דיוקנאות חקוקים באבן

Print Friendly, PDF & Email
(ראשוני היהודים המתיישבים באמריקה הצפונית)

David de Sola Pool
Portraits etched in Stone"
Early Jewish Settlers 1682-1831
New York Columbia University Press

אשתקד חגגו יהודי ארצות הברית את יובל שלוש מאות שנת התישבותם באמריקה הצפונית. לרגל המאורע הופיעו ספרים רבים הדנים בתולדות יהודי ארצות הברית. אחד החשובים מביניהם הוא ספרו של הרב דוד דה סולה פול. חוקר, הוגה דעות ורבה של הקהלה הספרדית הגדולה בניו יורק "שארית ישראל", העומד בקרוב לבקר בארץ.
בספטמבר שנת 1654 הביאה אניה צרפתית קבוצה בת 23 יהודים ספרדים לנמל ניו-אמסטרדם. היו אלה פליטי ברזיליה שבאותה שנה נפלה לידי הפורטוגזים. לא עברו ימים מרובים והפליטים הפכו מתישבים קבועים והקימו להם קהלה. היתה זו הקהלה היהודית הראשונה ביבשת אמריקה הצפונית – קהלת "שארית ישראל". בקיץ של השנה שלאחריה הגישו יהודי ניו-אמסטרדם בקשה לחברה ההולנדית להודו המערבית להרשות להם רכישת חלקת אדמה שתשמש להם בית עלמין "באשר אין ברצונם לקבור את מתיהם בבית העלמין הכללי".
אין אנו יודעים היכן מקומו של בית עלמין היהודי הראשון באמריקה הצפונית, אך קיים עדיין בית העלמין השני ששמש את הקהלה במשך מאתים וחמישים שנה, משנת 1654 עד 1831. אז, כשחונך לראשונה, היה נמצא הרחק מן העיר, אך ברבות הימים נבלע בתוכה והיום הוא מהווה אי של שלוה ושקט בלב המטרופולין הסואנת.
בית העלמין היהודי ב"צ'טהאם סקוואר" במרכז ניו-יורק הוא אחד העתיקים ביותר בארצות הברית. עוד לפני מאה שנה הפנה צונץ את תשומת לב החוקרים אליו אך לא נמצא האיש שידובב את המצבות העתיקות על כתבותיהן העבריות, ספרדיות, ואנגליות. שיספרו לנו תולדותיהם וקורותיהם של אלו הטמונים תחתיהן.
עבודה זו נטל על עצמו הרב דוד דה סולה פול, רבה הנודע של קהלת "שארית ישראל" בניו-יורק. שנים עשה בבית העלמין הישן, בארכיוני עירית ניו-יורק, בגנזי בית הכנסת, בו הוא משמש ובאוספיהם הפרטיים של צאצאי ראשוני המתישבים היהודים בניו-יורק. מתוך כתבות מצבות מחוקות למחצה, תעודות בלות, פנקסי חשבונות עתיקים, הערות זעירות בשולי דפי ספרי תנ"ך משפחתיים שעברו בירושה מדור לדור אסף חומר ולבנים לספרו הגדול: "דיוקנאות חקוקים באבן", תולדות בית העלמין היהודי הישן בניו-יורק וקורותיהם של אלו שהובאו בו למנוחתם האחרונה.
מסופרות בו תולדותיהם של מאה ושבעים ושמונה מיהודי ניו-יורק. אשכנזים וספרדים ילידי העיר ובאים מרחוק, בנקאים ובעלי מלאכה, סוחרים שסחרו עם מדינות מעבר לים ותגרים שנדדו למערב לסחור עם האינדיאנים, אנשים נודעים שפעלו בחיים הצבוריים ופחות מפורסמים.
גאותם של יהודי ארצות הברית היא על בית עלמין זה, בו נקברים עשרות יהודים שבכוחותיהם וכספם עזרו לשחרור המושבות הצפון-אמריקניות מידי השלטון הבריטי. בו טמונים יהודים ששרתו בגדודי ג'ורג' ושינגטון העמידו כספים לרשות המתקוממים, ספקו או הבריחו למענם נשק וציידו אניות קרב שארבו והצרו לצי המסחרי הבריטי.
מפרטי תולדותיהם אתה לומד סדרי וחיי הקהלה, יחסיה עם האוכלוסיה המקומית והשלטונות ותרומתם הגדולה לפתוח ושגשוג העיר והמדינה שהיו אזרחיה.
הספר שהוא בן חמש מאות עמודים ומקושט בצלומים רבים מהווה תוספת חשובה לספרות המחקר של ראשית גולת אמריקה, הגולה העשירה והחזקה ביותר בימינו.

 

Isaac R. Molho
Valeur et Gilhouettes brasiliennes,
Jerusalem 1955.
"ערכין ודמויות ישראליים" הוא אוסף מאמרים שהמחבר פרסם אותם בעתונים יהודים בשפה הצרפתית בארץ ובחוץ לארץ. הוא מתחלק לשני מדורים "ערכין" המכיל מאמרים על ערכי יסוד ביהדות ופרוש קצר למסכת "אבות" ו"דמויות", מונוגרפיות והערכות על מספר אישים בעולם היהודי.
בין הדמויות המתוארות שורה של אישים ספרדים שפעלו נצורות בעד עמנו בשטחים שונים. המונוגרפיה המענינת ביותר היא אולי זו של הרב יעקב מאיר מי שהיה "ראשון לציון" ובשנות 1908-1921 שמש כרבה של סלוניקי, מטרופולין היהדות הספרדית במשך מאות בשנים ומקום הולדתו של המחבר. בפרק זה נמסר בין היתר על תכנית לגיוס גדוד מתנדבים יהודי בסלוניקי בשלהי מלחמת העולם הראשונה. ראויים הדברים שיגיעו לצבור קוראינו, על כן נרחיב עליהם את הדבור.
היה זה בסוף שנת 1917. הידיעות על הצהרת בלפור וכבוש ירושלים על ידי הצבא הבריטי שבין גדודיו נמצא גם הלגיון היהודי מיסודו של זאב ז'בוטינסקי שלהבו את הנוער היהודי בסלוניקי, שאז היתה עדיית מאוכלסת ברובה על ידי יהודים. נולד הראיון לגייס גדוד מתנדבים יהודי ולהצטרף לצבא הבריטי ולעזור בשחרור ארץ ישראל כולה מידי התורכים. יוזמי הרעיון שאלו בעצתם של רבם הרב יעקב מאיר, והלה סמך ידיו על התכנית אולם דרש זהירות מיוחדת בנקיטת הצעדים להגשמתה. יהודי סלוניקי שוחררו בעקבות התערבות הרב משרות בצבא היוני והשלטונות היונים בודאי שלא היו רואים בעין יפה התנדבות יהודים לצבא הבריטי כדי להלחם בחזית לא-יונית. במאי-יוני 1918 בקרו מר י. ר. מולכו וא. רקנטי במטה הכללי הבריטי בסלוניקי אצל הגנרל מילנס והגישו לו תכנית הקמת הגדוד, הגנרל הבטיח להתקשר בענין זה עם הגנרל אלנבי במצרים ועם ראשי הקהלה היהודית בלונדון. בינתים הוטל על מולכו התפקיד העדין לבוא בדברים עם הממשלה היונית ולהשיג ממנה הרשיון הדרוש לגיוס יהודים לגדוד המתנדבים. הוא נפגש לשם כך עם שר החוץ היוני מר ניקוליס פוליטיס שהיה אוהב ישראל ואוהב הציונות. הפגישה הביאה עמה תוצאות המקוות. ממשלת יון הורתה למושלה של סלוניקי לשתף פעולה עם ראשי הקהלה למען הקמת הגדוד. בסופו של דבר לא יצאה התכנית לפועל, כי בסתיו 1918 נסתיימה מלחמת העולם.
דרכיהם הציוניות של שני פעילי הגדוד, מר רקנטי ומר מולכו נפרדו לאחר שנים. האחד היה למיסדה של התנועה הרביזיוניסטית בסלוניקי וממנהיגיה הבולטים בארצות הבלקנים. והשני, מחבר הספר שלפנינו, נתגלגל למחנה אנשי "ברית שלום".
הספר מכיל גם הערכות של נשיא המדינה מר י. בן צבי ופרופסור מרטין בובר. נכרים הדברים שהם נכתבו על ידי איש "ברית שלום" ומיותר להוסיף שאין אנו שותפים לדעות המובעות בהם.
בסוף הספר, שנכתב כולו בסגנון צרפתי יפה עד מאוד, נספח "דפים נשכחים" הכולל זכרונות המחבר על אישים ומאורעות. בתוכו פרק של בקור ביון בשנת 1950 המתאר בעיון יון ויהודיה אחרי מלחמת העולה השניה. בין היתר מוסר לנו המחבר מה שאמר לו דיפלומט יוני חשוב על בקורו אצל בן גוריון "ההומניסטן" בשדה בוקר, למקרא הדברים האלה אתה תמה תמימותו של מי גדולה של אותו דיפלומט יוני או של המחבר המצטט אותו?
מתוך "חרות" י"ב חשון תשט"ז