מידיעות משנת 1292 הננו למדים כי באותת השנה ישבו יהודים בעיר העתיקה של הנובר. במאה הי"ד סבלו היהודים הן מן הרדיפות לרגלי המגפה השחורה והן מגירוש. כעבור שנים אחדות ניתנה להם שוב רשות ישיבה בעיר. הישוב החדש התקיים רק כמאתים שנה. בשנת 1588 הוכרחו היהודים לצאת, ולמעלה ממאתים שנה לא היתה להם דריסת רגל בעיר העתיקה.
בתוך תקופה זו התפתחה עדה יהודית חדשה בעיר החדשה, בה התישבו יהודים לראשונה במאה הט"ז. שנים רבות עמד בראש עדה זו יהודי-החצר, רב ההשפעה ליפמן ברנס (1714-1634). במאה הי"ח ישבו בעיר החדשה כמה גדולי תורה.
הקהילה גדלה בהרבה במחצית השניה של המאה הי"ט ובעשרות השנים הראשונות של המאה העשרים בעקבות בואם אל העיר של יהודים מן העיירות הסמוכות וכתוצאה של הגירה ממזרח אירופה. בשנת 1852 ישבו בהנובר 668 יהודים. בשנת 1925 היה מספרם יותר מ-5500. היתה זו קהילה מסודרת היטב, בעלת מוסדות חינוך וחסד משוכללים.
יהודים החלו להגר מהנובר זמן לא רב אחרי עלית הנאצים לשלטון. באוקטובר 1938 גורשו כאלף יהודים, שהיו נתינים פולניים, אל הגבול הפולני. בין המגורשים היו גם הוריו של הרשל גרינשפאן הי"ד. בפרעות של "ליל הבדולח" נאסרו כ-300 יהודים, נהרס בית הכנסת הגדול ושודדו חנויות יהודיות.
ערב מלחמה העולם השניה ישבו עוד למעלה מ-2200 יהודים בעיר. בספטמבר 1941 הוכרחו לעזוב את דירותיהם ולגור בצפיפות רבה בבתים שיוחדו להם. בדצמבר של אותה שנה גורשו אלף יהודים לסביבות ריגה. בראשון למארס 1942 נשלחו כ-800 יהודים לגיטו וארשה. בתוכם היו יהודים מן העיירות הסמוכות שבאו אל הנובר אחרי פרוץ המלחמה. המשלוחים נמשכו עד סוף פברואר 1945.
הצבא האמריקאי נכנם להנובר באפריל 1945. רק מעט יהודים שרדו בתוכה. אחרי המלחמה הקימו יחד עם חוזרים מן המחנות את הקהילה מחדש. יותר מאוחר הצטרפו לקהילה עקורים יהודיים שהשתקעו בעיר. בשנה 1963 חינכו יהודי הנובר בית כנסת חדש.
רבי אריה ליב, בעל "פני אריה", בנו של הרב ר' יעקב יהושע (בעל "פני יהושע") והרב נתן אדלר, בעל "נתינה לגר" על תרגום אונקלוס, היו מן הרבנים ששימשו בקודש בהנובר. האחרון כיהן בהנובר כחמש-עשרה שנה עד שנת תר"ה, כאשר נקרא אחרי כבוד להיות רבן הראשי של העדות האשכנזיות במלכות בריטניה[1].
במחצית השניה של המאה הי"ח וברבע הראשון של המאה הי"ט נדפסו בהנובר כמה ספרים וחוברות בעברית. בשנת תקפ"ז הקים שלמה בן אפרים בלאך, יליד ניימאגן, הולנד, ששימש כמורה בהנובר, מחלקה עברית בבית דפוסו של טלגנר. המחלקה העברית הדפיסה ספרים במקצועות שונים בתוכם רבים שנכתבו, תורגמו או נערכו על ידי בלאך. בלאך היה מלומד פורה. פרסומיו כללו ספרי לימוד, חיבור על תולדות לשון הקודש, ומהדורות של התורה, חמש מגילות, הפטרות, סליחות ותחינות עם תרגום גרמני. הוא גם ערך מחדש והעתיק לגרמנית שני הספרים, רבי התפוצה, "קהלת שלמה" לרבי שלמה זלמן לונדון ו"ספר החיים" לרבי שמעון פרנקפורטר. אחדים מספריו של בלאך יצאו בכמה וכמה מהדורות.
בשנת תק"ץ הוציא בלאך הגדה עם תרגום גרמני ועם הערות קצרות בלשון הקודש ובגרמנית (הגרמנית בהגדה נדפסה באותיות צו"ר). בעמודים הראשונים של ההגדה – מיד אחרי ההקדמה הגרמנית של המו"ל – מובאים דיני בדיקת ובעור החמץ, הנהגות ערב פסח, הנחיות להכנות ערוב תבשילין וערוב חצרות, והוראות לסדר. מוצא אתה כאן, בין היתר, "יהי רצון" שטוב לומר אותו בשעת שריפת החמץ, תפילות למיטהרים במקוה לכבוד הרגל, וסדר אמירת קרבן פסח[2].
דברים אלה הועתקו, כנראה, מן ההגדה עם קיצור פירוש אברבנאל (מעשה ידי רבי יהודה אריה ממודינא) שהדפיס רבי שלמה זלמן לונדון עם ספרו קהלת שלמה. לונדון השתמש, קרוב לודאי ב"קיצור של"ה" של רבי יחיאל מיכל עפשטיין.
בהקדמתו משבח ר' שלמה בלאך את הגדתו. "הכל מתורגם". יש בה כל דבר שצריכים לדעת מליל בדיקת החמץ עד סיום הסדר.
בשנת תקצ"ו הוציא בלאך "מהדורה שניה, מוגדלת ומתוקנת" של הגדה זו. ההוספות העיקריות הוצגו בראש ההגדה: דיני מכירת חמץ (בלשון הקדוש ובגרמנית) עם נוסח של שטר מכירה. לאחריהם באה פניה אל הנשים. המו"ל כותב כי הואיל ובידי הנשים נמסרו התפקידים לנקות את הבית ולהכשיר את הכלים לקראת החג, על כן החליט להסביר כמה דינים בגרמנית פשוטה וקלילה. יש כאן הוראות לגבי כל שלבי הכנות המצות והדרכות בהכשרת התנור והכלים (הכל בגרמנית). נוסף על אלו פרק על "ארבע כוסות" בלשון הקודש ובגרמנית. (החלק העברי של פרק זה נדפס כבר בהוצאה הראשונה של ההגדה.)
המהדורה השלישית של הגדה זו הופיעה בשנת תר"ח והמהדורה הרביעית בשנת תרכ"א. שתי המהדורות האלה אינן שונות מן המהדורה השניה.[3]
בלאך נפטר בשנה תרי"ח והוא כבן שמונים. שמו הושמט מן מהדורה הרביעית שהופיעה אחרי מותו.
הוא הוציא גם הגדה אחרת עם תרגום גרמני.[4]
הגדת הנובר, תרכ"א, היא הגדה עתיקה ומענינת. "בית היתומים דיסקין" הכין מהדורת פקסימילה של הגדה זו למען ידידיו ותומכיו, שי לחג הפסח, לאות תודה והוקרה על תמיכתם הנדיבה.
הרב מוניש ויינטרויב, אשר במשך שנים הוציא הגדות עתיקות שונות, השקיע מאמץ רב בהכנת הוצאה זו.
[1] The account of the history of the Jews of Hanover is based on studies by Otto Dov Kulka, Baruch Z. Ophir and Norbert Prager, published in Leben and Schicksal (Hanover, 1963).
[2] לפי אברהם יערי, "ביבליוגרפיה של הגדות פסח" מס. 496, הוציא בלאך הגדה כזו, כבר בשנת תקפ"ט. לא ראיתי הגדה זו. על הגדה תק"ץ כותב יערי, שם מס. 506: "ההגדה נדפסה בלי שער מיוחד ועם סימני דפיס מיוחדים והיא חלק מס' קהלת שלמה העתקת שלמה בלאך!". ראיתי הגדה משנת תק"ץ בעלת שער והיא ספר בפני עצמו. ועיין יערי מס. 593.
[3] יערי (שם מס. 970) רושם מהדורה חמישית. היא הופיעה בשנת תרכ"ח. אין נזכרים בה לא שמו של בלאך ולא שמו של המדפיס.
[4] עיין יערי מס. 607 (תר"א) ומס. 679 (תר"ט). ועיין מס. 808 (תר"כ) ומס' 971 (תרכ"ח).