במאמרו "הגדות כתובות ומצויירות במאה הי"ח" ("הדואר" י"א ניסן תשכ"ג) דן ר' יצחק ריבקינד המנוח בתופעה של ריבוי ההגדות הכתובות והמצויירות במאה הי"ח. שרדו מן המאה הזו מספר גדול מאוד של הגדות מצויירות בכתב, וריבקינד משער כי היו פעילים אז מעשרה ועד עשרים סופרים-ציירים, והוא מספר על אחדים מהם.
אחד הסופרים-הציירים האלה היה ר' חיים ב"ר אשר אנשיל מקיצע (קיטסה – בגרמנית) הסמוכה לפרסבורג; אחד מ"שבע הקהילות" היהודיות העתיקות שהיו קיימות בבורגנלנד.
זכריה שווארץ בספרו הגרמני "כתבי-יד העברים באוסטריה" (ליפסיאה 1931, מספרים 192-190) רשם שלוש הגדות מעשה ידי סופר זה.
במאמרו ב"הדואר" מזכיר ריבקינד הגדה שנכתבה על-ידי סופר זה בשנת תקל"ב, והיא נמצאת בספרית הסמינר התיאולוגי היהודי על שם ש. ז. שכטר בניו-יורק.
בעקבות מאמרו של ריבקינד פירסם מאיר איילי מקיבוץ יפעת בישראל מאמר בשם "על הגדת קיצע, מקורה ודרכה למדינת ישראל, ("הדואר", ז' ניסן תשכ"ד), בו הוא מספר על הגדה כתובה ומצויירת בידי אותו הסופר, בשנת תק"ל, שנתגלגלה לידו.
לפני כמה שנים גילה ד"ר משה כרמלי-וינברגר בבית פרטי בסטאמפורד בקונקטיקוט הגדה כתובה ומצויירת בידי ר' חיים ב"ר אשר אנשיל בשנת תק"ג, והוא תיאר אותה ב"הדואר" ("הגדה מעוטרת מבורגנלנד", ט' ניסן תשכ"ט).
פרופ' אלכסנדר שייבר מבודפסט, שידיו רב לו בכמה מקצועות של חכמת ישראל, כתב ארבעה מאמרים על הסופר מקיצע. את מאמרו הראשון פירסם עוד בשנת תשט"ו ב"ידע עם" (כרך ג', חוברת א'). האחרון הופיע לפני שלוש שנים ב"צייטשריפט פיר די גשיכטה דר יודן" (VIII, 1971) היוצא בתל-אביב. עלה בידו של שייבר לגלות פרטים אחדים על הסופר וכמה מיצירותיו שלא היו ידועות עד כה. ר' חיים ב"ר אשר אנשיל היה מורה בקיצע, אך כנראה שההוראה לבד לא הספיקה לפרנסתו, ועל כן, וגם בתוך נטייה לאמנות, היה כותב ומעטר סדרי-תפילה שונים. בדרך כלל צייר ציורים רק בשער, ובפנים היה מקשט דיבורי-מתחיל בפרחים צבעוניים. אך יש גם שמצויים ציורים בפנים הספר. לפי מאמרו האחרון של שייבר ידועות 22 יצירות של הסופר – סידרי תפילה שונים ו-13 הגדות – והן נכתבו בין שנות תק"א ותקמ"ב.
לפני יותר משנה נתגלה לי כי כאן בניו-יורק נמצאת הגדה כתובה ומצויירת נוספת מעשה ידי ר' חיים ב"ר אשר אנשיל, הסופר מקיצע.
וזהו השער של ההגדה:
זה השער
לד' צדיקים
יבואו בו:
סדר
הגדה של פסח
עם ציורים נאים, וברכותיה לפניהם
ולאחרים. וערבים לקוראיהם:
ובפרט לקטנים המסובין על שלחן
אביהם. ובזה יזכו לעלות לירושלים
בחגיהם אמן
נכתב פה
ק"ק קיצא סמוך לעיר
פרעשבורג
שנת תקמ"ב לפק.
וגם זה נכתב על-ידי הסופר בשער: "זה הגדה שייך להאשה חשובה מרת (מחוק) תי' אשת כה"ר חיים (מחוק) יצ"ו מק"ק קיצע".
בדומה לכמה יצירות אחרות שלה סופר, כך גם בהגדה זו לא נמצא רשום שמו של הסופר, אך כל מהותה מעידה כי היא יציר כפיו של ר' חיים ב"ר אשר אנשיל.
השער מקושט בציורים צבעוניים: שני נשרים, הדמויות של משה ואהרן ושני פרצופי אדם – ציורים כאלה מופיעים גם בשערי יצירות אחרות של הסופר.
הוראות הסדר הן ביהודית-אשכנזית. כן מצויים בהגדה הנוסחים היהודים-אשכנזים של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא". הם כתובים באותיות צו"ר (צאינה וראינה). כנהוג בהגדות דפוס של אותה התקופה.
הדף הראשון שאחרי השער חסר, והוכנס במקומו דף אחר, שנכתב בידי סופר מאוחר.
מלבד הציורים בשער, מצויים בהגדה עוד כמה ציורים בצבע. המלה "לפיכך" ניתנת במסגרת ובה פרחים. המלה "שפוך" אף היא מוקפת במסגרת ונראים בתוכה צמחים ושני אריות מחזיקים בכתר. מסגרת ובה עטרה וצמחים מעטרת גם את המלה "אדיר" בראש השיר ,אדיר הוא יבנה ביתו וכו' ". עלים ושושנים מצויירים בצבע מקשטים גם את הלל. המלה "נשמת" מעוטרת פרחים בשחור-לבן.
ההגדה נכתבה על נייר, וגודלה הוא 32 על 22 סנטימטר. בדף חלק שלפני השער מצויות כתובות של הבעלים השונים של ההגדה. למדים אנו מהן כי לפני מאה שנה בערך נתינה ההגדה מתנה להרב ר' אייזיק טויבס מברלאד ברומניה. היא נמצא עכשיו ברשותה של משפחת הרב יואל אשכנזי, לשעבר רבה של יאס ברומניה, המשמש היום בקודש בעדת "אוהב ציון" בברוקלין.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" י"ג בניסן, תשל"ו.