ש"ס לובלין הראשון הוחל בהדפסתו בשנת שי"ט. מדברי בעל "שפתי ישנים" נראה, כי נדפס בהוצאה זו התלמוד כולו. ר' רפאל נתן נטע רבינוביץ ראה מדפוס זה מסכתות עירובין, פסחים, ביצה, סוכה, תענית, יבמות, קידושין בבא בתרא, שבועות, עבודה זרה ונדה. והוא תיאר אותן בחיבורו "מאמר על הדפסת התלמוד" (מהדורת א.מ. הברמן, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' ס-סז).
א.מ. הוברמן הוסיף (שם עמ' סא) פרטים על הדפסת מסכת גיטין על פי א. פריימן ב"צייטשריפט פיר הבראישה גיבליוגרפי", שנה יא. 1907, עמ' 155-152.
מסכת סוכה נדפסה בשעת שכ"ח ועל שערה רשום – גם מציין רבינוביץ – "הוגה אות באות מכתיבת ידו של הגאון מוהר"ר שלום ז"ל" – הוא ר' שלום שכנו אב"ד לובלין.
רבינוביץ כותב כי הרש"ל לא הזכיר כלל ב"חכמת שלמה" את ש"ס לובלין מלבד מסכת עירובין עליה השיג בלשון קשה: "ואל תשגיח בספרים הנדפסים מחדש על ידי סופר מוטעה שכן היה דרכו, כל פשט שלא הבין מחק וכתב כרצונו כאשר הראיתי לך בכמה מקומות שעברו, שלמה לוריא[1].
הרש"ל היה מתנגדו של ר' שלום שכנו, ורבינוביץ משער כי גם מסכת עירובין עליה השיג הרש"ל בחריפות ואשר "נדפסה בזמן ומקום אחר ועל ידי איש אחר עם מסכת סוכה", הוגהה אף היא מכתיבת ידו של ר' שלום שכנו, אם כי הדבר לא צויין בשער.
נחמיה בריל כבר העיר ("יאהרביכר פיר יודישה גשיכטה אונד ליטרטור", פרק 4, 1879, עמ' 75) כי רבינוביץ לא דק, הרש"ל מזכיר בספרו גם את מסכת בבא מציעא ומסכת סנהדרין מדפוס לובלין ועל מסכת סנהדרין הוא משיג באותה לשון קשה בה השתמשמ בהשגותיו על מסכת עירובין: "כאן הגיה המשובש בלובלין בדפוס חדש" (סנהדרין לח, ב; ועיין בבא מציעא קיד, ב: "בכאן הגיה המדפיס בלובלין … וטעות הוא"[2]).
בדבריו של הרש"ל יש משום עדות בן-דור כי מש"ס לובלין נדפסו גם מסכות בבא מציעא וסנהדרין (רבינוביץ לא ראה מסכות אלה), אך אין ללמוד מהם על מסכת סנהדרין, ופחות מכך על מסכת בבא מציעא, כי אף היא נדפסה על פי הגהותיו של ר' שלום שכנו.
בשנים שס"ב-שס"ה נדפס תלמוד שלם בקראקא על ידי המדפיס ר' יצחק מפרוסטיץ. על השער של מסכת ברכות, נדפסה בשעת שס"ב, נמצא כתוב: "הוגהו מכתיבת יד הגאון מאור הגולה רבנו שכנו ז"ל והאשירי הוגה מתוך ספר האשירי של מהר"ר משה איסרלש ז"ל ממש מכתיבת ידו" (רבינוביץ, "מאמר על הדפסת התלמוד", בהוצאה הנ"ל עמ' פב)[3].
אעיר על מסכת נוספת שנדפסה על פי הגהותיו של ר' שלום שכנו, ר' מיכל ר' יוזפס, מי שהיה דיין בקרקע – נפטר בשעת תכ"א – כותב בביאורו לסדר הגט ("ברכת המים", וינה תרכ"ב, דף מו, ג) על כתיבת השם שכנא:
… ראיתי כתוב כ"י הגאון מהר"ר ישראל בהגאון מהרר"ש ז"ל שחתם עצמו בס"ג שלו וכתב בן הגאון מהר"ר שלום המכונה שכנו ונקוד תיבת שלו"ם ותיבת שכנ"ו ורומז בזה שיש לכתוב שכנ"ו בוי"ו שהוא בגי' שלום… וגם שמעתי דכשלמד הגאון הנזכר בהגדה דפרק חלק שנחלקו שם בשמו של משיח וכל א' מביא סמך מן המקרא אמר הגאון אילו הייתי שם הייתי אומר שכנו שמו שנאמר לשכנו תדשרו וגו'[4] וכן ראיתי נדפס בסוף גמר' נדה שהוגה מן הגמ' של הגאון מהר"ר שכנו ז"ל…
אינני יודע לאיזה דפוס ממסכת נדה המכוון כאן, נראה שלא לדפוס לובלין משנת של"ב. מסכת זו תוארה על ידי רבינוביץ והוא לא הזכיר כי היא הוגהה על פי גמרת ר' שלום שכנו, כן אין הכוונה למסכנת נדה שנדפסה בקראקא בשנת שס"ה. מסכת נדה מדפוס זה היתה לנגד עיני ולא צויין בה דבר ההגהה הנ"ל. הכוונה בודאי לאחד הדפוסים האחרים מן התקופה ההיא.
על ההגהות הגאונים שנדפסו בראש מסכת בבא קמא. דפוס פרנקפורט דמיין ת"פ, רשום: חלופי גירסאות והגאון מהר"של ומהר"שא מה"רם וממה שנמצא בחידושי אא"ז מהר"ן שפירא ומהגליון א"א הה"ג מוהר"רש זצ"ל[5].
בתוך דבריו של רבי נתן שפירא, באותו עמוד, מובאות עשר הגהות בגמרא, רש"י ותוספות משל ר' שלום שכנו.
הגהותיהם של הגאונים הנ"ל מובאות במקובץ גם בכמה דפוסים מאוחרים יותר. לאחר מכן, עד ימינו אנו, צויינו רוב-רובן, ובתוכן שבע מן עשר הגהותיו של ר' שלום שכנו המובאות על ידי רבי נתן שפירא, בצדי עמודי הגמרא אליהן הן מתיחסות, וכך הוא גם בגמרות שלנו, עיין דף ו, ב; לו, א; מט, ב; נו, ב; סד, ב; סז, א.
שתים מהגהותיו של ר' שלום שכנו במס' בבא קמא – והן מובאות גם על ידי רבי נתן שפירא – נזכרות על ידי ר' אהרן שמואל קיידנובר בספרו "תפארת שמואל" (פפד"מ תנ"ו): בדף ו, ב (שם יג, ג) ובדף יח, ב (שם יד, ד)[6].
מאת: ט. פרשל מתוך "ארשת" ספר שנה לחקר הספר העברי, ו (תשמא) 191-193
[1] רש"ל עירובין סא, א, ד"ה כולי האי. ועיין עוד בדבריו של רבינוביץ על השגות רש"ל על מסכת עירובין דפוס לובלין (בספרו הנ"ל, עמ' סב, הערה 5).
[2] ועי' גם רש"ל סנהדרין ס, ב, ד"ה אבל המגפף וכו': "…ואל תשגיח בהמדפיס המשובש בלובלין…".
[3] הגהה במס' ברכות לר' שלום שכנו נזכרת ב"תפארת שמואל" לר' אהרן שמואל קיידנובר ונדפסה גם בגמרות שלנו. עיין "תפארת שמואל" על הרא"ש פב סימן ה: והרב הגאון מוהר"ר שכנא מלובלין הגיה בגמרא שלו: ופגע בו רבו שאינו מובהק או מי שגדול וכו' – והכוונה לגמרא יד, א.
[4] הכוונה לסנהדרין צד, ב. על סיפור זה עיין גם א. ל. שפעער. "המגיד", שנה ב מס. 16. י"ד אייר תרי"ח; ש. ב. ניסנבוים, "לקורות היהודים בלובלין", עמ' 19 (ועיין שם עמ' 161 בהערות א. א. הרכבי). ועיין ב"ספר שמות" לר' שמחה ב"ר גרשון הכהן (ויניציאה תיז, דף סו, א): "ולכן הגאון מהר"ר שכנא ז"ל שהיה בזמן קרוב לפנינו נתן סימן על עצמו [שיש לכתוב שמו בכ"ף ולא בבי"ת] לשכנו תדרשו וגו' (דמשק אליעזר). וכך הוא ב"בית שמואל" (פיורדא, תנ"ד, דף צח, ד) וב"חקי דרך". (דיהרנפורט, תק"ז, דף טו, ד). ועיין בשו"ת הרמ"א סימן כב. שימושו של ר' ישראל בן מהר"ש בפסוק "לשכנו תדרשו" כלפי אביו.
[5] מהר"ן שפירא – הכוונה לרבי נתן שפירא – הכוונה לרבי נתן שפירא מהורדנא, בעל "מבוא שערים" על ספר "שערי דורא" וזקנו של בעל "מגלה עמוקות" (עיין רח"ן דמביצר. "כלילת יופי", ח"ב, דף קמה. א) מוהר"רש הוא ר' שמואל מקרעמניץ המכונה ר' שמואל ר' חיים ישעי'ה. והידוע יותר בשם ר' יוסף שמואל, שהיה דיין בקראקא ולאחר מכן אב"ד פרנקפורט, בנו יהודה אריה לייב. הוא שהדפיס מסכתות רבות באמסטרדם והש"ס כולו מפרנקפורט והוא הדפיס הגמרא על פי הגהותיו של אביו וכן הדפיס הוספותיו של אביו על "מסורת הש"ס" ו"עין משפט" (עיין "מאמר על הדפסת התלמוד" הנ"ל, עמ' קא-קז; "כלילת יופי", הנ"ל, ח"ב, דפים קמד, ד-קנב, ב. ושערי הגמרות שלנו).
[6] עיין בגליון דף ו, ב: דאית ליה למזיק עידית וזיבורית ועדית דניזק לא שויא כעדית דמזיק וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק כצ"ל מהרנ"ש בשם ה"ר שכנא. וב"תפארת שמואל": 'כיון דאית ליה למזיק עידית וזיבורית ועידית וזיבורית דמזיק לא שויה כעידית דניזק' [כנראה טעות וצ"ל במקום: 'ועידית וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק' – ועידית דניזק לא שויא כעידית דמזיק, וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק" – והמלים המודגשות נשמטו בטעות, או בדוחק יש לקיים הגירסא ולפרש: 'ועידית וזיבורית דמזיק לא שויה כעידית דניזק" – באופן כזה: לא העידית ולא הזיבורית של המזיק, שווה לעידית של הניזק, אלא העידית של המזיק שוה יתר מן העידית של הניזק והזיבורית של המזיק שוה פחות מן העידית של הניזק] כן הגיה הגאון מהור"ר שכנא ז"ל. ודברי ההמשך ב"תפארת שמואל": ויפה הגיה דוודאי מוכרח להשמיענו וכו' וכו' (כל הפיסקא שם) – הם הם הדברים המובאים בשמו של רבי נתן שפירא בתוך ההגהות אשר בהתחלת מס' בבא קמא, דפוס פרנקפורט ת"פ, ואפשר שר' אהרן שמואל קיידנובר העתיק לעצמו דבריו של רבי נתן שפירא ובנו ר' צבי הירש שהדפיס אחרי מותו את "תפארת שמואל" חשב שאלה הם דברי אביו. וצ"ע. והשווה גם דברי רבי נתן שפירא לרש"י דף יח, ב ד"ה "אלא" לדברי בעל "תפארת שמואל" לאותו מקום.
פירושים משל ר' שלום שכנו מובאים בכמה ספרים, ובתוכם גם ב"תפארת שמואל", אך אנו דנו כאן רק בהגהות-תיקונים.