לפני מספר חודשים התקיים מפגש חגיגי בבית האבות עץ הדקל בבורו פארק. האירוע היה חגיגת יום הולדתו המאה של אחד התושבים, מר אליאס (המכונה בחיבה אייק) גולדשטיין.
מר גולדשטיין נולד בטימקוביץ', רוסיה לבנה, והגיע לארץ זו בראשית המאה. הוא עבד קשה לפרנסתו, אבל תמיד היה לו זמן לעזור לחבריו. הדובר בכינוס היה הרב דוד זינגר, המנהיג הרוחני של קהילה אנשי ספרד. זהו בית הכנסת הגדול של בורו פארק.
מניינים רבים מתקיימים שם מדי יום בזה אחר זה, אחד ליד השני. מר גולדשטיין היה חבר בבית הכנסת הזה ובמשך שנים רבות היה גבאי צדקה. מצגת לגולדשטיין הוצגה על ידי מר יוסף בודנר מנכ"ל "ביקור חולים", ארגון שהיה קרוב במיוחד ללבו של אייק ועבורו גייס סכומי כסף גדולים.
בוקר אחד לאחר התפילה, ניגש אלי ר' יוסף פישמן מהקהילה אנשי ספרד ואמר: "היום אני הולך לבקר את אייק. אתה רוצה לבוא?" נעניתי להזמנה בשמחה.
"תן לי לספר לך סיפור על אייק," אמר לי ר' פישמן.
זה קרה לפני כעשר שנים. אייק פיתח גנגרנה gangrene באחת מרגליו. הרופאים כולם הסכימו שצריך לקטוע את הרגל, אבל אייק סירב לחתום על האישור הנדרש. כל הניסיונות לשכנע אותו להסכים לקטיעה לא הועילו.
"הרגל הזו שירתה אותי כבר תשעים שנה, ועכשיו אני צריך להיפטר ממנו? אני לא אעשה את זה! אם אני אצטרך למות – כך יהיה, אבל אני רוצה לשמור על הרגל שלי. לאחר זמן מה רופא אחר, ד"ר סידני פלוטקין, בדק את מר גולדשטיין. הוא החליט שיהיה צורך בניתוח, אבל אפשר להציל את הרגל.
"זה לא בובה מעישה" bubba maiseh המשיך ר' פישמן. "הייתי עד לזה. הייתי נוכח כשחבריו ומכריו של אייק ביקשו לגבור עליו להסכים לקטיעה".
זה סיפור אחד על אייק, ויש עוד סיפור. את השני רציתי לשמוע מאייק באופן אישי.
עמדנו בחדר שלו. הוא היה מונח על מיטתו ודיבר לאט, קולו בקושי נשמע. הוא דיבר על החפץ חיים. בצעירותו ראה את החפץ חיים מספר פעמים, כאשר החכם הגדול ביקר בעיירות ובכפרים יהודיים ברוסיה הלבנה כדי למכור את ספריו או לגייס תמיכה לישיבתו בראדין.
יום אחד ראה את החפץ חיים בבית כנסת בסלוצק התמקם לידו וחיכה שהחפץ חיים יסיים את תפילתוץ ברגע שהחפץ חיים הורידו את התפילין, גולדשטיין לקח אותם במהירות מהשולחן והחל להתקפל. אוֹתָם.
החפץ חיים מחה. הוא לא רצה לכפות על איש, אבל הנער לא יוותר על מצוות שירות החפץ חיים.
"חזקתי את התפילין ואני אחזיר לך אותם רק אחרי שאקפל אותם", אמר אייק. כשאחר כך החזיר את התפילין לחפץ חיים, טפח לו החכם על כתפו ואמר לו: "שיהיה לך חיים ארוכים". "חטפתי גם את תיק העור של החפץ חיים שבו נשא את הספרים שהציע למכירה". אמר מר גולדשטיין.
שוב מחה החפץ חיים. הוא אמר שהתיק כבד מדי בשבילי. הוא לא רצה שישרתו אותו או יעזרו לו.
"לא עזבתי את התיק ונשאתי אותו לבית בו שהה החפץ חיים".
התלמוד (מגילה כ"ח א) מתעד את תשובותיהם של חכמים שונים לשאלה איזה מעשה טוב עשו כדי לזכות בגילם המבוגר. כשאייק גולדשטיין נשאל למה הוא מייחס את אריכות ימיו. הוא עונה: "אין ספק בכך. זו ברכת החפץ חיים.
