התואר "היד החזקה" לספר "משנה תורה" של הרמב"ם מופיע כבר בדפוס קדום של ספר זה. הפסוק "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דברים לד, יב) מקיף את השער של דפוס קושטא משנת רס"ט. בהוצאה קדומה יותר. דפוס שונצינו משנת ר"ן (1490) מובא רובו של הפסוק הזה בהקדמת המדפיסים. ובקולופון נמצא כתוב: "ותשלם על המלאכה מלאכת ה' היא הי"ד החזקה אשר עשה משה לעיני ישראל…"[1].
אין ספק כי הופעת התואר "היד החזקה" בשערי הוצאת משנה תורה, והוא נמצא בממעט כל הדפוסים מאז דפוס קושטא. היא שגרמה ששם זה לי"ד ספרי המייימוני הפך כינוי שווה-מעמד לשם המקורי של הספר, עד שיש רבים שבכלל אינם יודעים כי תואר זה לא מפי הרמב"ם יצא.
לפני יותר משבעים שנה ציין שמעון ברנפלד בהערה במהדורתו של "כבוד חכמים", פסקו של החכם מיסר דוד בן הרב ר' יהודה יסר ליאון (ברלין תרנ"ט, עמ' 87) ש"ראוי לחקור בדבר מי מהמחברים השתמש בתחילה במליצת 'יד החזקה' ככינוי לי"ד ספרי משנה תורה".
הזכרתו הראשונה של התואר "היד החזקה" בספרים נדפסים הידועה לי היא במכתבו של ר' יוסף ב"ר טודרוס הלוי אבואלעפיה לקהילות פרובנס: "…לא קם כמוהו מימות רבינא ורב אשי, הרב הגדול רבינו משה זצ"ל לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה בשיתא סדרי משנה וגמרא, לדקדק במצוה קלה כבחמורה, היא משנה תורה, אשר בו מזיח אפיקי התלמוד רפה…" (ישרון" ליוסף יצחק קאבאק, כרך ח, תרל"ב. עמ' 23).
המכתב נכתב כעשרים וחמש שנה לאחר מות הרמב"ם.
כששים שנה יותר מאוחר כותב ישי בן חזקיהו, ראש הגולה אשר בדמשק, במכתב-החרם שלו על המדברים תועה על ספרי הרמב"ם: "… כי שמענו דיבת עמים שיש מערער על הגאון הגדול רבינו משה בן הרב רבינו מיימון ז"ל אשר האיר עיני הגולה בספריו הנכבדים והיקרים לכל יודעי דת היד החזקה קראו משנה תורה, וספר מורה הנבוכים…" (קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו, לפסיה תרי"ט, אגרות קנאות, כא, ב).
כל ישראל חברים
הרמב"ם מסיים את ספרו "מורה הנבוכים" במלים "הוא יזכנו וכל ישראל חברים למה שיעד לנו, אז תפקחנה עיני עיוורים ואזני חרשים תפתחנה (ישעיה לה, ה) העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי ארץ צלמות אור נגה עליהם" (שם, ט, א) .
והנה זולת הרמב"ם לא ראיתי מחברים בדורו, או בדורות שלפניו שישתמשו במליצה נשגבה זו "כל ישראל חברים" בתפילה בחיבוריהם – רק אחד.
ומה נפלא הדבר שזה האחד – הוא הראב"ד, מבקרו הגדול של הרמב"ם, וכך כותב הראב"ד בסוף ספרו "בעלי הנפש":
"יהי רצון מלפניך אלוקי השמים שנזכה לימות משיחנו ולחיי העולם הבא עם כל ישראל חברים" .
בדור מאוחר כותב רבינו בחיי ב"ר אשר, בסיום שיר הפתיחה לספרו "כד הקמח": "… וישים חלקנו עם המתעדנים בנהרי נחלי עדניו, ונחיה בהם לחיי עולם עם כל ישראל חברים כולם…" .
ומעי הביטוי הזה נמצא גם אצל המאירי בסוף ספרו "קרית ספר": "והנה נשלמו דברינו בשוש אשיש בה', נגיל ונשמח בבנין בית הבחירה חברים עם כל ישראל".
את הביטוי ראיתי גם בקלופון של רבי יום טוב הכהן בספר ,עולת שבת" ליואן ן' שועיב (ויניציאה של"ז): "יזכנו ה' עם כל ישראל חברים לזמן המיועד ומלאה הארץ דעה את ה' אכי"ר.
מאת טוביה פרשל מתוך "הדואר" א' בכסלו תשל"ח
[1] עיין במאמרו של ישראל יעקב דינסטאג "משנה תורה להרמב"ם, ביבליוגרפיה של הוצאות" (ספר יובל לכבוד יצחק קיוב, תשל"ג). בו מובאים נוסחי השערים של הוצאות משנה תורה, וכן הקדמות וקולופונים של הדפוסים הראשונים ותצלומיהם של כמה וכמה שערים.
[2] עיין הרב י. ל. זלוטניק (אבידע) "מדרש המליצה העברית" (תרצ"ח עמ' 16-15) המציין לרמב"ם ומביא את המקורות והשרשים של הביטוי: בתפילת שעשה נסים בברכת החודש: בבלי חגיגה כא, א; ירושלמי שם ג, ו (עט, ד) "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (הפירוש כאן של חברים – הניגוד לעם הארץ), שמו העביר של ה"אליאנס איזראליט" הוא, כידוע, "כל ישראל חברים".
[3] כך הלשון בדפוס ראשון ויניציאה שס"ב (נדפס בסוף ספר עבודת הקודש לרשב"א) ובדפוסים אחרים שראיתי, משפט זה, שהוא האחרון לפני הסיום, לא נמצא במהדורת "בעלי הנפש" של הרב יוסף קאפח (מוסד הרב קוק תשכ"ה). עיין בהקדמת המהדיר על אופי כתב-היד בו השתמש למהדורתו.
[4]עיין במהדורת הרב חיים דוד שעוועל, "כתבי רבינו בחיי" עמ' יט: ואף הוא מציין בהערותיו ל"מורה הנבוכים", לתפילת מי שעשה נסים בברכת החודש ולירושלמי חגיגה.