מזכיר המדינה קיסינג'ר הגיע ביום החמישי של השבוע שעבר לירושלים, אחרי שנפגש עם שר-החוץ הסובייטי אנדריי גרומיקו בג'נבה, עם בומדיין באלג'יריה ועם סאדאת במצרים.
עצם העובדה שקיסינג'ר ראה צורך להיפגש ערב בואו לירושלים ולדמשק – לא רק עם גרומיקו, בניסיון שכנראה לא היה מוצלח ביותר, למנוע את ברית-המועצות מלהפריע להשגת הפרדת-כוחות בין ישראל וסוריה – אלא גם עם שליטי אלג'יריה ומצרים כדי "לשדל אותם להפעיל השפעתם על אסאד להסכים להסדר", היה בו משום אות מבשר רעות לישראל. מובן, שסאדאת ובומדיין היו מסכימים לשמש שושביניים לקיסינג'ר רק אם תכניתו של הלה היתה ממלאת בכולה או ברובה אחרי תביעותיהם של הסורים.
ואמנם, נתברר בשבוע העבר, כי אמת היתה בפי השמועות שהתהלכו לפני טיסתו האחרונה של קיסינג'ר למזרח התיכון, כי הוא מצפה שישראל "תלך לקראת הסורים" ותסכים לסגת לא רק מן המובלעת שכבשה במלחמת אוקטובר אלא גם משטח שנכבש על ידה במלחמת ששת הימים, וביחוד מן העיירה קונייטרה.
קיסינג'ר טוען כי בטחונה של ישראל תלוי בהצלחת מאמציו לרכוש את ידידות העולם הערבי. הוא סבור כי הגברת השפעת ארה"ב במצרים והמעטת השפעת ברית-המועצות בסוריה – ולשם כך מוכנה ארה"ב להגיש סיוע כלכלי גם למדינה זו – לא רק שהן באינטרס העליון של ארצות-הברית, אלא הן גם לטובת ישראל, כי רק באמצעותן אפשר יהיה למנוע תבערה חדשה במזרח התיכון; ואסור לה לישראל לשבש את תוכניותיה ומגמותיה הפוליטיות של ארצות-הברית במזרח התיכון בגלל סירוב לוותר על רצועת קרקע ברמת הגולן.
אם לא יושג הסדר הפרדת-כוחות בין סוריה וישראל, כך טוען קיסינג'ר, תחול הסלמה במלחמה בצפון וקיימת סכנה של מעורבות ברית-המועצות. המוסיפה להזרים ללא הרף נשק מתוחכם לסוריה. גם ההסדר שהושג עם מצרים עלול להתמוטט וגם מדינה זו תיגרר למלחמה חדשה עם ישראל.
עוד לפני בואו של קיסינג'ר דנה ממשלת ישראל, שידעה כמובן על תוכניותיו, באפשרות של נסיגה מן קונייטרה, ומנחם בגין, מנהיג באופוזיציה, שהיה בשבוע שעבר בשליחות מטעם המילווה בארצות-הברית, הוזעק על-ידי מפלגתו לירושלים, כדי לעמוד בראש המאבק נגד פינוי אפשרי של שטח כלשהו של הרמה.
מצדדים שונים הועלתה התביעה כלפי הממשלה לכבד את הצהרותיה מן השנים האחרונות, כי הרמה היא חלק בלתי-נפרד של המדינה וכי ישראל לא תוותר על אף שעל ממנה, מתישבים מן רמת הגולן הכריזו כי הם יעזבו את מקומם את הסורים יורשו לשבת בקרבתם.
המצדדים בוויתור על קונייטרה טוענים כי למען הפסקת שפך הדם בחזית הצפון ולמען קדם את שיחות השלום עם מדינות ערב, כדאי לסגת מן העיירה שברמה, אשר היא כשלעצמה בלי הגבעות הסמוכות לה, איננה בעלת חשיבות איסטראטגית מיוחדת.
לעומתם טוענים המתנגדים לוויתור, כי אין הערבים רוצים כלל בשלום. התוקפנות הסורית וההצהרות החוזרות ונשנות של מנהיגים ערביים שונים, שמטרתם הסופית היא הכחדתה של ישראל, מעידות לאן פניהם מועדות. אפילו גולדה מאיר, שהיתה אופטימית לאחר הסדר הפרדת-הכוחות עם מצרים, הצהירה ערב יום העצמאות, כי מסופקת היא אם תזכה בימיה לשלום בין ישראל ושכנותיה. ואם כן, אי-אפשר לראות במאמצים של קיסינג'ר, התובעים ויתורים מרחיקי-לכת מישראל, משום התקדמות לקראת שלום, אלא הם מהווים, למעשה, מדיניות-פיוס כלפי הערבים על חשבונה של ישראל, מדיניות-פיוס שבסופו של דבר לא רק שלא תביא לידי שלום אלא אפילו לא לידי ארגעה זמנית. כניעה לאיומים ולתוקפנות – רק מזמינה איומים, תוקפנות ושפך דם חדשים. ויתורים גוררים אחריהם דרישות נוספות ומוגברות. רק עמדה איתנה הדוחה כל סחטנות ואיומים מצד מדינות ערב, רק עמדה תקיפה – שתוכיח לערבים שהתגרויות אינן משתלמות, יש בכוחה לשמור על שלמותה של המדינה ועל השלום במזרח התיכון.
דעה זו של המנגדים לוויתורים נוספים לסוריה, מעבר לנכונותה המוצהרת של ישראל להחזיר את המובלעת שנכבשה באוקטובר, תואמת את עמדתם של מדינאים ומשקיפים מדיניים מפוכחים בארצות-הברית. סנאטור הנרי ג'קסון, חסיד אומות העולם, ופרופיסור האנס מורגנטאו, הזהירו וחזרו והזהירו שברית-המועצות והערבים מוליכים שולל את קיסינג'ר, ועל-ידי תביעותיו החדצדדיות ומרחיקות-הלכת מישראל הוא מכין "מינכן חדשה" במזרח התיכון. מורגנטאו חזר על אזהרתו זו רק לפני ימים אחדים בנאום שנשא לפני ועידת כנסת הרבנים באמריקה.
הצהרות אלה של אנשים הפעילים בחיים המדיניים של ארצות-הברית יש בהן ללמד את ממשלת ישראל, שאין לה לחשוש מפני התנגדות ל"שידוליו" של מזכיר המדינה. אמנם ד"ר קיסינג'ר מייצג היום את המימשל, אך יש עוד בארץ גדולה זו חוגים רחבים הדורשים באמת את טובתה של ישראל והם לא יהססו לפעול למענה אם יידרשו לכך על-ידי העם היושב בציון.
ממשלה של אחדות לאומית
לאור המצב בחזית הצפון ולנוכח האתגרים ופוליטיים בפניהם עומדת המדינה, הולכות וגוברות התביעות בישראל להקמתה של ממשלה של אחדות לאומית, שתשים קץ לפירוד ולפילוג שבעם. בחזית הסורית נלחמים זה ליד זה בני כל חלקי העם – למה אי-אפשר למנהיגיהם לשבת יחד ליד שולחן הממשלה?
אין ספק שמעמד המדינה בזירה הבינלאומית היה איתן יותר, אילו היתה לה הנהגה מאוחדת. אין ספק שעירנותה הבטחונית של המדינה היתה גדולה יותר, אילו לא היו מבזבזים כוחות ומרץ רב על סכסוכים ומיקוחים בין מפלגתיים. אין ספק כי חוצפתם של אויבינו היתה קטנה יותר, אילו לא הבחינו, ובצדק, בחולשתנו שהיא פרי פירודנו.
ולא עוד: מי יודע כמה ידידים מבין הגויים, שהיו רוצים לבוא לעזרתנו בשעת צרה זו, מתרחקים מאיתנו למראה המחזה המביש – עם שכל העולם כולו מאוחד נגדו, עם שכל מעצמות העולם מתחרות אחת בשניה לספק לאויביו נשק איום ביותר, עם הנלחם על עצם קיומו – מפולג ומפורד הוא. אין לו ממשלה יציבה, אין לו הנהגה מאוחדת!
אך למרות כל אלה אין עדיין סימנים ש"המערך", המתלבט בהרכבת ממשלה יציבה, עומד על צורך השעה ומוכן לפתוח במעשים למען הקמת ממשלה של אחדות לאומית.
מגמתו של יצחק רבין, המועמד החדש של המערך לראשות הממשלה, היא להקים ממשלה חדשה לפי המתכונת של ממשלת הקואליציה של גולדה מאיר, המשמשת כעת כממשלת-מעבר. לעת עתה, עדיין לא ברור אם הדבר יעלה בידו.
המפד"ל, שהצטרפותה לממשלת גולדה מאיר כמעט שגרמה לקרע בתוכה, החליטה השבוע לא להצטרף לממשלת רבין. תביעתה הראשית: הקמת ממשלה של אחדות לאומית.
לנוכח העמדה של המפד"ל הועלתה בחוגים השמאליים יותר שבמערך הצעה להיפטר מן המפד"ל ולהקים ממשלה שתהיה מבוססת על 61 צירים – רוב של קול אחד – בכנסת: 51 של המערך, 3 ערבים, 4 ליבראלים עצמאיים ו-3 צירים של המפלגה של ש. אלוני.
אוי ואבוי לנו אם נצטרך, בשעה זו של סכנה למדינה, להיות עדים למחזה המדאיב של הרכבת ממשלה הנשענת על 61 ציר בכנסת, ממשלה המייצגת רק רוב זעיר של המדינה. אנו תקוה, שהמערך יחשוב כעת את דרכו, ויטה אוזן לתביעות ההולכות וגוברות, והבאות גם מן המחנה שלו, לתת לעם המאוחד במאבק, את ההנהגה שהוא ראוי לה – ממשלה של אחדות לאומית!
הדואר
י"ח אייר, תשל"ד