אחיינו של הקיסר פרנץ יוזף, הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו הנסיכה סופיה היו בדרכם לפתוח את המוזיאון המדיני במקומו החדש ולהציג ב'הגדה של סרייבו' כאשר נרצחו ב-28 ביוני 1914, מה ששלה את תחילתה של מלחמת העולם הראשונה, חודש לאחר מכן. לפי כמה חוקרים, ייתכן כי היורש לכתר ההבסבורגי התכוון לשלם כבוד לאוצר הנחשק של סרייבו, ההגדה המפוארת המוארת מזהב ונחושת, כמחווה פייסנית ואסטרטגית.
ההגדה של סרייבו מהמאה ה-14, שבאמת היא שם מטעה כי היא נוצרה בשטחים של מה שהיום הוא ברצלונה, ספרד, נחשבת למניפסט היהודי המואר היפה ביותר הקיים. כאשר מוזיאון במדריד ביקש לשאול אותה כדי לחגג את מלאת 500 שנה לגירוש היהודים מספרד בשנת 1992, היא הוערכה על ידי חברת ביטוח ב-7 מיליון דולרים. הפרמיה הייתה יקרה מדי והתכניות להציג אותה במדריד לא יצאו לפועל.
כתובה על קלף (עור עגל מבהיר) הקודקס המ medieval נחשק נפתח ב-34 עמודים המכילים מיניאטורות ואיורים המתארים סצנות מבריאת העולם, מגדל בבל, תיבת נוח, אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, השבטים ויוסף, העבדות במצרים, לידת משה רבנו, דרך היציאה ממצרים ולבסוף מותו של משה רבנו. הצד השני של כל אחד מהדפים המוארים נותר ריק על ידי האמן כדי למנוע דליפת הצבעים הבוהקים, הכחול, הצהוב, האדום והירוק. ההגדה הנחשקת מכילה 142 גיליונות שגודלם 22 x 16 סנטימטרים.
האינטגרציה של מוטיבים מדרשיים באיורים מדגימה שהאמן היה כנראה יהודי. יותר מ-25% מהסצנות מתארות את סיפור יוסף הצדיק, שהוא בולט גם בהגדה הקטלונית האחרות. העמוד שעליו מופיעים הפסוקים של "הא לחמא עניא" מספק לנו רמז לגבי מקור ההגדה הזו. מגן בראש העמוד עם פסים אדומים ומוזהבים היה הסמל של ברצלונה במה שהייתה אז ממלכת ארגוניה. כנראה מהבגדים, הכלים והאלמנטים הקישוטיים המופיעים בדפיו, ההגדה הוזמנה על ידי משפחה יהודית ספרדית עשירה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-14.
ההיסטוריון והעורך המפורסם של אנציקלופדיה יודאיקה, בצלאל רות, ראה את כנף הציפור בעמוד המוזכר כמייצגת את משפחת סנז, בעוד שהרוסטה, המסמלת את בית ארגונה, מדגימה את הקשר הקרוב של המשפחה עם משפחת שלטון זו. כמה חוקרים מאמינים שזה עשוי היה להיות מתנה לחתן ולכלה.
מאוד מרתק שהוא שהארץ מתוארת כעגולה בעמוד המאויר הראשון, 200 שנה לפני שגלילאו נשפט על ידי האינקוויזיציה הרומית על עמדותיו הקופרניקיות. ההיסטוריה של ההגדה הזו היא תעלומה. היא כנראה עזבה את ספרד כאשר היהודים גורשו ב-1492. על אחד מדפי המעקב ישנה הודעת מכירה מתאריך 25 באוגוסט 1510, המראה שהיא עלתה שוב באיטליה. שמות הקונה והמוכר נמחקו וצבועו בצבע לבן.
עדות לדפים שהופכו והכתמים מטיפות של יין מעידים על השימוש בו. בסוף ההגדה ישנה כתובת בלטינית שמעידה על כך שכומר קתולי בשם ג'ובאני דומניקו ויסטוריני בדק את ההגדה בשנת 1609. הכתובת שלו 'Revisto per mi' (נבדק על ידי) אומרת לנו שהיא הצליחה להימנע משורפה על ידי הכנסייה במהלך האינקוויזיציה של האפיפיור והשריפה הפומבית של ספרי יהודים.
סרייבו הפכה להיות ידועה כירושלים של אירופה כי נוצרים, מוסלמים ויהודים שנמלטו מרדיפות חיו שם בשקט בקרבה זו לזו. זה היה, עד לאחרונה במאה ה-20, העיר האירופאית הגדולה היחידה שהייתה לה בית כנסת, מסגד וכנסיות קתוליות ואורתודוקסיות באותו שכונה. לשם, נראה כי בעל ההגדה ברח אי שם לפני או במהלך המאה ה-19.
בשנת 1894 ילד בשם כהן הגיע לחדר הקהילתי היהודי בסרייבו כשהוא נושא את ההגדה עימו. אביו נפטר זה עתה והמשפחה הייתה במצב קשה והייתה זקוקה למכור אותה כדי להתממן. המוזיאון הלאומי בסרייבו רכש בסופו של דבר את ההגדה באותה שנה עבור 150 כתר או השווה למה שהיה אז $10,000. הרכישה החדשה נשלחה לווינה, מקום מושבה של שושלת האפסבורג, שם נתקבלה הערכה ביקורתית על תרומתה של ההגדה להיסטוריה של האמנות.
זה פורסם לראשונה בשנת 1898 וכלל מאמרים בנושא מאת היינריך מולר, מומחה יהודי לליטורגיה, ויוליוס בן שלוסר, היסטוריון אמנות לא יהודי. דוד קאופמן, המלומד ואספן ההונגרי, תרם לו קטע חשוב על כתבי יד מוארים יהודיים מן ימי הביניים. במהלך ההדפסה הזו, הכתבי יד כונו לראשונה "ההגדה של סרייבו."
הפרסום עשה רושם גדול מיד בעולם המחקר. האילוסטרציות הופקו והודפסו במגוון עבודות הפניה וצוטטו בכל רחבי העולם. למרבה הצער, משמר חסר כישורים בוינה זנח את כריכת הספר והחליף אותה בכיסוי קרטון זול. אנחנו לא יודעים איך נראתה הכריכה המקורית אבל אפשר להניח שהיא הייתה מפוארת כמו הדפים הפנימיים. לאחר שהמחקר הושלם בירת ההבסבורג, ההגדה הוחזרה למוזיאון הלאומי של סרייבו שם היא נשארה עד מלחמת העולם השנייה.
במאמרה בניו יורקר, ברוקס דנה בתכנית המוקדמת של היטלר עבור "מוזיאון של גזע נדחה". מיטב האגדה היהודית של אירופה הוכנס תחת סמכותו של אלפרד רוזנברג, שר הרייך לשטחים הכבושים מזרחית. האוסף הזה היה מתוכנן כדי להקל על (Jundeforschung ohne Juden) לימודי יהדות ללא יהודים.
הַגָּדוּת המפורסמת בהחלט עוררה את עניין הנאצים וכשהכוחות הגרמניים נכנסו לסاراייבו בשנת 1941, כאשר העיר הייתה חלק מהמדינה העצמאית של קרואטיה, הכוונה שלהם הייתה לקחת את ההגדה היקרה והמפורסם.
מידת המנהל של המוזיאון בשאזאריה באותו זמן הייתה קרואט בשם יוזו פטריצ'ביץ'. הוא לא דיבר גרמנית וביקש מהספרן הראשי של המוזיאון, חוקר אסלם בשם דרוויס קורקוט, לשמש כמתרגם כאשר הודיעו לו כי גנרל גרמני בשם האנס פורטנר עתיד לבקר במוזיאון. קורקוט היה בעל ידע בעשרה שפות וגם היה סופר; בין כתביו הייתה ספר בטרנסקרואטית על ההיסטוריה והאדריכלות של מקום הולדתו, טראבניק, הבירה העות'מאנית הישנה של בוסניה.
קורקוט ביקש מהמנהל שייתן לו את ההגדה להסתיר. השניים ירדו למרתף שבו פטריצ'ביץ' פתח את הכספת, שבשילוב שלה הוא היה רק הוא ידע, והוציא את ההגדה והעביר אותה לקורקוט. קורקוט הרים את מעילו ודחף את ההגדה בגובה שישה על תשעה אינצ'ים במותן המכנסיים שלו ומישש את הז׳קט שלו כדי לוודא שאין בליטות שמחשפות את האוצר. הם עלו לקומה העליונה להתמודד עם הגנרל. פורטנר היה מאוד מפחיד בסרייבו. הוא פיקח על משטר פשיסטי קרואטי הידוע כהלגיון השחור ושירת גם כגנרל של חטיבת צבאו שלו. הלגיון השחור טבח בסרבים וביהודים ועינה ורצח תומכים בהתנגדות הפרטיזנית. הגנרל פורטנר דרש מפטריצ'ביץ' שייתן לו מיד את אוצר המדינה.
חושב מהר, פטריצ'ביץ' הכחיש שהמוזיאון עדיין מחזיק את זה.
"אחד מהקולונלים שלך הגיע אתמול ולקח את זה מאיתנו."
"מה היה שם הקולונל?" רעם פורטנר בזעם.
פטריצ'ביץ' ענה שהוא לא העז לשאול את שמו.
פורטנר הורה לחפש במוזיאון. למזל, זה לא נמצא. הגרמנים עם זאת החרימו את הפינקס, הכרוניקות ההיסטוריות של הקהילה הספרדית של סרייבו, המכסה תקופה של כמה מאות שנים כמו גם את פינקס של קהילת דוברובניק. פורטנר נתלה אחרי המלחמה בבלגרד לאחר שנשפט על פשעי המלחמה שלו בבית משפט יוגוסלבי.
אגב,פרופסורמרקואורסקוביץ',מנהלהספרייההלאומיתבזאגרבבשנים1944–1945,הצליחלהצילספריםיקריערךשהובאואליולמשמרת.הואסיכןאתחייובכךשסירבלאפשרלגרמניםלהתקין את תותחיהמטוסיםשלהםעלגגהספרייה,מכיווןשחשששהספרייהתופצץעלידיבעלותהברית. סיפוריםרביםעלמקוםהמסתורשלההגדהבמלחמתהעולםהשנייה.סיפוראחדכזהטועןשמוסלמיהחביאאותומתחתלמסגדבכפרלמרגלותהרביילסניצה.סיפוראחרמייחסאתמקום המסתור שלולאדמהמתחתלעץפרי. ג'רלדיןברוקסגילתהשאלמנתושלדרוויסקורקוטעדייןבחיים.היאהלכהלבקראותהושאלהאותהבאופןאישיהיכןהחביאבעלהאתההגדה.סרבטהייתהרקבתשש עשרה ב–1940כשהתחתנה עם דרוויסקורקוט,המבוגרממנה ב-37שנים.הםהיונשואיםפחותמשנהכשהואחזרהביתהמהמוזיאוןעםההגדהתחובהמתחתלמעילו.
סרווט קורקוט גילה לג'רלדין כי בעלה המנוח נהג עם ההגדה לחברו שהיה אימאם במסגד בכפר מרוחק ליד אזור טרסקביצה. ההגדה הוסתרה בין הקוראן במסגד עד לאחר המלחמה כאשר הוחזרה למוזיאון.
סרווט סיפר גם לג'רלדין על נערה יהודיה בת תשע עשרה בשם מירה פפו שהם הצילו במהלך המלחמה. שנה לאחר שמירה נפטרה בשנת 1998, מכתב שהיא כתבה ליד ושם על משפחת קורקוט אפשר למירה להחזיר את חסידיה כאשר במהלך מלחמת קוסובו בשנת 1999, ממשלת ישראל הביאה את משפחת קורקוט לארץ ישראל. ראש ממשלה בנימין נתניהו היה בשדה התעופה כדי לברך אותם.
בספר הזיכרונות שלה, "ססיל רות, היסטוריון ללא דמעות," כתבה אלמנתו של ססיל רות, אירן, כי ממשלת יוגוסלביה של יוסיף טיטו הזמין את בעלה לערוך להפקה מחדש את ההגדה של סרייבו והם טסו לסרייבו בשנת 1959 כדי לראות אותה בפעם הראשונה. היא מספרת שססיל הוזמן מאוחר יותר לבלגרדכדילהרצותבפניהאקדמיהלמדעים.אישקטןשישבבפינתהחדרוהיהנשיאהאקדמיההתבררכניצולהאחרוןשלהקבוצהשקשרהקשרעםגברילופרינציפלהתנקשבחייו של הארכידוכסהאוסטריפרנץפרדיננד. במהלךהתפרקותיוגוסלביה(1992–1995),כאשרסרייבוהייתהתחתמצורסרבי,הופצץהמוזיאוןהלאומי. אנדרסרידלמאייר,מומחהמהרווארדלאימפריההעות'מאניתבבלקן, תרםמאמרלעלוןהאגודהללימודיהמזרחהתיכוןמשנת1995שכותרתו"מחיקתהעבר:הרסהארכיוניםוהספריותבבוסניה–הרצגובינה".בוהואמתארכיצדהמוזיאוןהלאומינפגעקשות.
"פגזיםהתרסקודרךהגגוחלונותהגגוכל300החלונותשלונורוהחוצה,וכךגםהקירותשלכמהגלריות.…. ד"רריזוסיג'ארי,מנהלהמוזיאון,נהרגמפיצוץרימוןב–10בדצמבר1993בעתשניסהלארגןיריעותפלסטיק מסוכנויות הסיוע של האו"ם כדי לכסות חלק מהחורים בבניין".
למרבה המזל, רק כמה ימים קודם לכן העביר ד"ר אנוור אימאמוביץ', מנהל המוזיאון, יחד עם כמה שוטרים ושומרים, את ההגדה לכספת של הבנק הלאומי. אך הציבור לא היה מודע לכך וכמה עיתונים דיווחו כי ההערכה היא שהסרבים מכרו את ההגדה כדי לקנות נשק או שהמוסד לקח אותה למשמרת בטוחה.
השמועות שככו כאשר הסנאטור האמריקני ג'וזף ליברמן הודיע כי יגיע לסרייבו לחגוג את חג הפסח אם ההגדה תהיה על השולחן.
הנשיא איזטבגוביץ' וראש הממשלה סיליידז'יץ' קיבלו את הצעתו של ליברמן וההגדה הובאה לבניין הקהילה היהודית לפסח בשנת 1995 תחת אבטחה הדוקה ביותר. האירוע דווח על ידי סוכנויות ידיעות ברחבי העולם ומספר עיתונאים נשלחו לסרייבו במיוחד לרגל האירוע. … זה היה חדשות חמות ב-CNN, אם כי הסנאטור ליברמן לא הצליח להגיע לסריבו בגלל המצור וסגירת שדה התעופה. עם זאת, מוגש הציבור את ההגדת סרייבו. שנים עשר מיליון צופים אמריקאים צפו ב-ABC Night Line כאשר שידור הוקדש להגדת סריבו באותה שנה.
ב-14 בדצמבר 1995, הסכם השלום דייטון בין נשיא יוגוסלביה מילושביץ', נשיא קרואטיה טודג'מן ונשיא בוסניה-הרצגובינה, איזטבגוביץ', השאיר שבעה מוסדות תרבות ללא שומר וללא מימון לשימור המורשת הלאומית של בוסניה. בסוף הסכסוך, בוסניה חולקה לפי קווים אתניים לשני חלקים סמכותיים למחצה המקושרים על ידי ממשלה מרכזית חלשה.
לממשלה המרכזית הזו אין משרד תרבות ואין חובה לספק מימון למוסדות שהם הנאמנים על המורשת הלאומית של המדינה, כולל כתבי יד יקרי ערך מהמאה ה-14, נזילות דתיות וחפצים מקטגוריית ההיסטוריה הטבעית.
הסרבים הבוסנים מתנגדים להעברת השליטה על אתרי התרבות לממשלה המרכזית, כאשר מנהיגיהם עולים לעיתים קרובות על כך שבוסניה היא מדינה מלאכותית ושכל קבוצת אתניות במדינה יש את המורשת שלה. הבוסניאקים מתעקשים שהגנה על ההיסטוריה המשותפת של העם הבוסני היא דרך אחת לשמור על המדינה מאוחדת במקום לפצל אותה לצמיתות כפי שהרבה סרבים בוסנים היו רוצים.
בשנים האחרונות, המוסדות הלאומיים הועברו מימון חלקי באמצעות מענקים בלתי מספיקים משכבות שונות של ממשלה, כך שניתן היה להשאיר את הבניינים פתוחים תוך צמצום במספר העובדים ובעלויות תפעוליות שהגיעו מהמאגר של התקציב המרכזי. לאחר הבחירות הכלליות של אוקטובר 2010, המפלגות המנצחות לקחו כמעט 15 חודשים כדי להגיע להסכם על הקמת הממשלה המרכזית החדשה, מה שאיפשר את השלטון בידיו של קבינט היוצא שלא הצליח להעביר תקציב. לא הוקצבו כספיפ למוסדות תרבות לאומיים, כולל המוזיאון הלאומי. מספר עובדים עבדו במוזיאון במשך חודשים מבלי לקבל שכר. אבל כאשר לא היו כסף לשלם עבור חשמל וחופ של הבניין בו נמצא ההגדה, הדלתות נסגרו.
בשנת 2001 חודשה ההגדה של סרייבו דרך קמפיין מיוחד במימון האומות המאוחדות והקהילה היהודית של בוסניה. היא הוצגה בתצוגה שזוהתה כתצוגה קבועה במוזיאון בדצמבר 2002.
כעת, לאחר שהמוזיאון סגור, עתידה של ההגדה בסכנה. מוזיאון המטרופוליטן לאמנות במנהטן הציע בשנת 2013 לאכסן ולהציג את ההגדה במשך שלוש שנים. ליליאנו סבו, חברה בוועדת המונומנטים הלאומיים של בוסניה, הודיעה כי הסטטוס הלא מסודר של המוזיאון היה הסיבה לכך שהם נאלצו לסרב לבקשה.
היא הודתה כי מוזיאון המטרופוליטן הציע אבטחה ותנאים אופטימליים לתצוגת האוצר של סרייבו. נשיא הקהילה היהודית של בוסניה-הרצגובינה, יעקב פינצי, הביע את אכזבתו מההחלטה. "היה ניתן לראות את זה על ידי מיליוני אנשים," אמר. ההגדה של סרייבו חוותה מסע סוער של 650 שנה עד כה.
