מספר מרדכי ליפסון באסופתו "מדור דור": מעשה ברבי מנדלי מלינסק הוא אביו של נפתלי צבי מרופשיץ שדרש ברבים ב"שבת הגדול" והשמיע על מעות חטים לעניים. וכך אמר בדרשתו: "רבותי, כידוע, נוהגים רבני ישראל בכלה שב"שבת הגדול" ליישב רמב"ם חמור, אף אני לא אשנה מן המנהג ואעשה כמותם.
הרמב"ם פוסק להלכה שכל אדם מישראל, אפילו עני שבעניים, חייב באכילת מצה בפסח, ושוב פוסק הרמב"ם, שגנבה אסורה מן התורה והוא מחמיר מאוד באיסור זה. והרי שאלה חמורה: מה יעשו עניים בפסח? מעות למצה אין בידם. לגנוב – אסורים הם. אלא תשובה אחת בדבר. יספקו העשירים מצה לעניים, יתנו מעות חטים בעין יפה. ובכך יתישבו מאליהם שני פסקי הרמב"ם.
בספר "אמרי צדיקים" (לבוב, תרפ"ט) לר' אברהם איטינגא מסופרים דברים אלה על רבי צבי הירש מליסקא. אפשר שיש כאן החלפת שמות בעקבות הדמיון שבין שמות המקומות. לינסק בגליציה נקראת גם ליסקא, כשם מקומו של רבי צבי הירש בהונגריה.
ערב פסח אחד נכנס יהודי לביתו של רבי יושה בר סולובייצ'יק. אחרי בקשת סליחה על שבא להטרידו בערב החג אמר: "רבי, שאלה בפי. אם מותר לצאת ידי חובה ארבע כוסות בחלב". "כלום חולה הוא, חלילה,והרופאים אסרו עליו לשתות יין?", שאל אותו רבי יושה בר. "לאו" – השיב הלה בקול רפה "תודה להשי"ת בריא אני. אבל לצערי אין הפרוטה מצויה בידי לקנות יין".
ביקש רבי יושה בר מאשתו הרבנית להביא לו עשרים וחמישה רובל, והושיט אותם ליהודי.
"רבי" סירב הלה לקחת את הכסף "באתי לשאול שאלת חכם ולא לפשוט יד, חלילה, בעל בית אני, אלא ששעתי דחוקה עלי". "מה" מעמיד רבי יושה בר פנים תמוהות "וכי עולה על דעתו שרוטשילד אני, לתת במתנה עשרים וחמישה רובל. הכסף נתון לך בהלוואה, עד שירחיב השם יתברך את גבולו". הוא שידלו בדברים עד שהסכים לקבל את ה"הלוואה".
כשיצא היהודי מבית הרב, בעינים דומעות וברוב תודה וברכה, שאלה הרבנית: "יושה בר, יין לארבע כוסות אפילו למשפחה בת עשר נפשות, הרי ניתן לקנות בשנים או שלשה רובל, ומה ראית לתת ליהודי זה עשרים וחמישה רובל?" השיב לה רבי יושה בר ועיניו מחייכות: "צירל, חכמינו אמרו:,"אין חכמה לאשה אלא בפלך"… שמעת שאלתו אם יכולים לקיים מצוות ארבע כוסות בחלב הרי שגילה את סודו שגם בשר אין לו ל'סדרים', כי אילו היה לו בשר, איך יתכן לשתות חלב בשתי הכוסות האחרונות. הוי אומר: שאין לו לסעודות החג בשר, ואולי גם לא דגים, ואיך אפשר לתת לו לכל צרכי החג פחות מעשרים וחמישה רובל".
הדברים האלה לקוחים מספרו של הרב חיים קרילינסקי ע"ה "הראשון לשושלת בריסק". יש גם אחרים המספרים סיפור זה על רבי יושה בר. אך יש המוסרים אותו על גדולים אחרים.
ר' אברהם סג"ל איטינגא בספרו "דעת זקנים" (סאנוק, תרע"א) והרב מ. י. גוטמן בספרו "עונג שבת" (תל אביב, תשי"ד) מספרים סיפור זה על רבי חיים מוואלוז'ין. לפי חיים בלוך בספרו הגרמני "דוס יודישה פולק אין זיינר אנקדוטה" (ברלין, 1931) היה זה רבי עקיבא אייגר אליו בא איש בשאלה אם אפשר לקיים מצוות ארבע כוסות בחלב. בספר "נחל דבש" (לבוב, תרפ"ט) מאת שמואל פרידמן, רבי אליהו חיים מייזל, רבה שלו לודז', הוא גיבור הסיפור.
מנשה אונגר מספר בספרו "חסידות און יום טוב" (ניו יורק, 1958) הדברים האמורים למעלה על רבי חיים מצאנז. הוא מוסיף כי גם על אחד מגאוני המתנגדים מסופר סיפור כזה. כפי שהראנו נמסרים הדברים על כמה גדולים לא חסידיים.
הדואר