הגאון ר' יוסף אליהו הענקין זצ"ל.
כמעט יובל שנים היה מנהל "עזרת תורה"
היום "עזרת תורה" מוסד גדול הוא, בעל משרדים רחבים וחבר עובדים. בשנת תר"פה כאשר רבי יוסף אליהו הענקין זצ"ל נכנס לתפקידו היתה לשכתו – חדר קטן, ועוזריו – רעייתו וילדיו.
בהנהלתו, בזכות עמלו ומסירותו לאין קץ, גדל ורחב המוסד למה שהוא היום.
הוא היה עובד שעות ארוכות. מעולם לא לקח חופש. היה בא למשרדו אף בחול המועד ובימי תענית. כמה פעמים בשנה היה נוסע חוץ לעיר לערוך מגביות. בייחוד היה נוסע בימי הקיץ בסופי השבוע כדי לדרוש לטובת "עזרת תורה". בניו יורק גופא היה הולך כמעט בכל שבת ויום טוב לדרוש בבתי כנסת גדולים וקטנים. יש שהיה דורש שתים או שלוש פעמים ביום אחד. בעד כל זה לא נטל תשלום מיוחד, גם לא נדרש לעסוק בכך על ידי הממנים עליו.
סכומי הכסף שהמוסד אסף וחילק הלכו וגדלו, הלכו ורבו מאלפים לרבבות, מרבבות למאות רבות של אלפי דולרים – אך במשך כל אותן השנים כמעט שלא זזה משכורתו ממקומה. עשרים וחמישה דולר לשבוע קיבל בהתחלה. רק בקושי התיר לעצמו לקבל העלאות קטנות. המשכורת הגבוהה ביותר שקיבל, לאחר עבודה של עשרות בשנים, היתה שבעים דולר לשבוע.
לפני חמש עשרה שנה בערך, והוא כבר זקן מופלג ולא היה עוד בכוחו לתת כל יומו ל"עזרת תורה" ביקש מן נשיאות המוסד להפחית משכורתו עד חציה. הנשיאות סירבה, אך הוא עמד על בקשתו עד שנענה. מאז קיבל שלושים וחמישה דולר לשבוע. לא הרבה יותר ממה שקיבל בהתחלה.
ואף זו, הוא היה נותן מכספו ל"עזרת תורה". הרבה פעמים נתן דמי הפסק שהיו מגיעים לו מדיני תורה שהתקיימו בביתו ל"עזרת תורה". היו אלה לעיתים סכומים של עשרות ומאות דולרים. כמעט בכל שאלה שהובאה לפניו, היה תובע מן השואלים, בייחוד מרבנים, לעזור ל"עזרת תורה" בנדבות ובמגביות.
אמנם הוא הסתפק במעט מן המעט. מה היו הרהיטים, אם בכלל ראויים היו לשם זה, אשר בביתו? מלבוש חדש, מגבעת חדשה. רק פעם בשנים רבות היה נותן דעתו על כגון אלה.
עליו נוכל לומר בלי שפת יתר, עולם מלא של רבנים, תלמידי חכמים ובני תורה עניים היו ניזונים בזכות עמלו, והוא רבי יוסף אליהו זצ"ל, די היה לו במשהו.
גאון גדול היה. בן למשפחה מיוחסת של תלמידי חכמים. קנה תורה בישיבת עיר מולדתו קלימוביץ ובישיבת קריצ'וב. שש שנים עשה בישיבת סלוצק במחיצתו של הגרא"ז מלצר אשר סמך ידיו עליו. הוא גם קיבל סמיכה מן הרידב"ז, מן הגאון רבי יחיאל מיכל הלוי עפשטיין ומן הגאון רבי ברוך בר.
ברוסיה שימש בכמה קהילות כרב וראש ישיבה. גם בניו יורק שימש בקודש מעת בואו לכאן בשנת תרפ"ג עד שנתמנה למנהל "עזרת תורה".
תקופה מסויימת היה רב ומדריך בין יהודי גרוזיה, אוהב היה לספר על יהודים תמימים ועניים אלה. היה מרבה לתאר את הסתפקותם במעוט ונדיבות ליבם הגדולה. שתי המידות הנעלות אשר הוא היה מסמל אותן באישיותו.
בקי בהוראה היה. ידיו רב לו בכל מקצועות ההלכה. מקרוב ומרחוק היו פונים אליו בשאלות, רבנים וקהילות, כי שמו יצא לפניו כגאון מכריע ופוסק.
הוא הירבה לפרסם דברי תורה. מהם מצויים בספריו "פירושי איברא" ו"פירושי לב איברא", ומהם מפוזרים עדיין באכסניות שונות. אף היה כותב מאמרים פובליציסטיים, בלשון הקודש וביידיש, על שאלות הזמן, על עניינים שעמדו על סדר יומו של הכלל. רגש אחריות וחרדה גדולה לשלומו הגופני והרוחני של העם דיברו מתוך מאמריו. גם אלה שלא היו תמיד תמימי דעות עם השקפותיו, הוקירו את דבריו כי ידעו שיצאו מלב טהור ומיצר בצרתם של ישראל.
רבי יוסף אליהו הענקין איננו. הוא הלך מאיתנו והוא בן תשעים ושתיים, שבע ימים ושבע מעשים. יהי זכרו ברוך.
מתוך אור המזרח תשרי-טבת תש"לד כרך כג חוברת א-ב