א.
בקרוב עומד להופיע הכרך הראשון של "מסורת התנ"ך" לגר"ח העליר ז"ל.
רבי חיים העליר מגאוני עמנו היה. בקי נפלא היה בכל מקצועות התורה שבעל פה, תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשי הלכה ואגדה, פירושים וחידושים, פסקים, תשובות וקובצי הלכה. יתר על כך – עוסק היה בחקר התנ"ך, שקד על פירושיו ועל ספרי המדקדקים הראשונים וכתב חיבורים חשובים עד מאוד על התרגומים הקדמונים של המקרא.*
נלחם במבקרי המקרא. הפריך ראיותיהם של אלה שביקשו לשבש את התנ"ך על פי "גירסאות" שדימו למצוא בתרגומים והראה עד כמה מגוחכות טענותיהם. כתב עליהם: "ספרות שלמה בנויה על קורי עכביש, זיוף האמת ומנהג של קלות ראש בספר הספרים". ובמקום אחר: "כוונתי היתה לעורר את תשומת ליבם של חוקרים ותיקים בדור הזה השואף לגאולת הארץ, לגאול את כתבי הקודש, שהם חיינו ומקור נשמתנו, מידי אלה הנוהגים זלזול וקלות ראש פליליים, ואין לשער גודל ההרס והשערוריה שהוכנס במקצוע זה מתוך בערות גמורה וחוסר כל הרגשה ברוח הלשון ותהלוכות חכמת קדמונינו, ויהיה כרם ה' למרמס לכל שועל בן יומו שבא ומחבל בו".
ב.
היה צאצא של רבי יום טוב ליפמאן העליר, והקפיד לכתוב את שמו כשם שחתם עצמו בעל תוספות יום טוב. הוא נולד בביאליסטוק. צעיר לימים היה כשנבחר להיות רבה של לומז'ה. תקופה קצרה שימש במשרה זו. אחרי מלחמת העולם הראשונה יסד בברלין את "בית המדרש העליון". בתוך הבאים לשמוע את הרצאותיו היה הגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל.
כשלושים שנה עד פטירתו בשנת תש"ך בניו יורק היה חי בארה"ב. שם היה קשור לבית מדרש לתורה בשיקאגו ולאחר מכן לישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק. בן 83 היה במותו.
ג.
בשבתו בארה"ב היה לעתים רחוקות מרצה ברבים בחקר המקרא. קהל רב בא לשמוע את דבריו. האולמות הגדולים היו מלאים עד אפס מקום, ורבים נשארו עומדים בחוץ.
בגליון "אור המזרח" שהיה מוקדש לזכרו (תשרי תשכ"ב) פירסם עקיבא בן עזרא רשמים מסידרת הרצאות של רבי חיים העליר שנערכה על ידי הסתדרות ה"מזרחי" והתקיימה באולם הגדול של המלון "פנסילבניה" בניו יורק. והרי מדבריו:
"אלפי יהודים מכל השדרות באו לשמוע איך ר' חיים הורס את שיטות מבקרי המקרא. ביניהם היו רבנים ידועים, סופרים עברים ואידיים וסתם יהודים תלמידי חכמים המשתוקקים לדבר תורה ומדע יהודי. ר' חיים ישב לו אצל שולחן, נשען על הרמקול ומדבר באידית עסיסית והוא כפטיש יפוצץ סלע. לא רק ניצוצות ניתזים אלא ברקים יברוק, ובכל פעם נפץ גדול מדרדר מעל הסלע ונופל על ראש אחד המבקרים… הבקיאות והחריפות הבלתי מצויות של המרצה הקסימו את קהל השומעים. שתו בצמא את דברי ר' חיים העליר. כל הרצאה משכה קהל יותר גדול. הצפיפות היתה רבה. כל אחד נדחק ורצה לקלוט דבר חכמה שזרם מפיו של ר' חיים…".
ד.
במשך שנים רבות שקד על הכנת "מסורת התנ"ך", כלומר, מהדורה של המקרא בה יהיו מצוינים – בלשונו של רבי חיים – "מראי המקומות למקראות המקבילים, למקראות הדומים והקרובים זה לזה בתוכנם או בעניינם או בצורתם הלשונית והדקדוקית… כי כל עיקרה של חקירת המקרא אינו הולך ונעשה אלא על ידי השוואות הכתובים על דרך 'ילמד סתום מן המפורש'". ועוד: "באורך הזמנים, מאז שגלינו מארצנו… נשתכחו ממנו דרכי הביטוי וסדרי החיים שבתקופות המקרא. נעלמו ממנו דרכי תפיסת המושגים והערכים בתקופות הקדומות, גם המון תיבות וצירופי תיבות, מליצות ופסוקים, ואפילו פרשיות שלמות נעשו קשים ומוזרים בעינינו, ואין בידינו לפרשם ולחדור לרוחם אלא מתוך 'בא זה ללמד על זה'. ולא עוד, אלא שגם דקדוק הלשון, צורות התיבות ונטיותיהן מצד עצמן, אינם ידועים לנו אלא על ידי מה שנשתמר בלשון הכתובים".
אלה שידעו על הכנתו של רבי חיים את "מסורת התנ"ך" ציפו להופעתו של ספר עזר כביר זה לחקר המקרא ולהבנתו.
ד"ר זרח ורהפטיג, שהיה מקורב לרבי חיים, הודיע לו פעמיים, בזמן ששימש סגן שר הדתות, כי "משרד הדתות מעוניין בהוצאת התנ"ך עם המסורת שסודרה על ידי כת"ר".
זמן קצר לאחר פטירתו של רבי חיים ביקר בניו יורק ד"ר יצחק רפאל, נשיא מוסד הרב קוק. הוא חיפש את החיבור. "איפה היא 'מסורת התנ"ך'", שאל וחזר ושאל. חותנו, הרב י.ל. מימון ז"ל, היה מידידיו הותיקים של רבי חיים.
הגרי"ד סולובייצ'יק שהיה מסור בלב ונפש לרבי חיים, והספידו הספד גדול ורב רושם, ועמו הרב ד"ר שמואל בלקין ביקשו לעשות למען פירסום הכתבים שהשאיר אחריו הגאון המנוח ולשם כך באו בדברים עם מוסד מסויים. ולא עוד, מוכנים היו לגייס מלומדים שיכינו את הכתבים לדפוס, אך…
מרים, בתו של רבי חיים, משוררת בשפת אידית, שהייתה מתגוררת עם הוריה, יראה הייתה להוציא מרשותה כתבים מעזבונו של אביה, אשר לפי דעתה לא היו עדיין מוכנים לדפוס.
לפני שנתיים נפטרה מרים, אשר בקרב מכריה היתה ידועה בכינוי החיבה מיצ'ה,והספרים והכתבים של אביה עברו לידי גיסה הרב ד"ר יוסף יצחק סינגער. כאשר בדק את הספרים מצא בתוכם תנ"ך בלי פירושים אשר רבי חיים הכניס בין דפיו ניירות חלקים עליהם רשם מראי מקומות לפסוקים שבמקרא. מיד הבין שהחזיק בידו את "מסורת התנ"ך" של חמיו הגדול.
הוא פרש מכהונתו כרב באחד מגדולי בתי הכנסת בניו יורק, בו שימש ארבעים ושבע שנה והתמסר להכשרתו לדפוס של החיבור. במשך שנתיים בדק כל ציוני הפסוקים.
"בדחילו ורחימו ניגשתי לעבודה זו. לא ראיתי את עצמי ראוי לכך, אך מוכרח הייתי לעשות את הדבר הזה כדי שלא יאבד הספר מעמנו. בזמן שבדקתי את מראי המקומות שציין מורי חמי נתגלו לי על פיהם פירושים חדשים במקרא, נתבארו לי ניבים ודרכי לשון, ולמדתי על אורחות חיים של קדמונינו", סיפר לי הרב ד"ר סינגער כאשר נפגשתי עימו לפני זמן קצר. "לא תמיד עמדתי מיד על מובנם של מראי המקומות, מה הם באים ללמדינו. לפעמים עבר זמן רב, בו חשבתי הרבה על ציוני הפסוקים שלא היו מובנים לי, עד שגיליתי את הוראתם".
אף על פי שהרב סינגער מקווה כי הוא כיוון לדעת חמיו בפירוש מראי המקומות, לא הביא פתרונם במהדורת המקרא עם "מסורת התנ"ך" שהוא מכין לדפוס. הוא הסתפק בסימון בגוף המקרא של המילים, הביטויים והעניינים עליהם מתייחסים ציוני הפסוקים.
הרב סינגער הראה לי הגהות הדפוס של "מסורת התנ"ך" לחמישה חומשי תורה, והסביר לי מספר מראה מקומות.
הרי כמה דוגמאות מחיבורו של רבי חיים:
בראשית ד', י' "… קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". צועקים – לשון רבים כמו דמי. לכאורה היה צריך להיות צועק, לשון יחיד, כי הנסמך, קול, הוא יחיד. רבי חיים מצביע על ירמיה י', כ"ב: "כל שמועה הנה באה…". גם שם קובע הסומך את צורת הלשון.
בראשית ו', ח': "ונח מצא חן בעיני ה'". נח, חן – שתי מילים בנות אותן אותיות בפסוק אחד. רבי חיים מראה כי כך גם בבראשית ל"ח, ז': "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'…".
בראשית י"ט, כ"ט: "… בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט". לוט הרי ישב רק באחת מן הערים. אך נראה שזה מדרכי הלשון. רבי חיים מפנה אותך לשופטים י"ב,ז': "וישפוט יפתח… ויקבר בערי גלעד". (עיין חזקוני).
בראשית ל"ז, ג': "ועשה לו כתונת פסים". השוו המסופר על תמר (שמואל ב', י"ג, י"ח): "ועליה כתונת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולות מעילים…". מכאן שיעקב עשה ליוסף בגד של בני מלכים.
ר' אהרן יעקב גרינברג המנוח היה מבאי ביתו של רבי חיים כאשר היה בשליחות בניו יורק. בספרו "עיטורי תורה" הוא מביא כמה פירושים ששמע ממנו. הנה אחד בלשונו של גרינברג:
"ויקרא משה אל מישאל ואלצפן בני עוזיאל דוד אהרן ויאמר אליהם קרבו שמו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה". (ויקרא י', ד'). רבים מתקשים למה קרא משה דווקא אל מישאל ואלצפן? ומה ההדגשה של דוד אהרן? ולמה לא נקראו אלעזר ואיתמר, הרי כהנים הדיוטים מותר להם להטמא לאחיהם.
"מפי הגאון רבי חיים העליר שמעתי ביאור נפלא בפשטותו הגאונית. נאמר (עמוס ו', ט'-י') "והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית..". אבן עזרא מפרש: דודו – אחי אביו, ומסרפו – אחי אימו. אם כן נראה שהיה קיים מנהג שקרוב מסוג זה מטפל בהוצאת המת".
עד כאן דברי גרינברג. ב"מסורת התנ"ך" רק מצויינים ליד הפסוק ויקרא י', ד' הפסוקים שבעמוס.
בספר "מסורת התנ"ך", המלא וגדוש אלפים רבים של מראי מקורות, מתגלים בקיאותו הנפלאה של רבי חיים במקרא, גאונותו, חריפותו וחדירתו העמוקה לרוח הלשון.
הרב סינגר מצא בין ניירותיו של חמיו טיוטה של הקדמה לחיבורו – דברים ממנה הבאנו למעלה – והוא הציב אותה בפתח הספר, אשר חלקן הראשון, המסורת לחמישה חומשי תורה, יופיע בקרוב.
________________________________________הדואר 10.22.96
.* לא הזכרנו ספריו של רבי חיים, לא אלה שבתורה שבעל פה ולא אלה העוסקים בחקר המקרא. ב"אור המזרח" (תשרי תשכ"ב. מילואים תשרי תשכ"ג) פרסמתי רשימה של כתביו הנדפסים. מבקש אני להוסיף כאן: חיבורו "הנוסח השמרוני של התורה" (ברלין תרפ"ד) נדפס מחדש בשם "נוסחאות התרגומים לתורה" (ירושלים, תשל"ב). שמעתי שגם מהדורתו של הפשיטא נדפסה מחדש, אך לא ראיתי אותה. בכתב העת התורני "מוריה" נדפסו "הערות לספר שו"ת בית דוד" (כסלו תשנ"ד) וכן "בדין גט בעי שלשה" (טבת תשנ"ו). ב"תלפיות" אלול תש"ל (שהיה מוקדש לזכרו) פורסם "צרור מכתבים מארכיונו של הגר"ח העליר". שם גם מאמר של מרים העליר על הוריה. מכתבים של ח. נ. ביאליק אל רבי חיים נדפסו ב"אגרות ח. נ. ביאליק". ראה דברי תודה לרבי חיים ב"סידור השלם" עם תרגום אנגלי והערות מאת פלטיאל בירנבוים. וראה גם במבואו של בירנבוים במהדורתו המקוצרת של "משנה תורה" לרמב"ם.
.