האחים רייצס מלמברג

שם המשפחה של שני הצדיקים שמתו על קידוש השם היה רייצס, המיוחס לאמם, רייצא, אלמנתו של רבי יצחק הלוי מלמברג. רייצא התאלמנה בגיל צעיר, ניהלה בהצלחה את עסקיו הרבים והמורכבים של בעלה המנוח, ונודעה כאישה נדיבה וטובת לב שהיתה פילנתרופית בולטת.  שני הבנים המצטיינים שלה שהשיגו מות קדושים היו אמורים להיות מקושרים אליה לנצח באמצעות שמם "רייצס".

סיפורם של שני בניו של רייצא שמתו על קידוש השם בבירת גליציה התרחש באביב 1728 כשהבישוף המקומי האשים את השניים וכן כמה יהודים אחרים בשכנוע כופר יהודי לחזור ליהדות. רבי חיים רייצס, הבכור מבין שני האחים שהיה אז בן 41 היה אמיד מאוד ובעל צדקה גדול. בנוסף להיותו ראש בית הדין בלמברג, הוא שימש כרב בעיירה השכנה קמנקה-בוגסקאיה, הממוקמת כ-24 מייל צפונית-מזרחית ללמברג, במה שהיא היום מערב אוקראינה.

רבי יהושע רייצס (1697-1728) שהיה צעיר מאחיו בעשר שנים, עמד בראש ישיבת למברג הבולטת. ישיבת למברג בגליציה הפולנית הייתה אחת משלוש הישיבות המרכזיות [השתיים האחרות הן זו בוולוז'ין (ברוסיה הליטאית) וזו בפרסבורג (באימפריה האוסטרו-הונגרית)] הנחשבות חלוצות של תנועת הישיבות. למברג, בגלל התלמידים החכמים הרבים שבה נודעה כ"עיר ואם ישראל".

ראשי הישיבה הקודמת של ישיבת למברג כללה בין היתר את רבי יהושע פאלק (1555-1614), מחבר פירוש בית ישראל על הארבע טורים.(השם פאלק או ולק מיוחס לאותיות הראשונות  של "ואהבת לרעך כמוך" המוזכר בויקרא י"ט:יח) . אין לבלבל את הרב פאלק הזה עם הרב יעקב יהושע פאלק מחבר פני יהושע.

ראש ישיבה נוסף היה תלמידו של האחרון, רבי אברהם רפפורט (1584-1651), בנו של ר' ישראל יחיאל רפופורט מקראקוב וחתנו של ר' מרדכי שרנזל מלמברג. ר' מרדכי שרנזל היה בנו של ר' נחמן שרנזל שבנה את בית הכנסת היוקרתי גולדן רויז בלמברג. (בית הכנסת גולדן רויז בלמברג קרוי על שם דודתו של רבי אברהם רפפורט, רייזל שרנזל. ראה מאמר בשם "שתי נשי חיל", המודיע, מגזין ענין, 9 בדצמבר 2015).

במשך ארבעים וחמש שנה הנהיג רבי אברהם רפפורט את הישיבה בלמברג. בהיותו עשיר מאוד, הוא הוציא  סכומים גדולים למען הישיבה. הוא גם כיהן כנשיא ועד ארבע ארצות  וחיבר מספר ספרים, שחלקם אבדו למרבה הצער.

רבי יעקב יהושע פאלק, (1680-1756) המחבר של פני יהושע היה רב בלמברג כאשר סיפורנו מתפתח. בתקופה זו שני האחים רייצא יכלו להתמסר במלואם לכלי קודש בגלל עושרם. הם גם חילקו צדקה רבה לעניים, לאלמנות ויתומים. האח הצעיר של רייצס, רבי יהושע, נודע כאדם סגפן שהרחיק עצמו מהעולם הזה וצם לעתים קרובות.

הרבה ממה שאנו יודעים על סיפורם של האחים רייצס נרשם בפנקס של החברה קדישא מלמברג. מקורות אחרים כוללים את העיתון "פריס גאזט" משנת 1728, שבו דווח על הסיפור, ומסמכים עירוניים נוצריים של פולין שאליהם הייתה גישה למאיר בלבן, ההיסטוריון היהודי הפולני הבולט שהגיע מלמברג.

יהודי שהפך לכופר בעיר אחרת עבר ללמברג. לאחר שנחשף לאווירת התורה של למברג, הכופר שנודע בשם יאן פיליפוביץ' החל להתחרט על טבילתו בכנסייה מאוחדת והחליט לחזור לעמו. כאשר נודע לאנשי הדת על חזרתו של יאן פיליפוביץ' ליהדות, פיליפוביץ' נעצר ועונה.

הוא "הודה" בכפייה שהרבנים חיללו צלב שלבש וחטפו אותו. על פי החשד, היהודים כלאו את יאן לארבעה שבועות במרתף, ואיימו עליו במוות שיאלץ אותו לאמץ את היהדות מחדש. הוגשה תביעה נגד יהודי למברג על כך שהכריחו את היהודי הנטבל יאן פיליפוביץ' לחזור ליהדות. התובע העירוני רגניטו הגיש תלונה נגד הרבנים והזקנים של לבוב. "הווידוי" של פיליפוביץ' הוביל למעצרם של יהודים רבים מלמברג וסביבתה. לכולם נאמר לעמוד בתור ברחוב של האזור היהודי כדי שיאן יוכל לזהות את האשמים.

בזה אחר זה התבקש כל יהודי לעבור לפני הכופר על מנת שיזהה את האיש שאילץ אותו לחזור ליהדות. בתחילה טען יאן, הוא לא זיהה את העבריינים וסירב להפנות אצבע לאיש. באותו שלב, הרב חיים ריצס ששלט בלטינית, אמר בשפה זו שמכיוון שיאן פיליפוביץ' לא הצביע על אף אחד, ברור שהיהודים הואשמו בטעות. למרבה הצער, רבי חיים דיבר מוקדם מדי, שכן באותו רגע הצביע יאן על רבי חיים ואחיו שעמדו זה ליד זה. בסופו של דבר הועמד למשפט האחים רייצס, יחד עם הרב חיים לייזורוביץ ויהודי בשם מושק. ר' חיים לייזורוביץ ומושק נמלטו וברחו על נפשם.

על פי מסמכים פולניים, הוגשה תלונה נגד האחים רייצס עם ה-Sejm. בסיס האישום היה עדותו של יאן פיליפוביץ', יהודי שהוטבל בכנסייה המאוחדת ולאחר מכן חזר ליהדות. יאן פיליפוביץ' הוצא אז להורג.

האחים רייצס נעצרו בערב פסח. בכתב העת העברי "היהודי" בהוצאת רבי חיים קרלינסקי, (גיליון אוגוסט-ספט' 1938), כותב א.ר. מלאכי ב"הקדושים בני רייצא", כי לפי מקור אחד, ראש הכוהנים הישועים, ז'ולטובקסי היה לווה כסף בקביעות האחים רייצס. הישועים היו ירוקים מקנאה ושנאו את האחים הרבנים העשירים. ז'ולטובסקי קיווה להצליח להשפיע על האחים להתגייר. אם לא מותם יפטור אותו מחובותיו. ז'ולטובקסי לא הצליח בניסיונו להמיר אותם בתמורה לחנינה. נאמר בלטינית על נסיונו על רבי חיים  Sed nihil evicit in obstinato pectore" (אבל הוא לא הצליח לשכנע את נפשו העיקשת).

האחים הורשעו מיד ונידונו למוות אכזרי ואכזרי בנוכחות פקידים בכירים רבים. אלה כללו, על פי מסמכי העירייה, את השומר סטפן פוטוצקי, המושל יאן סטניסלב יבלונובסקוהו, יאן וישנבצקוגו, קסטלן מקרקוב, סטיבן הומצקוהו, ומושל פודולסקי, סטניסלב פוטוצקי, כמו גם שופטים מחוזיים ועירוניים.שני האחים קיבלו את ה"גזר דין" שלהם בשמחה. בכלא יחד הם עודדו זה את זה לעשות קידוש ה' אדיר על ידי הפגנת האמונה שלהם וקריאת שמע ישראל באהבה.

שני התלמדי חכמים רייצס נכלאו בשלשלאות בצינוק של טירת למברג עד לביצוע גזר דינם. האח הבכור רבי חיים נידון לרבעים, ידיו נחתכו, לשונו נקרעה ומוחו נמחץ. ואז הוא היה אמור להישרף על המוקד. אחיו יהושע נצטווה להיקשר לזנבות סוסים ולהיגרר ברחובות כדי להעלות אותו לחיים על מתלה ולשרוף אותו.

רבי משה חגיז מירושלים כותב בספרו "משנת חכמים" על מות הקדושים של האחים ומזכיר את צוואתו של רבי חיים רייצס. הרב חגיז מספר שלפני שרבי חיים הוצא להורג, הצדיק חיים את עונשו באומרו כך: ידיו נקטעו משום שספרו את הכסף ששילם כדי לקבל את הרבנות; לשונו נקטעה בגלל שלמד לטינית ושפות אחרות. מוחו נגזר להימחץ, הוא המשיך, כעונש על כך שהתעמק בעולם החילוני לפעמים כדי לעזור לו לעשות פסק.  כעת הוא טען שמצווה על כל בני ישראל להתרחק מ"מחלוקת", לא ללמד את ילדיהם את שפת הגויים  ולא לקבל שום משרה רבנית על ידי תשלום עבורה.

הרב יהושע רייצס מת בכלא מהעינויים. גופו השברירי לא היה מסוגל לסבול את המכות. לשונו וידיו של הרב חיים רייצס הוסרו, מוחו נמחץ וגופו נחתך. גופתו המעונה הצטרפה לגופת אחיו שנגררה ברחוב על ידי סוסים, ויחד הם נשרפו על המוקד. בשרם ועצמותיהם של האחים רייצס עלו בעשן בערב שבועות 1728. רק אפר נותר מהם. אפר זה נרכש על ידי הקהילה היהודית ונקבר בבית הקברות היהודי המקומי. אנדרטה מיוחדת הוקמה במקום בו נקבר אפרם.

עליו נכתב:"מנוחת האחים, הגאונים הקדושים מורינו רבי חיים רייצס ומורינו רבי יהושע ריצס, זהר צדיקים…, אשר נהרגו על קדושת ה' בערב שבועות וחול ישראל ייבקו אס השריפה הם שרף ה'….. מקום מנוחת הגאונים הקדושים, מורינו רבי חיים רייצס ומורינו רבי יהושע רייצס, זכר צדיקים… שנהרגו על קדוש השם… הם נשרפו על המוקד… ונשמותיהם נותרו בקדושה ובטהרה. האפר שלהם ניצל והושם כאן….."

בית הקברות היהודי הישן בלבוב שכן על חלקת אדמה מוקפת ברחובות רפפורטה, קלפרובסקה, ברוברנה ושפיטלנה. בספרו "Zabytki historyczne Żydów w Polsce" [מונומנטים יהודיים היסטוריים בפולין", שיצא לאור ב-1929, כתב ההיסטוריון הנודע מאיר בלבאן כי בית הקברות היהודי נסגר לקבורה נוספת ב-1855.

הבית הקברות נהרס על ידי הנאצים. לאחר מלחמת העולם השנייה, השלטונות הקומוניסטיים ניקו את השטח ובנו במקומו את שוק קרקובסקי.

הנכס של האחים ריצ'ס הוחרם ונועד למימון פרויקט לחיזוק חומות העיר כמו גם לפסל אבן של הצליבה של ישו שיבנה מול כנסיית הישועים.

שנה בשנה, ביום שלפני שבועות, נאמרה תפילה מיוחדת לזכר האחים ריצ'ס  בבתי הכנסת של לבוב ובערים הסובבות. שירות זיכרון מיוחד נערך בבית הכנסת זהב הוורד.

האחים הונצחו גם בשיר אקרוסטיכון של הגאון רבי אריה לייב בן יצחק שפירא מווילנה (מחבר נחלת אריאל). תיאורו קורע הלב של הרב שפירא על העינויים שעברו כאשר הנשמות של האחים רייז עזבו את גופותיהם היו נאמרים בכל ערב שבועות בלמברג.

החוקר המנוח ד"ר מנפרד להמן כתב כי רכש מלמברג סידור ישן, בכתב יד על קלף, ובו הקינה של הרב שפירא. תפילה קורעת לב זו נאמרה בלמברג בערב שבועות עד לאחרונה, יחד עם השבועון "אב הרחמים", הוא אמר.

לא ידוע אם רב חי ים ריצס  הותיר ילדים אחריו, אך צאצאיו של רב יהושע היו כולם רבנים. בנו רב מרדכי רייצס היה גאון עצום ומפורסם בדורו. הוא שימש כרב בקאמינקה והיה ראש ישיבה בלמברג. בנו של האחרון, רב יצחק הלוי רייצס, היה נשוי לנכדה של החכם צבי ושימש כרב בקרקוב.לצערנו, המציבה ואפר האחים רייצס הוחלפו בשוק והקהילה בלמברג שציינה את מסירות נפשם נמחקה.

יהי זכרם מבורך.