמך שיחותיו עם המיסיונרים ועל סמך מה שכתב הרב אלקלעי עליו, היסטוריונים של הציונות הכריזו על רבי ביבאס כאחד ממבשרי התנועה המודרנית לשיבת ​​היהודים לארץ ישראל (5).

במהלך שהותו בווינה, התבקש רבי ביבאס על ידי הקהילה הספרדית הקטנה המקומית לארגן מחדש את קהילתם, דבר שעשה לשביעות רצונם המוחלטת. (6)

כתב של ה"אלגמיינה צייטונג דס יודנטום", שפגש את הרב בווינה, תיאר אותו כגבר בשנות החמישים לחייו, בקי בעברית, בספרות רבנית וקבלה, בקי בהיסטוריה ובמדעי הטבע, ודובר צרפתית, אנגלית ואיטלקית שוטפת. (7)

בלונדון זכה הרב ביבאס לכבוד רב מצד הקהילות הספרדיות-פורטוגזיות. הוא התבקש לשאת את הדרשה בטקס הודיה מיוחד שנערך בבית הכנסת בוויס מרקס (21 ביוני 1840) לרגל בריחתה של המלכה ויקטוריה ובן זוגה, הנסיך אלברט, מניסיון התנקשות בחייהם. (8)

רפורמות חינוכיות

כאשר הרב ביבאס היה בליבורנו, אשתו שמחה רחל הודיעה לקהילה היהודית בקורפו שבעלה לא ישוב ושהיא רוצה להצטרף אליו. היא ביקשה לקבל את הוצאות המעבר כפי שנקבע בחוזה בין בעלה לקהילה. (9)

הקהילה, שחיפשה מנהיג דתי, פנתה לרב שם טוב אמריליו, שכיהן בעבר בקורפו וכעת נמצא בלריסה. הוא סירב והקהילה היהודית פנתה שוב לרב ביבאס. לאחר חודשים של משא ומתן, כולל נסיעה של מנחם רומן (שהיה פעיל בקהילה) לליבורנו, נחתם חוזה חדש ב-21 בספטמבר 1841. (10)

זמן קצר לאחר שובו של הרב ביבאס לקורפו, אימצה הקהילה האיטלקית חוקים חדשים בנוגע לבחירת הנהגת הקהילה (27 בפברואר 1842). חצי שנה לאחר מכן, גובש מסמך על ידי ראשי הקהילה המתאר את חובותיהם וסמכויותיהם של הרב וראשי הקהילה בהתאמה. תפקידיהם של הרבנים כללו פיקוח על ההתנהגות הדתית והמוסרית של החזנים, השוחטים, המורים, הקצבים ועובדים אחרים בקהילה. הוא היה אמור גם לפקח על מוכרי יין, בשר, גבינה, מצות ומזונות אחרים על מנת להבטיח את כשרותם של מוצרים אלה. אישור הכשרות של האתרוגים היה אמור להינתן על ידו בשיתוף עם הממונים (ראשי הקהילה). (11)

הרב היה גם מנהל התלמוד תורה. התלמוד תורה היה שייך הן לקהילות היהודיות האיטלקיות והן לקהילות היהודיות היווניות, וועדת החינוך שלו, בראשות הרב, הורכבה מחברי שתי הקהילות. בישיבת ועדה זו, ב-18 בינואר 1842, הציע ד"ר קיסר אוסיגליו שינויים בתוכנית הלימודים ובשיטות ההוראה: יש ללמד את השפה העברית באופן שיטתי. בנוסף להוראה בלימודי דת, יש ללמד חשבון, איטלקית וכתיבה. הוא גם המליץ ​​לתת שיעור במוסר, וכי לאחר שהילדים יגיעו לגיל מסוים, ילמדו מיומנויות מיוחדות לחלקם כדי להכין אותם לעבודה לאחר סיום הלימודים. לימודי דת, הוא יעץ, יש ללמד בשלוש כיתות נפרדות: האלף-בית העברי ותפילות בכיתה א'; לימוד פרשת השבוע עם תרגום לאיטלקית בכיתה ב'; והרמה הגבוהה ביותר תלמד את שולחן ערוך. (12)

ד"ר אוסיגליו, שהגיע לקורפו ממודנה (איטליה) (13), היה פעיל בחיים האינטלקטואליים של האי. הוא היה אחד ממייסדי אגודת הקריאה של קורפו בשנת 1836. (14) הצעותיו לרפורמות חינוכיות נבעו מדאגתו לגבי רמת הידע החילוני הנמוכה של יהודי קורפו, במיוחד בקרב העניים. (15)

הרב ביבאס הסכים עם ההצעות, שמצא "טובות וצודקות" וסתרו את היהדות. "אכן היה הכרחי", אמר, "להפיץ ידע חילוני בקרב הצעירים. תורה ודרך ארץ הולכים יחד". עם זאת, הוא הוסיף כי בחירת המורים וספרי הלימוד צריכה להיות זכותו הבלעדית. הוא לא הסכים עם תוכנית הלימודים המוצעת ללימודי יהדות. בפגישה שלאחר מכן, דנה הוועדה בתוכנית רחבה בהרבה, כולל לימוד התנ"ך כולו והתורה שבעל פה. בפגישה זו התגלעו חילוקי דעות בין ד"ר אוסיליו לבין רופא יהודי נוסף, ד"ר יוסף דה סמו, לבין הרב ביבאס וחבר נוסף בוועדה, לגבי הציון בו יש להתחיל את לימודי האיטלקית. (16)

לאחר פגישה זו, הגישו הדוקטורים אוסיגליו ודה סמו את התפטרותם, בטענה שהם בטוחים שהרפורמות החדשות לא ייושמו. בתשובתה, ניסתה הוועדה להפיג את חששותיהם וביקשה מהם לחזור בהם מהתפטרותם. ד"ר אוסיגליו וד"ר דה סמו לא עשו זאת, אך בסיוע כספי של חברים הקימו בית ספר משלהם, המכון העברי. (17)

הקמת בית הספר החדש גרמה לקהילה להתפצל לשני מחנות: החסידים קראו לעצמם מרוקו, כנראה משום שמנהיגם הרב ביבאס היה נצר למשפחה מרוקאית, והשבתי בראשות ד"ר אוסיגליו. לא ברור מהיכן קיבלו האחרונים את שמם. (18)

ב-7 בינואר 1844, בפגישה של תומכי תלמוד תורה (תומכים כספיים של תלמוד תורה), בה השתתף ד"ר סמו, הוחלט לאחד את שני מוסדות החינוך. הרב יהיה אחראי על לימודי הדת, בעוד שד"ר אוסיגליו, יחד עם ד"ר סמו כסגנו, יעמוד בראש המחלקה החילונית.

מספר ימים לאחר מכן, ד"ר אוסיגליו, בשם ועד מוסדו, שלח מכתב לרב ביבאס ובו הביע צער על הפילוג בקהילה. הוא כתב כי המוסד החדש מתקדם מאוד וכי לטובת הצעירים אין לסגור אותו או לאחד אותו עם התלמוד תורה. הוא ביקש מהרב לפעול למען שלום בקהילה והזמין אותו לבקר בבית הספר.

""זוהי רצוננו שכבודו יהיה ראש המוסד שלנו בכל הנוגע לענייני דת", נכתב במכתב. עשרה ימים בלבד לאחר כתיבת מכתב זה, נפטר ד"ר אוסיגליו בגיל צעיר של 34. (19) אחיו מאסימו תפס את מקומו כראש בית הספר. (20)

סטמרק, מיסיונר סקוטי, שביקר בקורפו חודש לאחר מותו של ד"ר אוסיגליו, מתאר את ביקוריו בשני בתי הספר. ראשית, רשמיו מבית הספר של הרב ביבאס: (21)

…רבם, שמוצאו ממרוקו, הוא אדם בעל הישגים רבים, אך הוא אורתודוקסי מאוד. הוא התגורר זמן מה בלונדון ודובר אנגלית שוטפת. רב זה קשור מאוד לתורות הישנות וידיעותיו בתלמוד עמוקות מאוד. הוא מקפיד בקפדנות על חוקי התורה שבעל פה והוא מנהל בית ספר גדול… התלמידים צריכים להתאסף יחד ולהשמיע רעש רב… הוא [הרב] לעולם לא ינטוש את השיטות הישנות מחשש שאם ישתמש בשיטות חדשות וילמד את התלמידים רעיונות חדשים, הם יעזבו את התורה והמסורות. בכיתה הגבוהה ביותר הוא מלמד את התלמוד.

המיסיונר גם דיבר עם קבוצת סבטיני וביקר בבית הספר שלה פעמיים: (22)

בני משפחת סבטיני סבורים שאם ייפתח בית ספר לבנות יהודיות, זה יהיה מוצלח מאוד… בבית הספר לחדשות יש כארבעים עד חמישים תלמידות… שמעתי את הילדים לומדים את ספר דניאל עם תרגום לאיטלקית. בביקורי השני ראיתי אותם מוכיחים את משפטי אוקלידס ומתרגלים קומפוזיציה ומתמטיקה כפי שנעשה בבית הספר שלנו. אין להתייחס ברצינות רבה מדי לתיאור של אישיותו של הרב ביבאס. הוא אינו תואם את זה שניתן על ידי המיסיונרים האחרים ואת זה של כתב ה"אלגמיינה צייטונג דה יודנטום". (23)

בסופו של דבר שני המוסדות התאחדו ושוב היה רק ​​בית ספר יהודי אחד בקורפו. בבית הספר המשולב נלמדו גם יוונית וגם איטלקית. (24)

גם לרב ביבאס היו קשיים עם חברי הקהילה בשל התעקשותו לדבוק בקפדנות בהלכה היהודית. למרות שחברי הקהילה שמרו את השבת, התעוררו בעיות בנוגע לתביעת מטרייה ביום זה. הרב ביבאס נקט עמדה מחמירה ואסר זאת. יהודים רבים מקורפו סירבו לדבוק באיסור זה. (25)

בשנת 1852, שנתיים לאחר מות אשתו, (26) החליט רבי ביבאס לעזוב את קורפו ולעבור לארץ ישראל. הוא העביר את ספרייתו העצומה, שצבר במהלך מסעותיו, (27) לחברון, שם התיישב. (28) הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן. (29)

1) בנבניסטה, דוד וחיים מזרחי "רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו ביזמנו" ספונות ב' (1958)

 2) בניהו, מאיר "ידיעות חדשות על רבי יהודה ביבאס", אוצר יהודי ספרד ג' (תשכ"א)

3 ) כתבי רבי יהודה אלקלעי בעריכת ד"ר יצחק רפאל (1974) עמ' 21.

4) Bonar, A. A.; M'Cheyne R.M. Narrative of a Mission of Inquiry to the Jews from the Church of Scotland, Edinburgh, 1844 pages 380-395

5)"יהודה ביבאס" באנציקלופדיה של הציונות הדתית מאת יצחק רפאל.

"Trois Sephardis, Trois Precuseurs de L'etat Juif: Moses  by )Montefiore-Judah Bibas- Judah ALkalai Otzar Yehdei Sefarad volume 7

by Isaac R. Molcho  (1964)

עמ' VIII-XVII and 8 (1965) עמ' XV-XXVII 

Allgemeine Zeitung des Judenthums

18 בינואר 1840 ראה גם ט' פרשל "הומר חדש על הרב יהודה ביבס" סיני סיון תשכ"ג.  Allgemeine Zeitung, 28 בדצמבר 1939  הדרשה פורסמה בלונדון. עותק שלו נמצא כיום ב-Jews' College שם. בניהו פרסם את השער שלו; ראה בניהו ביבאס עמ'. 100

See English version for footnotes