הגדה מוארת נדירה, נאמר כי הוא הוזמן כדי לחגוג את הולדתו של נין של השטדלן המפורסם שמואל אופנהימר,,נמצאה בקיץ שעבר בתוך קופסת מרק של אוסם ששמורה בחנייה בבוררי, פרבר של מנצ'סטר באנגליה. החנייה והבית הצמוד אליו הועברו בירושה מחבר משפחת רוטשילד שנפטר בשנת 2007. כאשר בת דודתו של המנוח החליטה למכור את הנכס, היא פנתה לבית מכירות פומביות מקומי, Adam Partridge Auctioneers, כדי לשלוח שמאי לבדוק אם בבית יש פריטי אנטיקה או חפצים אחרים בעלי ערך.
ביל פורסט, המעריך, אמר לאחיינית המאוכזבת שאין שום דבר מיוחד בבית. הוא היה עומד לצאת כאשר היא ביקשה ממנו להסתכל במוסך ולבדוק כמה פריטים בעברית שהיו מאוחסנים בקופסת מרק.
"ומה לגבי אלה?" היא שאלה. הקופסה מקרטון הכילה כמה חפצים יקרים, כולל ההגדה, שמקורה משנת 1726. למרות שמר פורסט לא קרא עברית, הוא מיד הכיר בערך של הממצא.
בצד הפנימי של ההגדה שצויירה ביד היה חקוק בקלמר הכיתוב, "מס' 47 תערוכה של אולם אלברט."
זו הייתה הפניה לרשימה קטלוגית בתערוכה אנגלו-יהודית שהתרחשה בשנת 1887 באולם המלכה אליזבת במרכז קנסינגטון, הבניין שהיה מימוש הראיה של הנסיך אלברט לקדם את האומניות והמדעים.
הרעיון לתערוכה הגיע מסר איזידור ספילמן, מהנדס שנעשה יותר מאוחר כנשיא החברה ההיסטורית היהודית של אנגליה, שהתפתחה ממנו. התערוכה, שהציגה מספר רב של דיוקנאות של אישים אנגלו-יהודיים, מטבעות יהודיים עתיקות ותעודות מוארות, הובלש על ידי פרנסיס דוד מוקאטה, פילנתרופ והיסטוריון ידוע שכתב את הספר "היהודים בספרד ובפורטוגל והאינקוויזיציה". פורסט הבין במהרה שאם ההגדה המוארת הוצגה לפני יותר ממאה שנה בתערוכה מאוד יוקרתית זו, היא חייבת להיות שווה הון.
מומחה מאמסטרדם בדק את העלים מעור עיזים וקבע שזהו הגדה בוינאית נדירה, שנכתבה ואוירה על ידי אהרון וולף בן בנימין זאב שיבר הרלינגן מגוויץ', מוראביה.
ארון שריבר, כפי שנודע לו, היה פעיל כל הזמן כסופר ומאייר במשך יותר מ-35 שנים (סביבה 1719-1755). בנוסף לשרת לקוחות פרטיים, הוא החזיק במשרה רשמית בספרייה המלכותית בווינה החל בשנות השלושים של המאה ה-18. בעל מיומנות בשפות רבות, הקליגרף המוכשר הזה היה לא רק סופר ומאייר של הגדות אלא גם של מגילות אסתר, ספרי ברית מילה וספרי תפילה מיניאטוריים.
במהלך תקופה זו, וינה שימשה כמרכז עבור אמנים יהודים בזכות הקהילה היהודית הקטנה אך העשירה מאוד שלה. הסיבה שהקהילה הייתה קטנה הייתה כי היהודים היחידים שהורשו לחיות שם באופן חוקי היו משפחות של יהודים מן החצר. אף על פי שהיהודים גורשו מווינה שנים רבות קודם לכן, ב-1670, הבנקאי היהודי וספק הצבא עבור האימפריה הרומית הקדושה, שמואל אופנהיימר (1630-1703), הורשה להתיישב שם באופן קבוע מספר שנים מאוחר יותר.
אופנהיימר, שֶׁהָיָה צֶאֱצָא של המהר"ל והחוות יאיר, נֶהֱנָה מִטִּיפוּל מְיֻחָד מֵקיסר לוֹפולד הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר אופנהיימר ליווה לו כספים רבים ג לַמִּלחָמָה הַטּוּרְקִית הַגְּדוֹלָה. הוא גם הוּעָסֵק עַל-יְדֵי הָקיסר בְּמִשָּׁימות פּוֹלִיטִיים רַבִּים. שמואל אופנהיימר אפשר לנסיך אוּג'ן לספק עזרה רפואית לחיילים במהלך המלחמה ההיא.
ההַגָּדה שנמצאה במוסך במנצ'סטר נושאת את השֵם מנדל. אחד המומחים אמר: "הייתי אומר שזה מן השמים שההגדה נמצאה."
אופנהיימר כתב את השם מנדל ליד התאריך 1726. זהו השנה שבה נולד מנדל, נינו של שמואל אופנהיימר, ומאמינים כי ההגדה הוזמנה עבור הברית שלו. מנדל היה הבן הבָּכוֹר של עמנואל אופנהיימר ונקרא על שם סבו, מנחם מנדל אופנהיימר, בֶּן הַשְּׁתדָּלָן המפורסם שְנַפְטר חֲמֵשָ שָׁנִים קודם ב-1721. מאוחר יותר נודע שֶׁההגדה הוזמנה במהלך שהות האמן בפרסבורג.
מעניין לציין שהגדה זו הועברה מדור לדור בין בני משפחת רוטשילד מאז שמאיר אנשל רוטשילד מפרנקפורט למד את עסקי הבנקאות מיעקב וולף אופנהיימר, נכדו של שמואל אופנהיימר. לפי בית המכירות, הכרך היה בידי הרוטשילדים במשך למעלה ממאה שנה והוברח מבלגיה לאנגליה במהלך מלחמת העולם השנייה.
ייתכן שהיא שייכת למישהו במשפחת אופנהיימר שהתחתן עם רוטשילד, שכן שתי המשפחות היו מחוברות דרך נישואין. למעשה, המוכרים של אדם פרטרידג' קבעו שהיא הייתה יקרה מאוד כאשר הם גילו שהגדה אחרת שנעשתה על ידי אותו אמן, אחת מקבוצת נוצרים קטנה, נמכרה ב'סותביס' בניו יורק בדצמבר 2012 בסכום נאה מאוד. הגרסה הגדולה יותר, שכללה 33 עלים ונכללה במפה שמראה את הקשיים של היציאה, הגיעה כמעט למיליון דולר, כולל הפרמיה של הקונה.
מעניין שדווקא חודש לפני שהגדה במנצ'סטר הוצג למכירה, בית מכירות בבריכת בוסטון, סקינר אוקשנירס, מכר עוד הגדה מאת אהרון וולף במחיר של 375,000 דולר. מדובר בהגדה משנת 1735, אשר הכיתוב בו קובע: "סדר פסח זה שייך למלומד איציק, בן אברהם רופא מליסה [ליטאו, בצ'כיה ליטובל], שהוא חי בעיר הולטשין."
הכותרת הצילומית של ההגדה בן 42 העמודים שהוזמן למנדל אופנהיימר מציגה את משה ואהרון, והוא עדיין קשור בוולמוס האדום המקורי מעל לוח קרטון. כל אחד מ-20 הדפים שלו, המודדים 242 ממ' על 162 ממ', מכיל 45 איורים צבעוניים המודדים 27 ממ' על 45 ממ', ו-11 איורים צבעוניים המודדים 77 ממ' על 120 ממ'. ישנם כתמים קלים של אוכל ויין בכל מקום.
הרב טוביה פרשל, ז"ל, אבי המנוח, תיאר פעם גרסה של ההגדה משנת 1751 הנקראת הגדת וינה, שהודפסה מחדש מאת בית יתומים דיסקין בשנת 1978. הוא ציין כי הסופר נולד בפוזנן וכי ההגדה מכילה הוראות ביהודית-גרמנית לקיום הסדר, כמו גם תרגומים של "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" כפי שמופיעים בהגדות אשכנזיות ישנות. כל התמונות הגדולות, כך טען, חוץ מהראשונה, נצטיירו לפי תמונות מההגדה המפורסמת מאמסטרדם, שהיו מועתקות על ידי אחרים. התמונות מייצגות את הסצנות הבאות לפי סדר הופעתן: סדר חכמים בבני ברק, ארבעת הבנים, שלושת המלאכים המבקרים את אברהם, בת פרעה מוצאת את משה בנילוס, המצריים טובעים בים ולבסוף, המקדש בירושלים. סדרת המיניאטורות מתארת את עשרת המכות ומאייר את השירים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא."
העמוד של הכותרת, המקושט בדמויות של משה ואהרון, נמצא גם בהגדה מאמסטרדם.
פרופסור יעקב וייז ממרכז הלימודים היהודיים של אוניברסיטת מנצ'סטר, מומחה להגדות וכתבי יד , היה במרכז תהליך קביעת היקף החשיבות של ההגדה. הוא תיאר את גילוי ההגדה של אהרון וולף הרלינגן כ"נס", בהתחשב בעובדה שבמהלך 300 השנים האחרונות של היסטוריה יהודית סוערת ורווית דם, רבים מבני התרבות היהודית אבדו או הושמדו בכוונה באירופה.
"זה מאוד, מאוד מזל שהתברר שהיא שרדה מהתקופה ההיא. זה נס שלא השליכו אותה, שהיא נמצאה ומישהו הבין מה היא. הייתי קורא לזה השגחה עליונה," הוא הצהיר.
"היה מאוד נחמד אם היא הייתה נמסרת למוזיאון יהודי, ספריה או אוניברסיטה שבה הציבור או חוקרים יכולים לבוא לראותה," הוא הוסיף. למעשה, ההגדה נרכשה מאוחר יותר על ידי אספן ווינאי ב-22 בנובמבר 2013, וחזרה לעיר המולדת שלה.
זה נקנה בסכום של 340,000 דולר – לא עסקה רעה לפריט ממכירת חצר.
AMI MAGAZINE // APRIL 9, 2014 // 9 NISSAN 5774
ט ניסן 5774
חיי עמי