Jewish Struggle
על אף הצנזורה החמור שהיתה קיימת בארץ ובעתונות העולם, שברובה הגדול העמידה בהשפעת חוגים רשמיים את מלחמת המחתרת באור לא נכון – הובאו לאט לאט לידיעת העולם, ובכללו ליהודי הגולה, מהותה ומטרתה האמיתית של המחתרת. מסך העשן בו המו ממשלת בריטניה והאדמיניסטרציה של המנדט להאפיל על המתרחש בארץ, פוזר תודות לעתונים, עתונאים וסופרים שסטו מן הקט לפיו פעלו חבריהם: הודות למסעי תעמולה של שליחי אצ"ל, הגולה הצ"ח וארגונים אחרים שתמכו במלחמת המחתרת ובשלב מאוחר יותר – על ידי עתונים ובטאונים שהוצאו על ידי האצ"ל בכל ארצות הגולה.
מבחינה זאת היה המצב בבריטניה הגדולה גרוע ביותר. הצבור הבריטי, ובתוכו יהודי המדינה, פוטמו השכם והערב מעל גלי הרדיו ומעל עמודי העתונים הבריטיים ללא יוצא מן הכלל בתעמולתך זועה נגד האצ"ל, למקהלת האיבה והשנאה של שרותי התעמולה הבריטיים, הצטרפו גרוריהם בתוך המחנה היהודי עצמו – ה"יאנודים" המתבוללים מחד – ו"ציונים רשמיים" מאידך. ודאי – הצ"ח בבריטניה עמד בפרץ. הוא ובטאונות ה"ג'ויש סטאנדרד" עמלו קשות לבטל תעמולה זו. אך לא הרי מעמד הצ"ח בבריטניה כהרי מעמדו ביתר ארצות הגולה. הוא היה נמצא ב"שטח האויב" ועל כן היה מצווה על משנה זהירות. לעתים קרובות היה צריך להסתפק ברמיזה במקום מלים מפורשות.
בבריטניה יותר, מבמקום אחר בגולה, היה מורגש חסרונו של בטאון שיבטא את "השם המפורש", שיהיה מוקדש כולו למאבק המחתרת ויביא דברה לשדרות רחבות בעם. בסתו 1945 החליטה קבוצת בית"רים בלונדון להקים במה כזה. היה זה הירחון ג'ויש סטראגל" (המאבק היהודי).
ידענו מנסיוננו המר שמדפיסים יהודים לא יגעו בעתון שריח אנטי-ממשלתי נודף ממנו; ופנינו על כן לדפוס האנרכיסטים. היינו לקוחותיו הותיקים, לא פעם הדפסנו שם כרוזים ששום דפוס אחר לא רצה לקבל אותם. גם הפעם לא אכזבו אותנו.
בדצמבר 1945 וינואר 1946 הופיעו שני הגליונות הראשונים של ה"ג'ואיש סטראגל". הם הכילו מאמרים וידיעות על מלחמת המחתרת, ונאומי הנידונים לפני בתי הדין הצבאיים בארץ. העתון נתקבל בהתלהבות בין יהודי בריטניה. גם מחוץ לארץ קבלנו מכתבי עדוד והזמנות מרובות.
לא היינו מופתעים, ידענו שיהודי בריטניה אם כי מצבם הכלכלי והסוציאלי איתן מאד, אינם מפגרים אחרי יהודי יתר המדינות בנאמנותם ומסירותם לציון. אך לא ידענו עד היכן הגיעו הדברים. נתברר שאלפים עקבו באהדה אחרי פעולות האצ"ל וברכו אותו בסתר לבם. עם הופעת העתון נתנה להם ההזדמנות לתת פורקן לרגשותיהם ולהביע אותם בקרב ידידיהם. בשלב מאוחר יותר, הפגינו אהדתם במעשים כאשר תרמו ביד נדיבה למגביות המחתרת שנערכו ביניהם. לעולם לא אשכח בקורי בהוילה של אחד מעשירי לונדון היהודים. הוא דבר בהתלהבות על מלחמת המחתרת. אך טרם נגלו לפני כל מעמקי נשמתו עד שהובילני לחדר שינתו והראה לי שתי תמונות על יד מטתו. היו אלה תמונות אליהו חכים ואליהו בן צורי שהוציאן מאחד העתונים היומיים.
גם "סקוטלאנד יארד", הבולשת הבריטית, לא שקטה על שמריה. מובן שהיא נסתה לסגור את העתון שלא היה לרוח השלטונות. ברם, לא היתה בידה האפשרות לעשת זאת באופן חוקי. נזהרנו מאד בנסוח דברינו שלא ישמשו בסיס לתביעה משפטית נגדנו. אמנם, היה קיים באנגליה מאז המלחמה חוק עתונות שלפיו אסור היה להוציא עתון חדש, והוא שקבע גם מקסימום לתפוצת פרסומים שאינם מופיעים במועדים קבועים. אך היות ולא קבענו במפורש בעתון שהוא יוצא בכל חודש, וגם לא מסרנו לשלטונות את המספר הנכון של הגליונות שהדפסנו, לא יכלו להפעיל נגדנו סעיפי חוק זה.
כאמור, לא היתה ל"סקוטלנד יארד" האפשרות למנוע את הופעת העתון באמצעים חוקיים, אך היא עשתה הכל כדי להניא אותנו מלהמשיך בהוצאתו. הוזמנו פעמים אין ספור לחקירות, עקבו אחרינו ואיימו עלינו, במיוחד על אלה מאתנו שלא היו אזרחים בריטיים.
לא נרתענו, נמנינו וגמרנו להמשיך על אף האיומים והמכשולים. יתר על כן: החלטנו להודיע על כך לשלטונות. בגליון השלישי של העתון פרסמנו את ההודעה הבאה:
"אנחנו נמשיך"
"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט".
המשטרה שומרת על משרדי ה"גויש סטראגל". צעירים יהודים הקשורים ל"ג'ויש סטראגל" נחקרים. נדמה שהאמת על ארץ ישראל איננה רצויה במדינה זו.
אך ה"ג'ויש סטראגל" ימשיך לגנות את השקרנים והבוגדים, להאשים את הדיקטטורה עקובת הדם של ארץ ישראל, ולקרוא לכל לתבוע אמת וצדק".
ממרס עד יוני, חלה מסיבות טכניות הפסקה זמנית בהופעת העתון. אחת הסיבות היתה – קבלת רשיון עליה לארץ ישראל ע"י כותב הטורים. עלייתי לארץ לא יצאה לפועל. שבועים לפני הפלגתי בטלו השלטונות את רשיון העליה ואשרת הכניסה שבדרכוני נפסלה. בינתים התקשרנו עם נציג האצ"ל בבריטניה שהיה מכוון גיוס חברים, מגביות ופעולות אחרות. ממנו קבלנו הוראות, חלק מחומר התעמולה של האצ"ל שפורסם בארץ ובגולה, וסכומי כסף מסויימים להוצאות. חומר תעמולה קבלנו גם באופן ישיר מארץ ישראל.
מיולי 1946 עד דצמבר אותה שנה, הופיע העתון ,בקביעות. הוא פרסם בין היתר הודעות וכרוזי האצ"ל על פעולותיו, וכן מאמרים מתוך עיתוני וחוברות התעמולה של הארגון ("חרות", "אף־על־פי" ואחרים) היו
לו . מדורות קבועים: "קול ציון הלוחמת","שדורי המחתרת" "J'accuse" (אני מאשים"), נאומי הנידונים לפני בתי הדין הצבאיים בארץ. העתון גם הכיל המי-נות, קריקטורות ופקסימליות של כרוזי ופרסומי האצ"ל.
חקירות המשטרה ואיומיה התרבו. באופנים שונים הגבירה לחצה על חברינו. ליוסף חיימוציץ, אחד מחברי בית"ר הפעילים ביותר, שעמד לבקר את קרוביו, ניצולי השואה באירופה, לא נתן דרכון ,לצאת את הארץ. יונתן קליגר לא הורשה לחזור למדינה אחרי ביקור בבלגיה למרות אשרת הכניסה לחזרה שבידו. באמצעות ה"ליגה לזכויות האזרח", שאנחנו קיימנו אתה, יחסים תודות לקשרינו עם האנרכיסטים, שבראשה עמד המשורר האנגלי הרברט ריד, ובווערתה השתתפו .הסופרת, אטל מאניו, הקומפוזיטור בנימין בריטן, צירי פרלמנט ואישים אחרים, מחינו נגד פעולותיה השרירותיות של המשטרה. הדברים הגיעו עד כדי הגשת שאילתא לשר הפנים בבית הנבחרים הבריטי. אך מאמצים אלה לא נשאו פרי. מאחורי הקלעים היתה "סקוטלאנד יארד" השלטת בכל. יונתן קליגר לא הורשה לחזוד לבריטניה. הוא התישב בבלגיה ועזר שם לאביו בהוצאת העיתון הציוני "L'Avenir" (העתיד).
היום הוא משמש בבריסל ככתב ה"ג'ויש כרוניקל", "ג'ויש הראלד" ועתונים יהודים אחרים.
לחץ המשטרה לא הפסיק את הופעת העיתון. תלם דלבן, היום גברת מינץ בחיפה המשיבה להקדיש לילותיה לישיבה על יד מכונת הכתיבה בהדפסת המאמרים והתרגומים שהכתבנו לה. חברינו המשיכו בתפוצות. העתון בלונדון, מרכזי המדינה הגדולים ודובלין שבאירלנד. כן נשלחו מאות גליונות לאפריקה הדרומית ומדינות אחווה.
גליון אחר בו פורסם על עמודו הראשון כרוז של מנחם בגין ליהודי היולד, הגולה על קירות השכונות היהודיות בלונדון.
* * *
ודאי, גם הארגונים היהודיים הרשמיים למיניהם לא ישבו בחבוק ידים. לא חסרו "גנוייס": בועדת ההגנה נגד אנטישמיות של ועד השליחים של הקהלות היהודיות. נשאל יושב הראש, אם ידוע לו על קיים "בטאון הארגון הצבאי הלאומי" באנגליה.
היושב ראש, שופט שלום גורדון ליברמן קבע בתשובתו כי הוא איננו בטוח שה"ג'ויש סטראגל" היא בטאון האצ"ל אך עתון זה "מביא על ידי פרסום חומר הסתה נזק רב לאוכלוסיה היהודית".
העתון היה באמת מלא וגדוש "חומר הסתה" אך השלטונות לא יכלו להגיש נגדו תביעה משפטית כי "הדברים המסיתים" פורסמו בו "בשם אומרם" : ,חרות" בטאין הארגון הצבאי הלאומי כותב… בכרוז האצ"ל נאמר… וזו לשונו… ,"קול ציון הלוחמת". הודיע היום והרי תוכן משדרו."
" סקוטלאנד יארד" חפשה וחכתה להזדמנות לנקוט בצעדים משפטיים נגדנו. בסתו 1946 היה נדמה לה כי הגיעה שעתה. היא נתפסה לקריקטורה שהופיעה בעתוננו ובה נאמר בין השאר כי בריטניה היא שהסיתה את הערבים להפרעות בשנים תרפ"ב ותרפ"ט.
אחרי שהמשטרה החליטה על נקיטת הצעדים המשפטיים, החלו טחנותיה לעבוד במהירות. ב־13 לנובמבר הופיעו לפתע בשני העתונים הבריטיים הגדולים "דיילי טלגראף" ו"ניוז כרוניקל" שתי כתבות גדולות על ה"ג'ויש סטראגל". ה"ניוז־כרוניקל" יצא בכותרת צעקנית : "עתון סתר יהודי בלונדון".
בעקבות אלה יצאו גם עיתונים אחרים ושבועונים שמסרו על פעולתה הקרובה ש",סקוטלאנד יארד" נגדנו, פורסמו גם תמונות של העתון. ימים אחדים אחר כך נמסר כי התובע הכללי אמר להגיש משפט נגדנו. כמו כן הועלתה בבית הנבחרים הבריטי הדרישה לגרש את עורך ה"ג'ויש סטראגל" מן המדינה. הוזמנו שוב למשטרה, זו הפעם המאה ואחת. שוב נחקרנו. הוחתמנו על פרטי־כל החקירות ושוב איימו עלינו.
החלטנו לנצל את הפרסום שזכה לו העתון, ולעביר להתקפת נגד. לא עברו ימים מרובים וברחובות לונדון הופיעו כרוזים גדולים מטעם העתון. את הכרוז נסחנו בעזרת מר א. גרינברג מי שהיה עורך ה"ג'ויש כרוניקל" השבועון האנגלי-יהודי הנודע. א. גרינברג הוכרח להתפטר מן העתון כי משפחתו היתה קשורה במשך עשרות שנים אחרי שפרסם מאמרים ראשים הבוצעים אהבה לאצ"ל… הוא בקר אחר כך בארץ ישראל, נפגש עם מנחם בגין והעמיד את עצמו לרשות האצ"ל אתו שרה במסעי העלומה בחוץ לארץ. הוא היום אחד מראשי דצהר החרות בבריטניה.
והרי קטעים מתוך הכרוז:
"ג'ויש כרוניקל"
עתון יהודי לחרות
עתון הלוחם לבריות יהודיות
איום וחשובה
מוסרים כי התובע הכללי מעיין בנסיבת צעדים נגד "המאבק היהודי" עבור "הסתה להתקוממות"? מי הם אותם האנשים אשר פעולותיהם ומחשובות לדחוף אף את בני האדם השלוים ביותר למרד? אלה הם אותם האנשים אשר ששה־עשר חודש לאחר תום המלחמה מחזיקים עדיין מאחורי התיל את האלמנות
והיתומים של ששה מליינים יהודים שנטבחו על ידי הנאצים. אלה הם אותם האנשים הממאנים לתת לשרידים עלובים של יהדות אירופה להכנס לארץ הקודש — הארץ היחידה אשר 'ש בה עתיד עבורם.
אלה הם אותם האנשים אשר מנצלים את צבא הבריטי לציד מעפילים ולגרשם.
אלה הם אותם האנשים אשר הפרו אמונים לגבי אלה אשר נלחמו יחד אתם כתף אל כתף במלחמה.
תושבי בריטניה!
אנו קוראים לכם לומר לנציגכם הנבחרים כי אתם עומדים על דרישתכם לדעת את האמת על המלחמה בארץ ישראל כי אתם מסרבים להסתפק יתר בתעמולה זדונית המוצגת במאמרים סנסיובים בעיתונות.
מה שקורה בא"י הוא — נשתמש בדבריו של השופט קולריד'ז– התוצאה הטבעית העגומה הבלתי נמנעת של המשטר אשר הממשלה הבריטית נוקטת בו.
ידידיה הטובים ביותר של בריטניה, ביניהם וונסטון צרצ'ל אומרים לבריטניה — לצאת את ארץ ישראל. באותם הימים הגיע ללונדון שמיאל כץ באחת משליחותיו התכופות למען הארגון. הוא מסר לנו על שנוי
השם העתון מ"מאבק יהודי" ל"הדרך לחרות". הגשנו להכנת גליון חדש אך מעת נתקלנו בקשיים שלא ציפינו להם מראש. המדפיסים סרבו להדפיס את העתון בטענה שבמקרה שיערך נגדינו משפט בשל הדפסת והפצת חומר הסתה יסתבכו גם הם בתוכו. הצענו להפקיד לטובתם סכום מסוים לכסוי כל נזק העלול להיגרם להם — אך הם עמדו בסרובם. היינו נאלצים לחפש בית דפוס אחר.
דרכינו הראשונה היתה להתקשר עם עורכי עתונים שהם גם כן למרת רוח
השלטונות ולהוודע מהם על האפשרות להדפיס אץ עתוננו בבית דפוסיהם.
פנינו לגברת סילויה פנקהירסט העורכת והמוציאה לאור של "חדשות חבש ואריתריאה". עון זה היה מעין בטאון של ממשלת הנגוס בגולה. גברת פנקהירסט שסופחה אחרי המלחמה לממשלת חבש באויים תבעה בעתונה את צרופה של אריטריאה למדינה זו. באנו אתה במגוע עוד קודם לכן. ומעשה שהיה כך היה, באחד מגליוננו פרסמנו דו"ח על סבלות גולי ציון באריטריאה. גברת פינקהירסט העתיקה בעתונה קטעים מאותו דו"ח והאשימה את השלטונות הבריטיים בהחזקת והתעללות ב"אסירי ציון" בטריטוריה שמן הדין אין לבריטניה שום זכויות פוליטיות ואדמיניסטרטיביות בה. כעת פנינו אליה בבקשה לעזור לנו בהדפסת עתוננו בבית דפוס בו נדפס עתונה.עם כל רצונה הטוב לא יכלה לעזור לנו בהרבה. לפי דבריה עמד מדפיסה זה פעמים אחדות להפסיק הדפסת עתונה בשל קשיים הנגרמים לה מטעם השלטונות ורק בקושי הצליחה להניא אותו ממעשה זה.
התקשרנו עם הטרוצקסטים, "האם מוכנים אתם להדפיס חומר נגד הממשלה"? שאלנו את המנהל ופוסם "למה לא" ענה בחיוך "במי ומה מדובר?" כאשר אמרנו לו שהמדובר בעתון שהוא המשך מהגו'יש סטרוגגל נעלם החיוך והוא בקש אותנו לבא אחרי שבת לקבל תשובה טרפית שתנתן אחרי ויבא לאחד ממעד. התשובה שקבלנו אחרי שבוע היתה לשלילית. לאחר שכל מאמצינו למצוא בית דפוס שיהיה מוכן להדפיס את עתונינו לא נשאה פרי דנו באפשרות הדפסת העתון באופן בלתי חוקי או העברתו לתבלין. םם התקשר חברינו נפטלי אשכול עם בעלי בתי דפוס המקורבים לחוגים…. המשכנו עוד זמן מה במאמצינו הפטלנו רק לאחר שנודע לנו כי "הועד לשחרור האמת" סניף בלונדון ולהוציא בה עתון גם נמסר לנו על תכנית האצ"ל להקים תחנה באירלנד.
שתי תוכניות אלו לא יצאו לפועל. אך בעבור שנה הופיע שוב בלונדון במה שהיתה מוקדשת לאצ"ל — היה זה הלגיונר שהוצא על ובראשו עמדו המיוד שמואל ויזר וקצין חצי דוד לה לנג'.
ע
עתון