.כל שנה לפני פסח מופיעות הגדות חדשות. בשנים האחרונות"בית היתומים דיסקין"-מוסד צדקה הוותיק ביותר בעיר הקדושה–שמטפלת במאות צעירים–הכין מהדורת פקסימילה של הגדה עתיקה ומענינת למען ידידיו ותומכיו, שי לחג הפסח, לאות תודה והוקרה על תמיכתם הנדיבה.
הרב מוניש ויינטרויב, מנהל המוסד, אשר במשך שנים הוציא הגדות עתיקות שונות, השקיע מאמץ רב בהכנת הגדת ליוורנו תקפ"ה , הגדה ספרדית עם תרגום ספרדי- יהודי שהופיע בליוורנו (לגהורן), איטליה ב1825.
היום חיים רק 500 יהודים בלוורנו. לפני מאתים שנה עיר זו התפארה קהילה יהודית גדולה ומשגשגת. הקהילה היתה גם מרכז לתורה ונקרא "ירושלים הקטנה".
תחילת של הקהילה חוזר לסוף המאה השש עשרה כאשר פרדינד הראשון, הדוקס הגדול של טוסקנה, רצה לפתח את הנמל קרא לאנשים ממדינות שונות להתישב בליוורנו. הוא קרא במיוחד ליהודים אנוסים מספרד ומפורטוגל, כפי שניכר מהבטחתו למתיישבים הפוטנציאליים שהם ומשפחותיהם יהיו מוגנים מפני תעתועים במנהגיהם הדתיים בעבר.נמשכים על ידי ההבטחה לחופש דת מלא, אוטונומיה קהילתית ומגוון זכויות מסחריות ומיסוייות, אנוסים רבים מחצי האי האיברי ויהודים מגלות הספרדי ועוד יהודים התישבו בליוורנו. המנהג הספרדי נצפה באופן רשמי ולזמן ארוך ספרדית ופורטוגזית היו הלשונות העיקריות של הקהילה. בחצי השני של המאה השבע עשרה והמאה השמונה עשרה היו טור הזהב של יהודי ליוורנו. יהודי ליוורנו עסקו במסחר ובייצור. הקהילה היתה עשירה ופילונטרופית. רבנים מפורסמים שחיו שם כללו הרב חזקיה די סילווה מחבר ספר פרי חדש, הרב יעקב סספורטס והרב חיים יוסף דוד אזולאי בתקופה הזאת מספר היהודים גדל מ 1200 לבערך 4,500.
הקהילה התדרדרה במאה הקודמת במיוחד כי ליוורנו איבדה הרבה מחשיבותה הכלכלית עקב איחוד איטליה.
ב-1938, כאשר הונהגה באיטליה חקיקה אנטי-יהודית, היו בעיר כ-2,500 יהודים. הקהילה סבלה מאוד תחת הכיבוש הגרמני. אחרי המלחמה בערך 1000 יהודים חיו בליוורנו. מאז מספרם ירד עוד יותר.
בית הדפוס העברי הראשון הוקם בעיר באמצע מאה השבע עשרה. היה פעיל בערך עשרים שנה. הדפוס העברי התחדש בליוורנו. כ-80 שנה לאחר מכן. במחצית השנייה של המאה ה-18 ובמאה התשע עשרה ,מספר בתי דפוס פעלו בהפקת ספרים, כולל מהדורות רבות של ההגדה לקהילות יהודיות במדינות שונות.
הגדת ליוורנו תקפ"ה (1825) עם תרגום יהודי-ספרדי נדפס בבית הדפוס של נחמן סעדון. כמה מבני משפחת סעדון עסקו בדפוס עברי בליןורנו. הראשון שבהם היה אליעזר סעדון, שפתח בית דפוס עם אברהם א. קסטלו בשנת 1780. על פי הערה בעמוד השער, ההגדה נדפסה לבקשת אברהם בלפורטו.הוא היה ככל הנראה סוחר ויצואן של ספרים שהזמינו את ההגדות האלה וכנראה גם קרוב משפחה של שלמה בלפונטו. שלמה בלפונטו פתח בית דפוס עם שותף בשנת 1834. בית הדפוס שלהם התפתח למפעל גדול ופורח. הוא היה קיים במשך יותר ממאה שנה וסיפק לקהילות רבות ספרים. חיתוכי העץ הגדולים והרבים של ההגדה שלנו מתארים את ההכנות לפסח, ומראות מספורי התנ"ך וההגדה. מלבד ציורים בתוך האותיות אשר בראשי הפרקים, מצויות בהגדה שתי סדרות של ציורים קטנים יותר: ציורים שונים של נושאי ליל הסדר ועשר המכות.
ציורי ההגדה הזאת כבר נמצאו בהגדת ויניציאה 1609 בשלש מהדורות (עם תרגום יהודי-איטלקי, יהודי-גרמני ויהודי-ספרדי). ציורי ההגדה של הגדת ויניציאה נעתקו ונחקו על ידי מדפיסים רבים.
באופן דומה התרגום היהודי-הספרדי בהגדה זו וגם ההוראות לסדר ביהודי-ספרדי הם אותם של ההגדת ויניציאה.
מתוך תרגם מאנגלית מהגו'יש פרס 3 אפריל 1992 והקדמת ההגדה.