שקוע לחלוטין בעבודתו כעורך "האנציקלופדיה התלמודית", הרב ש. י' זווין אינו מפרסם בימינו מחקרים ומאמרים נפרדים בנושאי רבנות שונים בתדירות ובקביעות כפי שעשה בעבר. אולם בכל פעם שמאמר שלו מופיע, הוא מעורר עניין ודיון נרחבים.
ברטרנד ראסל אמר פעם: "בכל פעם שסופר מתמטי או פילוסופי מתבטא בשפה לא ברורה, זו עדות לכך שהרעיונות שלו מבולבלים".
אפשר לומר זאת על ענפי ידע רבים. הזוהר והבהירות של סגנונו וההצגה של הרב זווין לא רק בזכות העט החזק שלו, אלא במידה רבה יותר מאחיזתו המופלאה וחדירתו לכל הפרטים והמורכבויות של הנושאים בהם הוא מטפל.
גיליון סיון שהגיע לאחרונה של הירחון "סיני", בעריכתו של הזקן aged אך תמיד הזריז הספרותי הרב י.י. מימון, מכיל חיבור מאת הרב זווין על המספר שלוש עשרה בהלכה ובאגדה.
המהרש"א בחידושה אגדות שלו (שבת י"ט א, תענית כ"ה, נדרים ל"א) כבר הפנה את תשומת הלב למשמעות מספר שלוש עשרה להלכה ולמסורת היהודית. בחיבורו עוסק הרב זווין בהיבטים שונים של התרחשות המספר שלוש עשרה בספרות התלמודית והרבנית. כדרכו, הוא מצטט בכל מקרה מגוון של ספקולציות ותצפיות של רשויות מוקדמות ומאוחר יותר, ומוסיף הערות ורעיונות יוצאי דופן משלו.
אפשר להזכיר כאן כמה מהנושאים הנידונים בחיבור: בר מצווה; שלושה עשר הכללים הרמנויטיים; שלוש עשרה תכונות הרחמים של אלוקים; שלוש עשרה "בריתות" הנזכרות בקשר עם מעשה המילה; שלושה עשר חומרים ששימשו בהקמת המשכן; המספר שלוש עשרה לגבי חפצים בבית המקדש, לגבי ציצית, קרבנות; וימי צום גזרו במקרה של בצורת. אלו הם חלק מהנושאים בהם דן הרב זווין, ודי בהם כדי להעביר לקורא מושג על ההיבטים הרבים מתוך המספר שלוש עשרה, שטופלו בצורה מופתית, בחיבור הנבדק.
המעניין ביותר הוא הפרק על המספר שלוש עשרה המשמש בסיפורים התלמודיים לא במובן מוחלט אלא כביטוי לכמות גדולה או לרבים. הרב זווין מפרט ודן במקרים שבהם הרשויות המוקדמות הצביעו על כך שהמספר 13 שהוזכר שם הוא "לאו דפקא" או "גוזמה", או היכן יש לקחת זאת כפשוטו.
מותר לי להזכיר כאן סופר מאוחר יותר, מתתיהו סטרשון, אשר בהערותיו על הבבא בתרא ח ע"ב, הפנה את תשומת הלב למקרים נוספים בתלמוד שבהם המספר י"ג שימש כנראה במובן פיגורטיבי.figurative sense
חיבורו של רבי זווין, שכמובן נכתב לרגל חגיגת בר המצווה של מדינת ישראל, מסתיים בפרק על הגאולה הסופית, דהיינו בדיון על אמירת התלמוד (בבא בתרא 122a) כי "בעתיד תהא ארץ ישראל". להתחלק בין שלושה עשר שבטים". כמו כל שאר המאמרים והמחקרים של הרב זווין, חיבור זה אינו רק אינפורמטיבי, אלא גם מעורר ביותר. מתפתים one is tempted לבחון עוד את התרחשותו של המספר י"ג בספרות התלמודית והרבנית, ולא רק של המספר עצמו, אלא גם של כפולותיו, כמו שלושים ותשע מלכות ושלושים ותשע אבות מלאכה.
6/30/1961 גואיש פרס