(עם ביקורו של הרב אברהם פיאטלי בניו יורק)
לפני כמה שבועות, עם בוא הידיעה על הוצאתם להורג של תשעה יהודים בעיראק, סגרו יהודי ונציה את חנויותיהם לשעה אחת והתאספו לתפילה וללימוד לעילוי נשמת הקדושים.
עבר גדול לקהילת ונציה. פעם היתה עיר ואם בישראל. בגיטו של העיר היו מתגוררים בני שבטים שונים: ילידי הרי אטלס, ספרדים – יוצאי ספרד ופורטוגאל, אשכנזים שבאו לכאן מפולין ומאשכנז, ויהודים מן המזרח. סוחרים גדולים היו. מסחרם היה נטוש על ערים ומדינות רבות. גם מקום מפואר לתורה ולחכמה היה כאן. מוניטין יצאו לרבני הגיטו ולבתי מדרשיהם בכל רחבי הגולה. בני הקהילה היו נוטים שכמם לעזרת אחיהם באשר הם שם, סיפקו סיוע לעדות השרויות במצוקה, ופדיון שבויים ותמיכה ליושבים לפני הד' בארץ הקודש.
הפאר שהיה ואיננו עוד. ריק הגיטו מתושביו היהודים. ריקים בתי הכנסת העתיקים. ברם נשתמרה אצל שרידי הקהילה של היום אותה זיקה לכלל ישראל שהיתה מציינת את אבותיהם. ערים הם לכל המתרחש בעולם היהודי.
בימי החרדה, עובר למלחמת ששת הימים, קיימו בני העדה, ביחד עם יתר הקהילות אשר בגולת איטליה, יום תפילה וצום לשלומה של מדינת ישראל.
ביום הראשון של הקרבות נערכה בגיטו אסיפת המונים של הזדהות עם ישראל. אלפים מתושבי העיר, בני ברית ושאינם בני ברית, השתתפו בהפגנה האדירה.
עם תום המלחמה התכנסו בני העדה לתפילת הודיה, קראו את "ההלל הגדול" על הישועה ועל הגאולה.
בימים אלה נפגשנו כאן בניו יורק עם הרב אברהם פיאטלי, רבה הצעיר של הקהילה.
הוא בן משפחה יהודית איטלקית ותיקה. בני פיאטלי מתייחסים על ה"ענוים", אחת מארבע משפחות הורי יהודה, אשר לפי מסורת שבידם, הוגלו על ידי טיטוס לאחר החורבן לרומא.
רבנים, מלומדים וסופרים רבים נתנה משפחת הענוים ליהדות העולם. צאצאם הרחוק בן ראוי הוא לאבותיו הגדולים.
הוא נולד ברומא לפני שלושים וארבע שנים. בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר גירשו הנאצים את יהודי איטליה למחנות המוות, נמצאה משפחתו במחבוא. לאחר השחרור המשיך בלימודיו בבית הספר היסודי ובתיכוני של קהילת רומא. לאחר מכן למד באוניברסיטה ובבית המדרש לרבנים אשר בעיר. בשנת 1961 נכנס לכהונתו הנוכחית.
מעטות שנותיו, אך רב מרצו וגדולה מסירותו. מכיר הוא את עברה המפואר של קהילתו ומתגאה הוא בו. וכשהנך מאזין לשיחתו אפשר לך להבחין ברצון ובשאיפה להחזיר לעדתו לפחות מקצת מן המקצת של גדולתה הקודמת.
אלף יהודים יושבים היום בוונציה. פזורים הם בכל חלקח העיר. רק קצתם, ולרוב העניים, מתגוררים בתחום שהיה פעם הגיטו. שם גם מתגורר הרב, סמוך לבתי הכנסיות העתיקים.
"בבית שבו אני גר, היתה פעם הישיבה הגדולה של רבי שמואל אבוהב", הוא מספר.
הוא מתאר את חיי העדה. מספר על בתי הכנסיות העתיקים, אשר רק באחדים מהם משתמשים היום, על המנין בימי החול ועל סדרי התפילות בשבתות, על בית תלמוד התורה בו לומדים תשעים ילד, ועל מוסדות אחרים של הקהילה, ביניהם גם מושב זקנים ומקווה, אשר הוא, הרב, יסד אותה.
הוא מספר על איגוד הנשים העבריות שחברותיו נפגשות אחת לשבוע לסריגה לטובת ישראל ועל הקבוצה הקטנה של "בני עקיבא", אשר רעייתו היא מדריכתה.
יהודי ונציה עוסקים במקצועות שונים ויש שממלאים תפקידים חשובים בעיר. אחד מבני משפחת לוצאטו הנודעה, שימש בשנים האחרונות ריקטור האוניברסיטה המקומית.
פעמיים בשבוע מבקר הרב בעיר מסטרה הסמוכה, לשרת את העדה הקטנה אשר במקום.
בימי הקיץ יוצאים בני ונציה את עירם לנופש ולמרגוע. הרב נשאר על משמרתו. דווקא בימי הקיץ רבה עבודתו.
רבבות רבות של תיירים מבקרים בעיר בכל שנה, ואלפים יהודים בתוך הבאים.
"בשבתות הקיץ בית הכנסת מלא מפה אל פה תיירים ממדינות שונות," מסר הרב.
בשנה האחרונה בלבד ביקרו 4000 תיירים את בית הנכאות של הקהילה.
לקהילה מדריך מיוחד המראה לתיירים את עתיקות הגיטו.
הרב מארח רבים. לאישים חשובים הוא מראה בעצמו את הגיטו. עם אורחיו נמנו הנשיא ש. ז. שזר והרב הראשי יצחק נסים. שזר ביקר בוונציה זמן קצר לפני היבחרו לנשיא, כשהיה עדיין חבר הנהלת הסוכנות.
בתי הכנסיות העתיקים אשר בגיטו מצויים בקומות העליונות של הבתים וכדי להגיע אליהם צריכים לעלות במדרגות רבות.
"העליה במדרגות היתה קשה עד מאוד לנשיא, אך הוא שמח שמחה גדולה שזכה לראות את בתי הכנסיות – סח לנו הרב.
הרב מבקר לעיתים קרובות בארץ ישראל. "הרי קרובים אנו לארץ", הוא אומר. ואמנם קרובה לו הארץ במובן גיאוגראפי ורוחני גם יחד.
שני ילדים לו ולרעייתו, בת רומא אף היא: בת, בגיל חמש וחצי, ושמה ג'ורדונה, על שם הירדן, ובן יוסף, בן שנתיים וחצי.
מתוך "הדואר" גליון כ', כ"ד באדר, תשכ"ט