ההגדה, אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה, נדפסה באופנבך, גרמניה, בשנת תפ"ב. היא במדה רבה מעשה ידיה של משפחה אחת: סב, אב ונכד.
הפירושים ו"חידושי דינים"[1] בהלכות פסח הנדפסים בהגדה זו חוברו בידי הרב יהודה ליב שהיה "אב"ד ור"מ בק"ק הארדץ" ובנו הרב זאב וואלף שהיה "אב"ד ור"מ דק"ק לבשוב ואח"כ היה ר"מ ורישא דדיינא בק"ק פינסק.[2]
שלושה שותפים הביאו את ההגדה לדפוס. אחד מהם, הרב שלמה זלמן וואלטירן, "דיינא ומ"צ בגליל עליון מגנצא", היה בנו של הרב זאב וואלף.[3]
שותף אחר היה ר' ישראל ב"ר משה האלע, מדפיס ספרים עבריים. בשנת תע"ח בערך בא ר' ישראל לאופנבך והחל לעבוד בבית דפוסו של "האדון באנע פענטורא דע לא נא", אשר מן הזמן ההוא הדפיס גם ספרים עבריים.[4]
הגדת אופנך, תפ"ב, נדפסה על ידי ר' ישראל ב"ר משה. ההגדה מקושטת בשלושה-עשר ציורים, אשר כמעט כולם הם חיקויים של פיתוחי-הנחושת של ההגדה שנדפסה באמסטרדם בשנת תנ"ה. ציורי הגדת אמסטרסם מפורסמים היו בעולם היהודי ומדפיסים ואמנים רבים העתיקו וחיקו אותם.
הציורים נדפסו מחיתוכי עץ, לפי סדר הופעתם בהגדה הם מציגים: סדר החכמים בבני ברק, ארבעת הבנים, אברהם שובר פסילי תרח, שלושת המלאכים אצל אברהם, משה הורג את המצרי, בת פרעה מוצאת את משה, משה ואהרן לפני פרעה, מכת הצפרדעים וטביעת המצרים בים. שני הציורים הבאים, שלפי דברי ההסבר אשר מתחתיהם, צריכים להראות את יציאת מצרים ואכילת הפסח במצרים, כבר הופיעו בעמודים קודמים ושם הציגו משה הורג את המצרי ואת סדר החכמים בבני ברק. שני הציורים האחרונים הם: דוד מתפלל ובית המקדש בירושלים.
חיתוכי עץ אלה לא נדפסו בהגדה זו בפעם הראשונה. הם הופיעו כבר בהגדה שנדפסה באותו בית דפוס שנה אחת קודם לכן.
דברי ההסבר המלווים הציורים הם אותם שנדפסו בהגדת אמסטרדם.
בדומה להגדות אשכנזיות אחרות בנות אותה תקופה מצויים בהגדה זו הוראות הסדר בעברית ובאשכנזית-יהודית והנוסחים האשכנזים-יהודים של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא".
בשנת תפ"ב בה נדפסה הגדה זו התקיימה באופנבך רק קהילה יהודית קטנה ולה בית כנסת קטן. כעבור כמה שנים, בשנים תפ"ח-תפ"ט, בנו יהודי אופנבך בסיוע אחיהם ממקומות אחרים בית כנסת גדול יותר, ששימש את הקהילה כמעט מאתים שנה. בית כנסת חדש חונך במלחמת העולם הראשונה. באותו זמן ישבו כאלפיים יהודים באופנבך. הקהילה נחרבה בתקופת היטלר. אחרי מלחמת העולם השניה נוסדה שם קהילה חדשה.[5]
מהדורת פקסימילה זו של הגדת אופנבך, תפ"ב, מוגשת על ידי בית היתומים דיסקין לידידיו ותומכיו שי לחג הפסח. ראוי לברכה המנהל, הרב מוניש ויינטרויב, שהשקיע מאמצים רבים בהוצאה החדשה של הגדה יפה זו.
ט. פרשל מתוך המבוא של ההגדה שנדפס על ידי הוצאת בית היתומים דיסקין
[1] "חידושי דינים" בהלכות פסח הושמטו במהדורת פקסימילה זו.
[2] כפי שמצויין בשער ההגדה חיבר הרב זאב וואלף ספר "גפן יחידית". עיין עליו בערכו ב"אוצר הספרים" לי. א. בן-יעקב וב"קהלת משה" לש. ווינר. ר' זאב וואף מזכיר ב"חידושי דינים" שלו "חברי ידידי נאמני הרב המוכיח הגדול מוהר"ר ליב בעל המחבר קנה חכמה" – הוא ר' יהודה לייב פוחוביצר הדרשן הגדול מפינסק. גם ר' לייב מזכיר את הרב ר' זאב וואלף בכתביו ומביא מדבריו (עיין ד"ר מ. נדב, "תולדות קהילת פינסק רס"ו-תר"מ", פינסק, כרך היסטורי, חלק א, עמ' 141)
[3] יש בהגדה, בסוף "דיני הסיבה" לר' זאב וואלף, הערה מאת הרב ר' שלמה זלמן.
[4] See M. Steinschneider and D. Cassel. Juedische Typographie (reprint, Jerusalem, 1938) p. 61; H. D. Friedberg, Toledot Hadefus Haivri…Shebeiropa Hatikhonit. (Antwerp, 1935) p. 102
[5]See S. Guggenheim, Aus der Vergangenheit der Israelitischen Gemeinde zu Offenbach (1915).
, ״Offenbach״ in Encyclopaedia Judaica.Zvi Avneri